50 שנה אחרי הבכורה הכושלת, "מופע הקולנוע של רוקי" הוא כבר לא סתם סרט אלא תופעת תרבות ייחודית: חגיגה מתמשכת של קאמפ, חופש והזכות להיות מופרע בסטייל.
הסרט מבוסס על המחזמר הבריטי "מופע האימים של רוקי" (The Rocky Horror Show) מ-1973, אותו כתב והלחין ריצ'רד או'בריאן שגם מגלם בסרט את ריף ראף המשרת הגיבן והעקום. את הסרט ביים ג'ים שארמן.
העלילה היא פארודיה משוחררת, משעשעת ופרועה על סרטי אימה ומדע בדיוני מתוך התקופה שבין שנות ה-40 לתחילת שנות ה-70, הופעה של מיניות משוחררת ומוטיבציה לטרנסגרסיה מגדרית דרך מוזיקת גלאם רוק מטלטלת.
בלילה סוער בטירה מבודדת, זוג אמריקאי צעיר וסאחי, בראד (בארי בוסטוויק) וג'נט (סוזן סרנדון), נתקלים בדמויות מוזרות וקסומות: ד"ר פרנק-נ-פורטר, מדען חייזרי טרנסווסטיט כריזמטי (טים קארי), רוקי - יצור שרירי מניסוי גנטי, לצד פטרישיה קווין (מג'נטה), נל קמפבל (קולומביה) ומיט לוף (אדי).
כמה עובדות ופרטים "מאחורי הקלעים" שכמעט תמיד מדלגים עליהם: מיק ג'אגר, אייקון הרוק האנגלי וסולן הרולינג סטונס, חשק בתפקידו של פרנק-נ-פורטר ואף ניסה לרכוש את הזכויות לסרט כשזה הגיע לראשונה לארה"ב, אך טים קארי זכה בתפקיד ויצר דמות בלתי נשכחת; מיט לוף, שחקן וזמר רוק, גילם את אדי אך במהלך הצילומים התעורר קונפליקט עם האופנועים ששימשו בסצנות (הוא שונא אופנועים אך נאלץ לרכב עליהם לצורך הצילומים); סוזן סרנדון נאבקה בדלקת ריאות בעת הצילומים בטירה הקרירה Oakley Court (שהפכה למלון יוקרה כיום); והאולפן סירב להעלות הצעה לצילום בשחור לבן לסצנות הפתיחה.
כאשר הסרט יצא לאקרנים ב-1975 נדמה היה שהקסם אבד: המבקרים לגלגו, הקהל בחר להדיר את רגליו והקרנות בוטלו. הביקורות הראשוניות באנגליה ובארה"ב היו בעיקר שליליות; מבקרים תקפו את העלילה הפרועה, את ההומור הלא קוהרנטי ואת הסגנון החריג. אבל באופק כבר הורגש שינוי.
עם סוף שנות ה-70 התגבשה הערכה מחודשת לסרט, כשמעריצים נאמנים הפכו לכוח מוביל בהתפשטות התופעה ויותר ויותר מבקרים החלו להכיר בכוחו הייחודי.
מכישלון קופתי לקאלט
המהפכה האמיתית הגיעה עם הקרנות חצות, שם התחוללה מהפכה חברתית של ממש: הקהל התחפש, זעק שורות, זרק טוסט, אביזרים ואפילו אורז בזמן ההקרנה ויצר קרנבל חד פעמי לכל הקרנה.
תופעה זו זכתה לתמיכה והעצמה על ידי מופעי ה"שאדו קאסט" (Shadow Cast) הקיימים עד היום - חבורת מעריצים שמבצעת בהופעה חיה את כל סצנות הסרט במקביל להקרנתו וכך הופכת את האנשים בקהל לשותפים מלאים ולא רק לצופים. המופע שנולד מתוך חוויית הקרנות החצות הפך ללב הפועם של התופעה, והוא מאפשר מפגש מחודש עם הסרט ונותן תחושת שייכות עמוקה בתוך חוויה תרבותית ייחודית.
מעמד הקאלט שלו כמעט חסר תקדים: הסרט מוקרן ברציפות כבר מאז 1976, במה שהפך אותו לסרט עם ההקרנות הארוכות והיציבות ביותר בהיסטוריה עם הערכות המצביעות על כך שמיליוני צופים מכל רחבי העולם פקדו אותו לאורך השנים.
מבחינה כלכלית, ההכנסות הרשומות מציגות סכום מרשים של מעל 139 מיליון דולר בארצות הברית בלבד, בעוד שההכנסות העולמיות מהקרנות הרשומות בקופות עומדות מעט מעל 115 מיליון דולר. המספר המפורסם לעיתים של 365 מיליון דולר ככל הנראה כולל הכנסות נוספות ממכירות וידאו, הפקות בימתיות, זכויות מסחריות ומרצ'נדייז ולא רק נתוני קופות. חשוב לזכור כי תקציב הסרט עמד על כ-1.2 מיליון דולר בלבד מה שמדגיש את גודל ההישג.
השפעת הסרט חורגת הרבה מעבר למסך. "רוקי" יצר מרחבים בטוחים ואמיצים לביטוי עצמי לאנשי מיעוטים חברתיים ולקהילות להט"ב, שהתגבשו סביבו כמשפחה ותרבות.
שירי הסרט כמו "Time Warp" ו-"Sweet Transvestite" הפכו להמנונים מובהקים של תרבות אלטרנטיבית שהמשיכה להדהד בכל פינה. המורשת התבטאה גם בערוצי הפקה נוספים כמו הופעות מחזמר, הצגות בימתיות ועוד, כשגם בישראל נערכות הפקות ייחודיות לכבוד הסרט.
בנוסף, הזרמים המודרניים של תרבות הפופ פנו למוטיבים של הסרט מחדש: סדרות טלוויזיה כמו "גלי" מתייחסות לסגנונו ולקלישאותיו, נכנסות לעולם של מיסטיקה, מוזרויות וזיכרון תרבותי של שנות ה-70 ומובילות את מסורת הסרט בעידן המדיה החדשה, כשגם הרימייק הטלוויזיוני מ-2016 בכיכובה של לברן קוקס מדגים כיצד הסרט ממשיך להשפיע ולהיות רלוונטי.
הביקורות לאורך השנים היו חלוקות תמיד: חלק מהמבקרים מצביעים על סטריאוטיפים מיושנים, שימוש בסטריאוטיפים בנוגע לזהות מגדרית ומיניות וטענות לגבי הסכמה ומרכיבים תרבותיים. עם זאת, הדיונים הללו תורמים לשימור חיוניות הסרט ומאפשרים לכל דור לדון, לאמץ, לבקר ולבחון מחדש את המסרים והתכנים.
בשנת 2005 הגיע רגע של הכרה רשמית: ספריית הקונגרס האמריקאית הוסיפה את "מופע הקולנוע של רוקי" לארכיון הסרטים הלאומי, תו תקן של חשיבות היסטורית, תרבותית ואמנותית וביססה את מעמדו כאבן דרך קלאסית ובלתי נשכחת של ההיסטוריה הקולנועית.
בעידן שבו ההקרנות החיות, מופעי השאדו קאסט והקהילות המקוונות ממשיכים להתפתח ברחבי העולם, "מופע הקולנוע של רוקי" ממשיך להוות בית למי שמסרבים להשתלב, קורא בקול את מסר השחרור והקבלה, וחוגג בשמחה את השונות כבר חצי מאה.
"רוקי" הוא לא רק סרט - הוא תופעה חברתית, תרבותית וכלכלית שחוגגת את זכותו של הפרט להביע את הייחודיות והזהות שלו עם מסר פשוט ומרגש: "אל תחלום את זה - היה את זה".
