השר זוהר, תרבות היא לא מילה גסה

הרפורמה שמתכנן שר התרבותמיקי זוהר בתקצוב התמיכה בהפקת הקולנוע הישראלי עומדת לפגוע אנושות בתעשייה חבוטה ובלתי כלכלית גם ככה. רובנו, היוצרים, ניגשים למלאכת הפקת הסרטים מתוך תשוקה למקצוע, מתוך רצון עז לספר סיפורים ולהביא לידי ביטוי את העושר, המורכבות והמגוון של החברה הישראלית.

לפי הרפורמה של השר זוהר, מרב תקציבי הענף יוסטו לקולנוע מסחרי ולגורמים החזקים והעשירים בתעשייה, בהתאם לנתוני רכישת כרטיסים. ראוי לתמוך בסרטים שהקהל הישראלי רוצה ואוהב לראות, אבל דווקא הסרטים האלה ממילא מצליחים ומרוויחים. מדובר בדרך כלל בקומדיות עממיות ובסרטי ילדים ונוער.

נפלאים ככל שיהיו, המדינה צריכה לעודד גם עשייה של סרטים שיש להם משקל אמנותי, ושהם בעלי ערך היסטורי, חברתי ותרבותי. אלה לא מילים גסות. לפי השיטה של השר, סרטים כאלו לא יופקו בכלל, כי מראש יחשבו שהם לא תואמים את טעם הקהל. הסרט התיעודי שביימתי, "בן־גוריון, אפילוג", זוכה פרס אופיר, לא היה נעשה אילולא נתמך על ידי קרן רבינוביץ לאמנויות, קרן מקור לקולנוע וקרן גשר לקולנוע רב־תרבותי, הנתמכות על ידי משרד התרבות.

יריב מוזר // צילום: חי אנחל ארביב

הקרנות תמכו בסרט לא כי אנשיהן חשבו שהקהל ינהר לקופות הקולנוע. בדיעבד, העובדה שיותר מ־50 אלף צופים הגיעו לצפות בו בקולנוע היא הפתעה גמורה עבור כולנו.

הקרנות תמכו בסרט כדי לספר סיפור היסטורי על המנהיג שהקים את המדינה, ועל החזון שלו מול המציאות של ימינו. בפתיחת הסרט בן־גוריון מספר שמייד אחרי מלחמת העצמאות הוא קרא לאנשי הרוח הגדולים ביישוב, וביקש מהם לבטא את עצמם בחופשיות ולתרום לתרבות הישראלית.

"חופש לאנשי הרוח", נכתב בכותרות העיתונים למחרת. בן־גוריון מתהפך בקברו לנוכח הצעת הרפורמה הזו, ולא רק בגללה. אני בטוח שמבחינת השר, שלא צפה בסרט "בן־גוריון, אפילוג" וברבים מהסרטים הישראליים שהופקו בעשור האחרון, סרטים כאלה עדיף שלא יופקו. במקום להביא תוספת תקציב לקולנוע הישראלי שתממן עוד סרטים, חלקם חשובים וחלקם מצליחים, השר מבקש לגדוע את פריחת הקולנוע הישראלי.

יריב מוזר הוא במאי קולנוע ישראלי שזכה פעמיים בפרסי האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה