ליאם ניסן במקום לזלי נילסן: האם הרימייק של "האקדח מת מצחוק" באמת מצחיק?

הרימייק של "האקדח מת מצחוק" אמנם לא הרג אותי מצחוק, אבל הוא בהחלט שעשע, הצחיק ושיפר לי את מצב הרוח, ונראה לי שזו בדיוק הייתה כוונתו.

סרטו של הבמאי עקיבא שפר - חבר להקת Lonely Island ומי שחתום על סרטי פולחן כמו "Popstar: Never Stop Never Stopping", "מקגרובר" - הוא ללא ספק ניסיון מכובד, מטופש וראוי להערכה להקים לתחייה ז'אנר קומי שחלף מן העולם (בעיקר כתוצאה מחוסר עניין) ולמקם אותו מחדש בנוף הקולנועי של המאה ה-21 (שכבר כמעט ואינו כולל קומדיות בכלל).

התוצאה לא תתקשה להעלות חיוך על שפתותיהם של צופים שגדלו על ברכיהם של פרודיות מופרעות כמו "אוכפים לוהטים", "פרנקנשטיין הצעיר", "שגעון בחלל", "טיסה נעימה", "סודי ביותר", "לרקוד עם טייסים", וסרטי "האקדח מת מצחוק", כמובן.

לסרט החדש אולי אין באמת סיכוי להשתוות לקלאסיקות האהובות הנ"ל. אבל הוא בהחלט עושה את עבודתו על הצד הטוב ביותר ומעורר געגועים לימים שבהם סרטים מטופשים מסוג זה היו דבר שבשגרה.

אחרי שכיכב בעשרות סרטי אקשן גנריים בשני העשורים האחרונים, ופחות או יותר הפך לפרודיה של עצמו,ליאם ניסןעושה כאן הסבה מקצועית מרשימה והופך לשטותניק במשרה מלאה.

כמו לזלי נילסן, הקומיקאי האגדי והמנוח שכיכב בטרילוגיה המקורית, גם ניסן מגלם את בלש המשטרה המאוד טיפש שלו בפנים חתומות וברצינות מקסימלית (להגברת האפקט). כמו נילסן, גם הוא אינו חושש להשפיל את עצמו ו/או לעשות מעצמו צחוק מוחלט, ובתמורה התסריט החרוץ מארגן לו כמה וכמה רגעים מבריקים ומלאי השראה (שבין השאר כוללים מונולוג מפתיע בשבח להקת הבלאק אייד פיז, והגייה שגויה ומאוד מצחיקה של המילה Manslaughter).

מי שמספקת לניסן גיבוי ראוי היאפמלה אנדרסון, שנכנסת כאן למשבצת הפאם פטאל שאוישה בידי פריסילה פרסלי בסרטיםהמקוריים. גם היא מפתיעה בענק ומגישה הופעה קומית משוחררת, סקסית ואיכותית ביותר שמגיעה לשיאה בשיר ג'אז פרוע ומאולתר. אין מה לומר, כיף לראות את השניים האלה פורחים על המסך יחדיו.

כנדרש בז'אנר, קצב הבדיחות גבוה מאוד לכל אורך הדרך, ובהחלט ניתן לומר שמספיק מהן פוגעות במטרה כדי להפוך את הצפייה למהנה ובלתי מעיקה.

עם זאת, הגרסה החדשה של "האקדח מת מצחוק" לא ממש מנסה לקחת את הפרודיה הקולנועית לגבהים חדשים, וקשה לראות כיצד היא משיבה אותה לאופנה. היא מושקעת, שנונה ומאוד-מאוד דבילית. אבל לא נראה שיש לה יותר מדי רעיונות משל עצמה, והעקיצות העכשוויות שלה (שבעיקר מכוונות כלפי סרטי"משימה בלתי אפשרית") לא מספיק מדויקות ו/או מחודדות.

בכלל, יש משהו נוסטלגי בפרויקט הזה שקצת גורם לו להרגיש מיושן ולא מאוד רלוונטי. כאילו שהוא יודע מראש שקהל היעד שלו מורכב ברובו מגברים בגיל העמידה. אין דבר. באורך של 85 דקות קשה לומר ש"האקדח מת מצחוק" מבזבז זמן על זוטות כמו קריצות לדור ה-Z, וקשה לומר שהוא מבזבז זמן באופן כללי. הוא מתחיל הכי מהיר (וטיפשי) שלו, ורק הולך ומגביר. וגם אם הוא לא תמיד הכי מבריק או מצחיק, קשה שלא להיות בעדו. לזלי נילסן. ליאם ניסן. זה לא בדיוק זה. אבל זה קרוב מספיק.

"האקדח מת מצחוק", ארה"ב 2025

ציון: 7