האם בתי הקולנוע בדרך להיעלם? סקר רחב היקף שנערך לאחרונה בקרב 246 בכירים בתעשיית הקולנוע האמריקאית, בראשות האנליסט והסופר סטיבן פולוז ובשיתוף האתר Screendollars, מציב את השאלה הזו במרכז הדיון הציבורי. התשובות, יש לומר, אינן מעודדות: למעלה ממחצית מהמשיבים בטוחים שמודל בתי הקולנוע המסורתי - אותו טקס חברתי ותרבותי של מסך ענק, פופקורן יקר וחשכה מוחלטת - לא ישרוד עד 2045 ואולי אף ייעלם הרבה קודם.
הפסימיות חוצה מגזרים אבל יש גם מי שמסרב להיכנע
הסקר לא מסתפק בסטטיסטיקה יבשה וחושף פערים עמוקים בין קבוצות שונות בענף: אנשי מכירות, הפצה והפקה הם הפסימיים ביותר - מעל 60% מהם מעריכים שהמודל המסורתי ייעלם בתוך שני עשורים. לעומתם, מפעילי האולמות עצמם שומרים על מעט יותר אופטימיות. אבל גם בקרבם שיעור גבוה במיוחד סבור שהענף יקרוס בתוך חמש שנים בלבד - כלומר אפילו מי שאוחז במפתחות לאולמות לא מהמר על עתיד ורוד.
מה נחשב בכלל "קולנוע מסורתי"?
הסקר מדגיש את חוסר ההסכמה סביב ההגדרה. עבור חלק מהמשיבים IMAX ו-4DX הם חוויה שונה לחלוטין מהמודל הקלאסי של אולם חשוך ומסך רחב. ייתכן שהמודל הישן ייעלם, אבל הפורמטים החדשניים ימשיכו לשגשג: הקרנות יוקרתיות, חוויות טכנולוגיות ואירועים מיוחדים כנישה ייחודית ואולי אפילו יוקרתית יותר.
הסטרימינג, הקורונה והכיס - השלישייה הקטלנית
הסיבות לפסימיות ברורות: כמעט 90% ממפעילי האולמות מדווחים שההכנסות לא חזרו לרמות שלפני הקורונה. 81% דורשים חלון בלעדי של לפחות שישה שבועות לפני הפצת סרטים בסטרימינג, אך 77% מאשימים את המודל של השקה בו-זמנית ("day-and-date") בפגיעה קשה בענף. בשטח זה אומר שהצרכן המודרני, שמורגל בנוחות של צפייה ביתית, מצביע ברגליים ולא תמיד בוחר להגיע לאולם.
הפער הולך ומתרחב בין הקהל הצעיר שמורגל לצרוך בידור מכל מסך אפשרי לבין הדור שגדל על חוויית הקולנוע. בעבר סרט היה אירוע חברתי, היום הוא עוד אפשרות בתוך ים של תכנים זמינים.
האם הכל אבוד או שיש תקווה?
פולוז עצמו מדגיש שהתחזית אינה גזר דין מוות אלא איתות לשינוי, וייתכן שהקולנוע יתפתח למודל אחר של אירועי בוטיק, הקרנות מיוחדות וחוויות טכנולוגיות חדשות. כמו שתעשיית המוזיקה שרדה את מהפכת הסטרימינג, כך גם הקולנוע עשוי להמציא את עצמו מחדש. אולי בעתיד נלך לקולנוע לא בשביל "רק לצפות בסרט" אלא בשביל אירוע חד פעמי, חוויה ייחודית או טכנולוגיה שאי אפשר לשחזר בבית.
למרות הניסיון לראות את חצי הכוס המלאה ולא לקבור את חוויית הקולנוע המסורתית לחלוטין, הסקר של פולוז לא משאיר הרבה מקום לאשליות: האמון במודל הקולנוע הקלאסי נמצא בשפל היסטורי.
הענף חייב להמציא את עצמו מחדש כדי לשרוד, בין אם באמצעות טכנולוגיה, חוויות פרימיום או שיתופי פעולה עם תעשיות אחרות. השאלה אינה רק כלכלית, היא תרבותית - האם נוותר על החוויה המשותפת לטובת נוחות אישית, והאם נמשיך להיפגש באולם חשוך או שנישאר כל אחד מול המסך הפרטי שלו?
המסך אולי לא יורד סופית, אבל ברור שהוא עומד להשתנות. בתי הקולנוע של העתיד, אם ישרדו, יהיו שונים מאוד ממה שהכרנו. השאלה היא לא רק מה יקרה אלא האם נרצה להיות שם כשהאורות יכבו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו