אחרי כמה שנים רגועות מבחינה קולנועית, ג'ורג' קלוני חוזר למסכים ב"ג'יי קלי", דרמה קומית שמלהקת אותו בתור כוכב הוליוודי מזדקן ומנותק מסביבתו (בשם ג'יי קלי) שנקלע למשבר קיומי.
בניסיון להתאושש גיבורנו אורז את פמלייתו ויוצא למסע ספונטני באירופה. הוא מתעלק על בתו המנוכרת, שמטיילת שם עם חבריה. הוא יוצא ממגדל השן שלו ומתערבב עם "פשוטי העם" - דבר שלא עשה מאז שהפך לכוכב. בתור קינוח, הוא גם מחליט לבקר בפסטיבל סרטים קטן באיטליה שמבקש לחגוג את יצירתו ולהעניק לו פרס מפעל חיים. תוך כדי כך מובן שקלי גם עושה חשבון נפש, ומנסה להבין היכן טעה ואם עוד נותר לו זמן לתקן.
על הסרט, שיעלה בבתי הקולנוע ביום חמישי (ושינחת בנטפליקס ב־5 בדצמבר), חתום התסריטאי־במאי נואה באומבך ("פרנסס הא", "סיפור נישואים"), ולצד קלוני תוכלו למצוא גם את אדם סנדלר כמנהל הנאמן שמלווה אותו כבר שנים, את לורה דרן כאשת היח"צ הצמודה שלו, ואת בילי קרודופ כשחקן כושל שמתעמת עם קלי בתחילת הסרט וטוען שגיבורנו התפרסם על חשבונו (מה שמשמש טריגר למשבר).
"פשוט לא הוצעו לי תפקידים מעניינים", מסביר קלוני בענייניות מדוע מיעט לקחת על עצמו פרויקטים קולנועיים בעשור האחרון. "האהבה שלי לאמנות המשחק הלכה ופחתה בהדרגה, והעדפתי להתמקד בסטורי־טלינג ובבימוי. נכון שעשיתי את 'כרטיס לגן עדן' עם ג'וליה רוברטס ואת 'זאבים' עם בראד פיט, אבל זו בעצם הפעם הראשונה זה זמן רב שאני עושה משהו שבאמת מאתגר אותי. בהחלט אפשר לומר שהסרט הזה עזר לי להתאהב במשחק מחדש. נואה נתן לי הזדמנות לעשות משהו שלא עשיתי עד היום".
אני שמח לדווח שקלוני לא איבד מאום מהכריזמה ומהקסם שלו, ובמהלך שיחת הזום עימו הוא נראה נינוח ושמח בחלקו. הוא מרבה לצחוק על עצמו ולרדת על כישורי המשחק שלו (שאותם הוא מכנה מוגבלים). גם מאוד חשוב לו להדגיש שלמרות קווי הדמיון המובהקים בינו לבין ג'יי קלי ("אנחנו באותו גובה, יש לנו אותו השיער"), הוא ממש אינו דומה לדמות שהוא מגלם בסרט.
"בתור התחלה, אני לא חי בעולם נפרד מהאנושות", הוא אומר. "בניגוד לג'יי התפרסמתי בגיל מאוחר יחסית, ובצעירותי עבדתי בחוות טבק ובחנות לנעלי נשים, ומכרתי ביטוח מדלת לדלת - כך שלמדתי לדבר עם אנשים. גם חשוב לזכור שהתפרסמתי בזכות הסדרה 'ER', וזה אחרת כשאנשים מכירים אותך מהטלוויזיה. זו חוויה הרבה יותר אישית עבורם. הם מכירים אותך מהסלון שלהם. הם ניגשים אליך ברחוב ומחבקים אותך וצועקים את השם שלך מרחוק. ג'יי מקיף את עצמו באנשים שמגינים עליו מפני כל זה.
"לי אף פעם לא היתה מחיצה כזאת. תמיד היתה לי היכולת להצטלם ולדבר ולהסתחבק עם אנשים וכתבים. הקרבתי את הפרטיות שלי, אבל זה חלק מהעסקה שאתה עושה עם השטן.
"בניגוד לג'יי", קלוני ממשיך, "גם תמיד בחרתי להשאיר את החברים ואת המשפחה קרובים אלי. יש לי מערכת יחסים טובה עם אבא שלי. יש לי מערכת יחסית אוהבת עם אישתי ועם שני ילדיי. הם אמנם רק בני 8 אבל הם עדיין מחבבים אותי", הוא מתלוצץ. "אני עדיין לא צריך לשלם לחברים שלי כדי שיבלו איתי, כפי שג'יי עושה. מובן שיש גם חלקים מהעולם של ג'יי שמוכרים לי היטב. גם אני הלכתי לשיעורי משחק, וגם אני פגשתי שם שחקנים שהיו טובים ממני ושלא התפרסמו בסופו של דבר. יצא לי להיתקל בכמה מהם לאורך השנים. לוס אנג'לס עיר קטנה".
קלוני מודע היטב למעמדו כאחד מכוכבי הקולנוע הקלאסיים האחרונים בהוליווד, ובמהלך השיחה הוא גם מביע חשש מפני השתלטות ה־AI על התעשייה. עם זאת, הוא בסך הכל אופטימי לגבי עתידו של המדיום, וסבור שהשמועות על מותו המתקרב של הקולנוע מוגזמות.
"כבר זמן רב שאין כוכבי קולנוע אמיתיים. הדור של פול ניומן ורוברט רדפורד היה דור הכוכבים האחרון, אני חושב. העובדה שבימינו כולם רואים סרטים על מסכים פצפונים אינה עוזרת, כמובן. בעידן הכוכבים המסכים היו בגובה של 20 מטר. כיום אתה צופה בסרטים בבית. אתה יכול ללחוץ על כפתור המיוט ולהשתיק את הכוכבים. זה מזכיר לי את מה שנורמה דזמונד אמרה ב'שדרות סאנסט' של בילי וויילדר: 'אני נשארתי גדולה. זה הסרטים שהפכו לקטנים'.
"אבל הקהל ממשיך להתאהב בשחקנים. אתה רואה שחקנים צעירים כמו זנדאיה או טימותי שאלאמה - הם עושים פרויקטים מעניינים ואנשים רוצים לראות אותם. גם לגלן פאוול הולך טוב עכשיו. אבל זה נכון שזה לא באותה רמה כמו שזה היה פעם. תופעת ה־AI אמנם מאוד מדאיגה את הוליווד, אבל גם ה־AI לא יוכל לייצר כוכבים או להגיד לך למה שחקנים מסוימים מצליחים ושחקנים אחרים לא. כך שהבעיה תישאר".
פנסיה? בהחלט לא
באשר לעתיד, קלוני בעיקר נשמע מרוצה מכך שהוא עדיין נמצא בסביבה. לאחרונה סיים לככב בגרסה הבימתית של סרטו "לילה טוב ובהצלחה", ששברה שיאים קופתיים בברודוויי ("הייתי בפאניקה כל הזמן ופחדתי שאשכח את השורות שלי ואאכזב את כולם", הוא מתבדח). בקרוב גם ניתן יהיה לראות אותו בתפקיד אורח בגרסה הקולנועית של הסדרה הצרפתית "עשרה אחוז", שם יגלם את עצמו ("זו סדרה מעולה על עסקי השעשועים. אני לא יודע עד כמה מה שקורה שם נאמן למציאות, אבל גם לא אכפת לי, כי זה כל כך מצחיק").
"אני מרגיש בר מזל להיות במקום שאני נמצא בו בגיל 64", הוא מסכם. "אחרי כמה שנים טובות, סוף־סוף קיבלתי תפקיד שאפשר לנעוץ בו שיניים. בדיוק סיימתי להעלות את ההצגה שלי בברודוויי. מלהיב אותי שאני עדיין נמצא במקום שבו אני יכול להציב לעצמי אתגרים כיפיים מהסוג הזה. בכל זאת, אני כבר בגיל שבו אנשים בדרך כלל יוצאים לפנסיה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו