מבחן הנוסטלגיה: האם "לילו וסטיץ'' החדש עומד בציפיות?

אולפני דיסני לא ינוחו עד שיסיימו לעשות גרסאות לייב-אקשן לכל סרטי האנימציה השמורים אצלם בכספת. הקורבן הפעם: "לילו וסטיץ'", שהפך מאז צאתו ב-2002 לסוג של קלאסיקה מודרנית בקרב צעירים וצעירות שהתחנכו על ברכיו.

כמו ברבים מן המקרים שבהם דיסני מגישה לנו רימייק לאחד מסרטיה, גם הפעם התוצאה חביבה אך לא ממש חיונית, מה שאומר שילדים צעירים ייצאו מן האולם מבסוטים ומחויכים (ההורים טיפה פחות).

עם זאת, כדי להיות הוגנים נוסיף מיד שלא באמת היה סיכוי שגרסת הלייב-אקשן הזאת תצליח להתעלות (או אפילו להשתוות) לגרסת האנימציה. מדוע? כי יש דברים שפשוט עובדים טוב יותר כשהם נעשים במסגרתו של סרט מצויר, והרימייק הנ"ל מהווה דוגמה מצוינת לכך.

כזכור, הסיפור מתחקה אחר יתומה חביבה בשם לילו (מאיה קילוהה), שגרה עם אחותה הגדולה (סידני אגודונג) בבית מוזנח ומתפרק בהוואי. לילו בת ה-6 מתגעגעת להוריה המתים, וכל הילדים צוחקים עליה ומתנהגים אליה בנבזיות רבה. לכן, כשהיא נתקלת בחייזר קטן ופרוע שהגיע לכדור הארץ בדרך לא דרך, לילו משכנעת את כולם שבסך הכל מדובר בכלב שנראה קצת מוזר, וגורמת לאחותה להסכים לאמץ אותו.

אלא שהחייזר חובב הכאוס, שמקבל מלילו את השם סטיץ', מתמודד עם בעיות רציניות משל עצמו. הגדולה שבהן: שני נודניקים מהכוכב שלו (זאק גאליפנאקיס ובילי מגנוסן) נשלחו אחריו לכדור הארץ, וכעת הם מבקשים ללכוד אותו ולהשיב אותו הביתה. כדי להסוות את עצמם, השניים עוטים על עצמם מראה של בני אדם. אבל כמו שאתם יכולים לדמיין, חוסר ההיכרות שלהם עם עולמנו גורם להם לבלוט בכל זאת.

בין לבין, כדי שלא יהיה לכם משעמם, תמצאו כאן גם עובדת סוציאלית סבלנית (טיה קררה), שמאיימת לקחת את לילו למשפחה אומנת, וסוכן FBI חטטן (קורטני בי. ואנס), שהתברך באחד השמות המגניבים ביותר שאי פעם ניתנו לדמות קולנועית (קוברה באבלס).

הגרסה החדשה של "לילו וסטיץ'" מזכירה מאוד את סרטי "סוניק הקיפוד" – גם במבנה, גם בטון וגם בסגנון – כאשר ההבדל הגדול ביותר ביניהם הוא שגאליפנאקיס ומגנוסן מתבררים מיד כהרבה-הרבה-הרבה פחות מצחיקים מג'ים קארי (שהופעותיו המבריקות כד"ר רובוטניק הן היהלום שבכתר של סרטי "סוניק").

באשר לסטיץ', אין מה לומר. הוא מאוד-מאוד חמוד ופרוותי ומשעשע, וגם לי בא לאמץ אותו. הוא מפליץ, הוא עושה גרעפסים, הוא אוכל את הנזלת שלו. מה יש לא לאהוב? אין ספק שהוא ישתלט על אחד המקומות הראשונים בטבלת המתנות שילדים יבקשו מסנטה קלאוס בחג המולד הקרוב.

מאיה קילוהה הצעירה, לעומת זאת, צולחת את תפקידה הקולנועי הראשון בזכות כמות מפחידה של מתיקות - למרות שניכר שהופעתה הורכבה מהמון-המון שוטים קצרים, מה שכופה על הסרט מראה מקוטע. אבל קשה לי להאמין שהילדים יתלוננו על כך.

בשורה התחתונה, "לילו וסטיץ'" אמנם לא מוסיף שום דבר למקור, אבל גם לא ממש גורע ממנו, ואת מה שהוא עושה, הוא עושה בצורה שלא מהווה עלבון לאינטליגנציה או לעקרונות הטעם הטוב. הוא יכול היה לעשות יותר, כמובן. נגיד, לכמה רגעים הדמויות מדברות בדאגה על כך שללילו אין ביטוח בריאות כי אחותה הגדולה אינה יכולה להרשות זאת לעצמה. "הו!", חשבתי לעצמי, "הנה מגיעה הביקורת החברתית". אבל אז נזכרתי שאני צופה בסרט של דיסני.

"לילו וסטיץ'", ארה"ב 2025