מקרון סופד לשחקן אלן דלון: "גרם לעולם לחלום"

השחקן הצרפתי האגדי אלן דלון ("הסמוראי", "רוקו ואחיו", "מר קליין"), שהיה אחד מכוכבי הקולנוע הכריזמטיים, המסתוריים והיפים ביותר בכל הזמנים,הלך אתמול (ראשון) לעולמובגיל 88. בהודעה שפרסמה משפחתו נכתב כי דלון "מת בשלווה בביתו שבדושי, מוקף בשלושת ילדיו ובמשפחתו".

עם היוודע דבר מותו, נשיא צרפת עמנואל מקרון ספד לו וכתב כי דלון "גילם תפקידים אגדיים וגרם לעולם לחלום. מלנכולי, פופולרי, מלא סודות. הוא היה יותר מכוכב: הוא היה מונומנט צרפתי". שרת התרבות של צרפת, רשידה דאטי, הוסיפה: "האמנו שהוא יחיה לנצח. הכישרון, הכריזמה וההילה שלו ייעדו לו קריירה הוליוודית בגיל צעיר, אבל הוא בחר בצרפת".

דלון נולד בפרברי פריז ב־1935. הוא עזב את בית הספר בגיל 14 והחל לעבוד בקצבייה, ולאחר שירות קצר בחיל הים הצרפתי התגלגל למשחק. לאחר שהמפיק ההוליוודי האגדי דיוויד או. סלזניק הבחין בדלון בפסטיבל קאן, הוא מיהר להחתים אותו על חוזה. אך דלון העדיף לנסות את מזלו בקולנוע הצרפתי קודם.

הוא ערך את הופעת הבכורה שלו ב-1957, בתפקיד קטן במותחן נשכח, אבל כבר ב-1958 כיכב לצד רומי שניידר ב"כריסטין", והפך לשחקן מבוקש ולסמל סקס ענק. את שנות השישים פתח דלון בסערה עם "לעין השמש" (עיבוד צרפתי ל"הכישרון של מר ריפלי") ו"רוקו ואחיו", של המאסטר האיטלקי לוקינו ויסקונטי – שביססו את מעמדו כאחד מכוכבי הקולנוע הכי לוהטים (והכי נחשקים) בעולם.

יופיו הפראי ואופיו האניגמטי והאפל הציעו לחובבי הקולנוע תמהיל ייחודי, אטרקטיבי ו"מסוכן", שהיה שונה מאוד ממודלי הגבריות האחרים שהיו פופולריים על המסך הגדול באותה העת. גם כשדלון גילם רוצחים וגנבים, הכריזמה שלו הפנטה את הצופים. כשהודבק לו הכינוי "הגבר היפה ביותר בעולם" - איש לא הרים גבה.

משם המשיך דלון בשורה של שיתופי פעולה עם במאים אירופאים גדולים, שהפכו אותו לאגדה של ממש. ב-1962 חבר למיכלאנג'לו אנטוניוני כדי לעשות את "ליקוי חמה", ב-1963 כיכב ב"הברדלס", של ויסקונטי, וב-1967 הופיע בתור מתנקש במגבעת ב"הסמוראי", של ז'אן פייר מלוויל, שהיה לאחד מתפקידיו האייקוניים והפופולריים ביותר. למרות שניסה את מזלו בהוליווד מספר פעמים, דלון אף פעם לא הצליח לפרוץ שם בגדול, והוא תמיד חזר למולדתו צרפת בסופו של דבר.

סרטים מצוינים נוספים בפילמוגרפיה המפוארת של דלון כוללים את "הבריכה" (1968), של ז'אק דרה, את אפוסי הפשע המופתיים "המעגל האדום" (1970) ו"לילה על העיר" (1972), שניהם של מלוויל, את סרט הגנגסטרים "בורסלינו" (1970), שאיחד אותו עם ז'אן פול בלמונדו, הכוכב הצרפתי היחיד באותה תקופה שיכול היה להתחרות בו, ואת "מר קליין" (1976) הנפלא, של ג'וזף לוסי.

בשיא הצלחתו דלון גם הקליט את השיר "פארולה, פארולה", דואט מצליח עם הזמרת דלידה, שהיתה בת זוגו באותה התקופה.

לאחר כשני עשורים שבהם הופיע תדיר על המסך ובמדורי הרכילות, בשנות השמונים החלה הקריירה של דלון לדעוך בהדרגה, וב-1997 הודיע על פרישה ממשחק. עם זאת, הוא עוד המשיך להופיע בסרטים ובהצגות מפעם לפעם.

הופעתו הפומבית האחרונה של דלון הייתה ב-2019, כאשר הוענק לו פרס מפעל חיים בפסטיבל קאן. "לא אעזוב אתכם מבלי להודות לכם", אמר אז מעל לבמה בהתרגשות ניכרת.

ב־2019 לקה דלון בשבץ מוחי כפול, והחליט לסיים את חייו באמצעותהמתת חסד- תהליך חוקי בשווייץ, המדינה שבה התגורר. ב־2022 נפרד ממעריציו הרבים, וכתב: "אני מקווה ששחקני העתיד יוכלו לראות בי דוגמה לא רק בעבודה, אלא גם בחיי היומיום, בין ניצחונות לתבוסות. תודה לכם, אלן דלון".