גם הוליווד לא יכולה לגרש את השד: סדרת סרטי "לזמן את הרוע" איבדה את הקסם

עם הכנסות של למעלה משני מיליארד דולר עד היום, סדרת סרטי"לזמן את הרוע"היא סדרתסרטי האימההמצליחה בכל הזמנים. כעת, אחרי שלושה סרטים בסדרה המרכזית - שלוו בשלושה פריקוולים ובשני סרטי ספין-אוף - מגיע אלינו הסרט הרביעי, "לזמן את הרוע: הפרק האחרון", ומבטיח לשים לעסק המשגשג הזה סוף.

אל תדאגו. זה לא יקרה.הוליוודאף פעם לא הרגה תרנגול שמטיל ביצי זהב, ולמרות שכותרתו של החלק הנוכחי יותר מרומזת על סיומת חד משמעית לסדרה, אתם יכולים להיות בטוחים שהמותג הפופולרי, שעדיין נמצא רחוק מאוד ממיצוי כלכלי, ימשיך להניב סרטים בצורה כזאת או אחרת.

ובכל זאת, הסרט החדש - שמתרחש באמצע שנות השמונים, ושמבוסס גם הוא, כמנהגו, "על מקרה אמיתי" - כן מציע סוג של סיכום וסוף עבור אד ולוריין וורן (פטריק ווילסון ו-ורה פרמיגה הסימפטיים), חוקרי התופעות העל-טבעיות ומגרשי השדים שכיכבו גם בשלושת הסרטים הקודמים.

המקרה העל-טבעי שמעסיק אותם הפעם קשור למראה מקוללת, שבה נתקלו השניים ממש בתחילת הקריירה שלהם, וכדי להפוך את העניינים לאפילו עוד יותר גורליים ואישיים, המקרה הנוכחי גם קשור באופן ישיר לבתם האהובה ג'ודי (מיה טומלינסון), שהגיחה לאוויר העולם ממש בסמוך למפגש עם המראה הארורה, ושכמו אמה, ניחנה גם היא ביכולת לראות ולהרגיש את הנסתר.

על כל פנים, "הפרק האחרון" בהחלט לוקח את הזמן עד שהוא מזמן את הרוע ומואיל בטובו להגיע ל"תכלס". למעשה, שמונים דקות תמימות חולפות עד שאד ולוריין טורחים לשוב מהסמי-פרישה שכפו על עצמם (בשל בעיות הלב של אד), ולהגיע לבית הרדוף שבו מצויה אותה מראה מקוללת שמחוללת את כל הנזק.

עד שזה סוף סוף קורה אתם מוזמנים להכיר את הארוס היבשושי של ג'ודי (ולצפות בו משחק פינג פונג עם אד במשך כמה דקות), ולבלות הרבה מאוד זמן בחברתה של המשפחה הנוצרית הענייה ומרובת הנפשות שמתגוררת בבית הרדוף שבו מוצבת בימים אלה המראה המקוללת. למרבה הצער, זה אפילו עוד פחות כיף ממה שזה נשמע.

למרות שהמראה המקוללת הנ"ל עובדת שעות נוספות כדי לשגע את דיירי הבית המסכנים באמצעות שלל חזיונות מזוויעים וכל מיני טריקים מצמררים, קשה להגיד שהסצינות האלה מעניינות, מפחידות או מקוריות במיוחד. הן אולי מבוצעות במקצועיות וביעילות - בכל זאת, את הסרט ביים מייקל צ'אבס, שכבר הוביל שלושה סרטים בסדרה המורחבת, ואין ספק שהוא יודע בדיוק מה מצופה ממנו.

אך מה לעשות שכבר ראינו את כל רגעי התבהלה האלה בעבר? וכמה כבר אפשר להתרשם ו/או להסתקרן מעוד עליית גג חשוכה, מעוד כיור שמוצף פתאום בדם, ומעוד בובה קריפית עם בטריות שמתחילה פתאום לפעול לבד? התשובה היא שאי אפשר. הבנו. נקסט.

באופן מצער, אף אחד מבני המשפחה שחווה את הרדיפה אינו מצליח להותיר חותם אישיותי או רגשי על הסרט, ולמען האמת, ההיסטריה הקולקטיבית שלהם - שמפליאה להשתלב עם המוזיקה מחרישת האוזניים שמתלווה לכל רגע שאמור להיות מסעיר וקיצוני - בעיקר עושה כאב ראש.

"הפרק האחרון" מגיע לשיאו במערכה שלישית אמוציונאלית, בומבסטית, רועשת, צפויה, ובסופו של דבר, גם די מאכזבת, שבה שתי המשפחות מאחדות כוחות כדי להביס את המראה ולגרש את הרוע. גם ישו מגיע לעזור, כמובן. כי הוא תמיד מגיע לעזור בסוף.

סרטי "לזמן את הרוע" אולי ממשיכים לעשות חיל בקופות, ואני יודע שיש להם לא מעט מעריצים. אבל הסחורה שהם מציעים כבר מזמן לא מרגישה טרייה. במיוחד לא כשמשווים אותה לזו שמוצעת בידי סרטי אימה מהתקופה האחרונה כמו "שעת הנעלמים","חוטאים","The Substance"ועוד. עם כל הכבוד לאד ולוריין החביבים, נראה לי שדי מיצינו את כל העסק הזה של סרטים שעוסקים בגירושי שדים. הלוואי שזה באמת היה הפרק האחרון.

"לזמן את הרוע: הפרק האחרון", ארה"ב 2025