"לָרָעֵב לֹא אִכְפַּת מָה נָהוּג"

הכריכה היפה והמעוצבת של שני כרכי האסופה החדשה "קול דמי אחיך: אסופת שירה על רצח עם", עומדת בניגוד מוחלט לכאוס המזעזע ולכיעור האנושי המוצגים בשירים שמכונסים בתוכם. במפעל מרגש ויוצא דופן קיבצו ותרגמו יוצרי האסופה מעל למאה שירים בשלל שפות העוסקים ברצח עם (ג'נוסייד). הכרך הראשון של האסופה מוקדש כולו לשואה והכרך השני לאחד-עשר אירועי רצח עם שהתרחשו ברחבי העולם במאה השנים האחרונות.

הכרך הראשון של האסופה אינו אלא הוצאה מחודשת של הפואמה "השיר על העם היהודי שנהרג" מאת יצחק קצנלסון. הפואמה, שמנחם זלמן וולפוסבקי תרגם מיידיש בשנת 1949, נכתבה על ידי קצנלסון בשנת 1943, בעודו במחנה הריכוז ויטל שבצרפת, ולפני שנשלח אל מותו באושוויץ.

הפואמה הקאנונית, בתרגום המופת של וולפובסקי, כוללת קינה נוראה ומזעזעת המנציחה את אימי השואה. הפואמה נחתמת בשורות הקושרות את כל תלאות העם היהודי בהיסטוריה אל ימי השואה שבעיניו של קצנלסון חותמים את גורל העם היהודי; שורות שנועדו להדהד לעד: "אֲבוֹי לִי, תַּם הַכֹּל... הָיְתָה אֻמָּה וְהִיא אֵינֶנָּה עוֹד, הָיֹה הָיְתָה אֻמָּה וְהִיא אֵינָהּ... חֲסַל! / מַעֲשִׂיָּה הִיא, רֵאשִׁיתָהּ עוֹד בַּחֻמָּשׁ שֶׁלָּנוּ, וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה... / סִפּוּר נוּגֶה-נוּגֶה וּמִי יֹאמַר, נָאֶה אַף הוּא? / מַעֲשֶׂה בַּעֲמָלֵק וְעַד הָרַע מִמֶּנּוּ, עַד הַגֶּרְמָנִי... הָהּ אֶרֶץ רְחָבָה, יָמִים גְּדוֹלִים, שָׁמַיִם מִשְׂתָּרְעִים מֵעַל – / אֶל תִּצְטַנְּפוּ צְנֵפָה אַחַת לִמְחוֹת אֶת הָרְשָׁעִים מֵאֶרֶץ, יִשָּׁמְדוּ-נָא הֵמָּה בְּיָדָם וְיִסָּפוּ".

לצד הכרך הראשון ובנבדל ממנו במכוון, מופיע הכרך השני הכולל שלל שירים העוסקים באירועי רצח עם. השירים מסודרים על פי סדר כרונולוגי, מרצח העם הארמני (1915-1923), דרך רצח העם בביאפרה (1966-1970), עבור בזוועות שהתרחשו בבוסניה וברואנדה בשנות התשעים, ועד לימינו אנו בדארפור, בעיראק ובמיאנמר. לכל אחת מחטיבות השירים מוקדשת הקדמה היסטורית קצרה והמספרים המוצגים בהן בלתי נסבלים – מאות אלפי נרצחים, עשרות אלפי נאנסות, מיליוני פליטים; עדות בלתי נסבלת. אף על פי כן, האסופה מראה כי דווקא מתוך האסון אנשים רבים כתבו שירה, ככלי לפורקן רגשי וכעדות ניצחת לעוול.

ראוי לציין כי רבים משירי האסופה לא תורגמו משפת המקור, אלא מאנגלית, באמצעות תרגום מתווך. אך למרות זאת, גם אם התרגומים לעברית רחוקים מן המקור, ואפילו כאשר מדובר בשירים הפחות טובים הכלולים באסופה, במרבית המקרים כוחם המטלטל של השירים עומד להם בזכות תוכנם. יתרה מזאת, פעמים רבות נראה שדווקא כוחה של השירה, אפילו בתרגום, גדול בהרבה מזה של ההקדמה ההיסטורית – כל המספרים והנתונים שבעולם, הפונים אל הראש ואל השכל, לא ישוו לעדות המובאת בשיר אחד, ומצליחה לתווך את סבלו של האחר, המדוכא והמושתק, היישר אל תוך לבו של הקורא הישראלי.

ואכן, השירים האישיים והסיפוריים שבאסופה כמעט תמיד עוצמתיים ומטלטלים יותר משירי הקינה הכלליים המתארים את גודל האסון כולו. כך למשל אחד השירים הכואבים ביותר שבספר, נכתב בעברית על ידי טוקוני' אוסומעין ברקא, פליט דארפורי שחי כיום בישראל. השיר כתוב כעדות פשוטה על כל מה שאבד למשורר, מבלי להזכיר שום זוועה בשמה: "הָיָה לָנוּ בַּיִת גָּדוֹל, לְתוֹכוֹ הָיִינוּ נִכְנָסִים כֻּלָּם [...] הָיְתָה לִי פָּרָה לְבָנָה, דָּרָא, עַל צַוָּארָהּ הָיָה כֶּתֶם. / לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר שָׁתִיתִי אֶת הֶחָלָב שֶׁלָּהּ. / הָיָה לִי חֲמוֹר שָׁחֹר, קָרָאתִי לוֹ דּוֹגִ'י, עָלָיו רָכַבְתִּי מִכְּפַר לִכְפַר [...] הָיוּ לִי חָמֵשׁ כְּבָשִׂים לְטַיֵּל אִתָּן, / שֵׁשׁ עִזִּים הֲכִי יָפוֹת בַּכְּפָר / הָיוּ לִי מָלֵא תַּרְנְגוֹלוֹת שֶׁהֵטִילוּ הֲמוֹן בֵּיצִים שֶׁמַּמָּשׁ אָהַבְתִּי לֶאֱכֹל // וְהַיּוֹם אֵין לִי כְּלוּם / וְהַיּוֹם אֵין לִי כְּלוּם / וְהַיּוֹם אֵין לִי כְּלוּם".

בדומה לכך, גם השיר "רעב" של אולי בייר, הכותב על רצח העם בביאפרה, מציג בפשטות רבה ומצמררת את עינוי הרעב: "רָעָב גּוֹרֵם לְךָ לְטַפֵּס עַד לַתִּקְרָה / וּלְהִתָּלוֹת מִקּוֹרַת הַגַּג. / הוּא גּוֹרֵם לְךָ לִשְׁכַּב - / אֲבָל לֹא לָנוּחַ [...] כְּשֶׁהַמֻּסְלְמִי אֵינוֹ רָעֵב הוּא אוֹמֵר: אָסוּר לָנוּ לֶאֱכֹל מִן הַקּוֹף. / כְּשֶׁאִיבְּרָהִים רָעֵב הוּא אוֹכֵל בַּבּוּן [...] לָרָעֵב לֹא אִכְפַּת מָה נָהוּג. / לָרָעֵב לֹא אִכְפַּת מִן הַמָּוֶת [...] אֵין אֱלֹהִים כִּגְרוֹנוֹ שֶׁל אָדָם, / עָלֵינוּ לְהַעֲלוֹת לוֹ קָרְבָּן מִדֵּי יוֹם".

דווקא בימים שבהם מתחוללת מלחמה נוראה באירופה, ואנשים שאינם בני עמנו מתים באלפיהם, רעבים ללחם ומיליונים מהם הופכים לפליטים שאף מגיעים לארצנו, עומדת השירה ומכריזה: כך נראה סבלו של האחר, לעולם אל יהיה לבך גס בו, לא תוכל להתעלם.

קול דמי אחיך / עורכת: מיה ולנטיין, הוצאת דרור לנפש, שני כרכים, 81 עמ', 288 עמ'