הבמאי דובר קוסאשווילי ממשיך לגלות חוסר יציבות קיצונית. שנתיים אחרי שסרטו הקודם, "הענקים של איי פסחא", גרם לצופים להיזכר בערגה בסרטיו הראשונים (ובמיוחד בסרט הביכורים המצוין שלו, "חתונה מאוחרת"), כעת הוא שוב קופץ ראש אל תוך בריכת הבורקס עם "כסף קל", קומדיה מקומית ב"טעם של פעם", אבל לא בהכרח בקטע הטוב.
כמו ב"נדל"ן", סרטה המומלץ בהרבה של ענת מלץ (שעדיין מציג באולמות), גם כאן יש לנו עסק עם זוג שמחפש לעצמו דירה. רק שב"כסף קל", מדובר בזוג אשכנזי-צפונבוני טיפש (אורי פפר ויעל רוחקינד), שרוכש לעצמו חורבה עלובה בדרום תל אביב, ונופל קורבן לעוקץ של תושב מקומי בשם סוזי (יהונתן דוד סודאי), שמתחזה לשיפוצניק השכונתי.
הזוג התמים שלנו נותן לסוזי את כספו כדי שישפץ את הנכס, וסוזי מנסה לחלטר עבורם איזשהו פתרון, למרות שאין לו שום ידע או ניסיון קודם. הוא מגייס כמה עובדים לעזרתו, ומציע לפצל את הדירה האחת לארבע דירות – פרקטיקה נפוצה מאוד בתל אביב, כידוע. כמובן שהזוג מיד רואה סימנים של דולרים בעיניים ומסכים. האשכנזים הצפונבונים האלה, תאמינו לי!
כצפוי, העבודה על הפרויקט כל הזמן מאיימת לצאת משליטה. הפועלים שסוזי מגייס (שני ערבים, שני סינים ושני סודאנים) רבים ביניהם ללא הרף. פקחים של העירייה ושנוררים של הרבנות פושטים על האתר ודורשים את חלקם. וגם השיפוצניק המקורי, שסוזי התחזה אליו בתחילת הסרט (ושמגולם בכישרון בידי המוזיקאי אביהו פנחסוב), מסתובב באזור ומחפש לסגור חשבון. לא נורא. העיקר שסוזי יצליח להרשים את ריטה (הדוגמנית הפופולרית עדן פינס), בתו היפה של האופה הבוכרי, עם "עבודתו" החדשה, ויגרום לה להתאהב בו. כל היתר, כך נראה, פחות חשוב.
יש בעיות רבות ב"כסף קל", אך העיקרית שבהן היא שהסרט פשוט אינו מצחיק – דרישה די בסיסית כאשר מדובר בקומדיה (ועוד כזאת שאמורה להיות "מטורפת", אם להאמין לכיתוב שעל הפוסטר). ההומור נמוך ועצל, ומבוסס ברובו על סטריאוטיפים עדתיים וגזעניים. אם בכך אין די, הרי שמרבית הבדיחות גם חוזרות על עצמן כמה וכמה (וכמה) פעמים.
באופן מפתיע, התסריט של ישראל ברייט (מנהיג להקת השמחות) לא מנסח שום אמירה על שוק הדיור של דרום תל אביב או על העובדים הזרים שמתגוררים בה בעשורים האחרונים, והממדים הסאטיריים של הסיפור נותרים תיאורטיים בעיקרם (לפועלים הסיניים והסודאניים אפילו אין שמות, והסרט מקפיד שלא להתייחס אליהם בכבוד).
כדאי שגם תהיו מודעים לכך שלמרות שעדן פינס מופיעה על הפוסטר בגדול, בפועל היא מופיעה על המסך לכמה דקות בלבד (וקשה לומר שהשקיעו יותר מדי בדמות שלה).
בתוך כך, דמותו של סוזי, שאמורה לשאת את הסרט על גבה, דווקא מתבררת כדמות הכי אנמית ולא משכנעת מכולן. סוזי הרי אמור להיות מעין נוכל שרמנטי שמסתובב בשכונה וקורץ לכולם כמו שועל שובב – משהו בסטייל יהודה בארקן או חיים טופול הצעירים. אבל יהונתן סודאי לא מביא אף אחת מהתכונות האלה למסך בהופעת הבכורה הקולנועית שלו. לא שובבות, לא חן, לא בטחון עצמי מופרז, לא ממזריות, ובטוח שלא לשון חדה.
כבר מההתחלה לא ברור מדוע הזוג הצפונבוני סומך עליו ומחליט לתת לו את כספו (מעבר לכך שזה מה שהתסריט דורש), והמשך הסרט אינו עושה דבר כדי להבהיר את העניין. אנו לא לומדים כמעט כלום על סוזי, והוא נותר חד-ממדי לכל אורך הדרך. ההתנהלות העבריינית שלו אינה מרשימה, משעשעת או כובשת לב בשום צורה, וכמובן שגם מערכת היחסים שלו עם ריטה אינה זוכה לטיפוח או לפיתוח שיגרמו לה להיות משמעותית או זכירה.
להקת נגני רחוב שמסתובבת בשכונה עושה כמיטב יכולתה כדי להקנות ל"כסף קל" הילה צוענית, שזכורה לנו מסרטיו הקלאסיים של אמיר קוסטריצה. אך דרום תל אביב של הסרט לא מצליחה להיות דמות בפני עצמה – ובוודאי שלא דמות קסומה - ומלבד סצינה סוריאליסטית יפה (אך לא קשורה), שבה מתנהל מסע לוויה למכונת סמבוסק ישנה ואהובה שיוצאת מכלל שימוש, גם הכיוון הנ"ל לא מותיר חותם ממשי.
"כסף קל" אינו עובד בתור סאטירה ואינו עובד בתור קומדיה, ולמרות שהוא נמשך פחות מתשעים דקות, נדמה שהאוויר בריאותיו אוזל הרבה לפני ההגעה לקו הסיום. דובר קוסאשווילי כבר עשה סרטים מקוממים יותר בחייו. אבל ספק רב אם עשה סרט שהיה יותר סתמי.
"כסף קל", ישראל 2024
ציון: 2 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו