סרט הפעולה החדש של גיבור האקשן ג'ייסון סטיית'האם נקרא "סוגר פינות" ("A Working Man", במקור), אבל אם תשאלו אותי, קצת חבל שהמתרגמים העבריים לא בחרו לקרוא לו "נותן עבודה" או "דופק שעון". גם כי מדובר בתרגום מדויק יותר מבחינה מילולית. אבל גם, ובעיקר, מפני שזה בדיוק מה שג'ייסון סטיית'האם עושה כאן (וברבים מסרטיו): הוא מבצע את המוטל עליו. בלי תוספות, בלי התחכמויות ובלי גימיקים.
הפעם סטיית'האם הוא לבון קייד, חייל בריטי בגמלאות שמנהל אתר בנייה. אשתו הלכה לעולמה בנסיבות טרגיות, ובתו החמודה נלקחה ממנו בטענה שהוא אינו יכול לגדל אותה לבדו. כעת, לבון ישן בטנדר שלו כדי לחסוך כסף עבור עורכי דין שיעזרו לו לקבל אותה חזרה. מצב מבאס, אבל הוא לא מתלונן.
העניינים מסתבכים כאשר בתו של בעל חברת הבנייה (מייקל פנה) נחטפת בידי כנופיה של סוחרי נשים שקשורה למאפיה הרוסית. כמובן שלבון מתבקש לעזור לאתר אותה, וכמובן שהוא מסרב בטענה שהוא "השאיר את חייו הישנים מאחור" ושהוא "כבר לא עושה דברים כאלה". אבל כמו שאתם יכולים לנחש, לאחר התלבטות קצרצרה, לבון משנה את דעתו ומבטיח לבוס שלו שימצא את בתו. בכל זאת, גם לו יש ילדה. הוא יודע איך זה.
כאמור, לא תמצאו כאן הפתעות מיוחדות (או הפתעות בכלל). לבון הורג את הרעים שנקרים בדרכו בדרכים מגוונות (וללא קושי נראה לעין). הוא מרביץ להם, יורה בהם, משסף את גרונם ו/או מטביע אותם. בינתיים, בשעה שהוא מתקדם במעלה שרשרת המזון ומתקרב אל עבר מטרתו, גם הבת החטופה מתבררת כלוחמת לא קטנה שעושה חיים לא פשוטים לשוביה. אבל האם לבון יצליח למצוא אותה לפני שתימכר למיליונר הדוחה שחושק בה?
על התסריט של "סוגר פינות" חתום לא אחר מסילבסטר סטאלון (שעיבד אותו מסדרת ספרים של צ'אק דיקסון), ודיוויד אייר, ששיתף פעולה עם סטיית'האם בסרטו הקודם, "הכוורן", מביים גם הפעם. עם זאת, בניגוד ל"הכוורן", שהפגין מידה נדירה של טירוף ביזארי ומענג, הסרט הנוכחי ניאות להסתפק במועט.
דיוויד הרבור ("דברים מוזרים") אמנם מספק הסחת דעת חביבה בתור חברו הוותיק והעיוור של לבון, ויש כאן גם שימוש נחמד ב"סונטה לאור ירח", של בטהובן, בסצינת השיא של הסרט. אבל אף אחד מהרעים הרבים שלבון פוגש לא ייחרט בזכרונכם (רובם ככולם מאפיונרים רוסים גנריים); הג'וב של לבון באתר הבנייה נשכח ונזנח לחלוטין כמה דקות אחרי שהסרט מתחיל (אבל לא לפני שסטיית'האם מכסח כמה בריונים רנדומליים בעזרת דלי מלא מסמרים ושק של מלט); וגם סצינות האקשן עצמן אינן יוצאות דופן בשום צורה.
סטיית'האם כבר עשה סרטים גרועים יותר מ"סוגר פינות", אך ספק רב אם יש לו ברזומה סרט שגרתי יותר. אין בכך לומר שסבלתי, כמובן. "סוגר פינות" בהחלט סגר לי את הפינה, וקשה לבוא אליו בטענות על כך שהוא לא מספק את הסחורה. אבל בסופו של היום, הדבר הכי מרשים כאן הוא מוסר העבודה של סטיית'האם, שמתקתק את הסרטים האלה אחד אחרי השני, ללא הפסקה, כבר למעלה מעשרים שנה. עבורו, בסך הכל מדובר בעוד יום במשרד. גם עבור הצופים.
"סוגר פינות", ארה"ב 2025
