קרוב לעשור וחצי חלפו מאז נכנס ההייטקיסט מרעננה, מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, לפוליטיקה הישראלית, ונפתלי בנט הוא עדיין חידה. העניין הרב שמעוררת השאלה "מי אתה, נפתלי בנט?" מקבלת אישוש גם מהנוכחות היציבה והעקבית שמציגה במצעד רבי־המכר הביוגרפיה מאת ארי שביט, ביוגרפיה שהשאלה הזו היא נקודת המוצא והמצפן שלה.
כ־100 שעות שיחה בין שביט לבנט נערכו בספר לפרקי מונולוג של בנט, שכמעט אינם מופרעים על ידי הערות המראיין. בתום כל פרק כזה הוסיף שביט פרקי הרהורים, שבהם הוא מעבד, חושב, נותן פרשנות על דבריו של בנט, תוך שהוא מאיר צמתים פסיכולוגיים שעיצבו את נפשו של הפוליטיקאי והאדם. הספר מתחיל בעיצוב חייו ודמותו, ילדות וצבא.
החלק השני עוסק בכניסה לפוליטיקה. חלק שלישי מוקדש לממשלת השינוי. בחלק האחרון מתאר בנט את משנתו לעתיד. בשירותו הנאמן של שביט, אולי הנאמן מדי, בנט מבקש להסביר לציבור את הסתירה המובנית שהוא מייצג, שנדמה שעדיין רבים בחברה הישראלית מתקשים לעכל: חיבור בין ציונות דתית לחילוניות ליברלית. לעיתים זה משכנע, ולא פעם זה משכנע פחות.
בנט מתאר את עצמו כילד "אאוטסיידר", טענה שיכולה להישמע כלזות שפתיים מפי אחד הפוליטיקאים העשירים בישראל, אבל מספקת נקודת מבט חשובה למוטיבציה שלו: הזדהות עם האנדרדוג. בגלגול הקודם שלו, כשנחשב קיצוני לא פחות מהסמוטריצ'ים של היום, היה שופר האנדרדוגים מימין. כיום הוא קולו של הציבור המשרת, שהפך, מבחינתו, לאנדרדוג החדש
למרות רקע פריבילגי, בנט מתאר את ילדותו כחוויה מתמשכת של זרות: "לא חוויתי קשיים של ילדות של עוני בעיירות פיתוח, ובכל זאת - הייתי אאוטסיידר מובהק, שהיה חייב להיאבק חזק כדי להיכנס פנימה". טענה שיכולה להישמע כלזות שפתיים כשהיא מגיעה מאחד הפוליטיקאים העשירים בישראל, אך מספקת נקודת מבט חשובה על המוטיבציה של בנט.
בראיונות שלו, כמו גם בספר, בנט מדגיש שתמיד היתה לו הזדהות עם האנדרדוג. בגלגול הקודם שלו, כשנחשב קיצוני לא פחות מהסמוטריצ'ים של היום, היה שופר האנדרדוגים מימין. כיום הוא קולו של הציבור המשרת, שהפך, מבחינתו, לאנדרדוג החדש: ״לאנשי הימין היום אני אומר מה שאמרתי לאנשי השמאל בתקופת אוסלו - בסדר, ניצחתם. אתם תובילו ואתם תנווטו. אבל למה לא לגלות אמפתיה לצד השני? למה לדרוס? למה למעוך?״
"פוליטיקה על־מגזרית"
גם אם הזהות האישית של בנט בבסיסה דואלית, קשה להאמין לטענה של בנט ש״ביסודה הפוליטיקה שלי היא על־מגזרית״. הזהות הפוליטית והפעילות הפוליטית שלו מראשיתה ועד ממשלת השינוי התמקדו בצד אחד. במשך שנים היה נציג מגזרי מובהק, שליח הממסד הציוני־דתי בכנסת.
התפר הזה הוא נקודת התורפה של הספר, שלא מתעכב על פערים בנרטיב שבנט מציג. ככל שהקריאה מתקדמת, כך בנט פורש את האידיאולוגיה הפוליטית הנוכחית שלו שבה הוא טוען כי "הישראלים מסכימים על 80 אחוז מהנושאים", וכי מוטב להתעסק בהם ולא ב־20 האחוזים האחרים - השקפה שהמציאות מאתגרת אותה באופן שהספר לא מטפל בו. גם אם יש יותר הסכמות ממחלוקות, הנושאים שנותרים במחלוקת הם מלב הגזרה הפוליטית, והם אלו שיעצבו מהותית את סדר היום בשנים הבאות. כך בשאלת המדינה הפלסטינית והרפורמה המשפטית.
אפשר להאמין לבנט שהכוח שמניע אותו, "החרדה שמדינת ישראל תחדל מלהתקיים", הוא שהוביל את מהלכיו סביב ממשלת השינוי ומאז. התיאור המקיף שמעניק הספר לטרנספורמציה שחלה בבנט בבחירות 2021, שעובר מהשלילה המוחלטת של בנט לחבירה למפלגות שמאל־מרכז עד להשבעתו ולכהונתו כראש ממשלת השינוי שבה התאחד עם לפיד, מספר שבנט קיבל את ההחלטה בלב כבד, אך שהשאיפה לתפקיד היתה בעלת משקל רב בתוצאה הסופית.
בפרק הבא הספר מספק תיאור מפורט של תפקיד ראש הממשלה, שגרת העבודה וסדר היום. בנט יודע להכות על חטא ולהודות בטעויות שביצע במהלך הכהונה, אבל לעיתים מפספס ביקורות אחרות על תקופתו כראש ממשלה. הספר מנסה לספק למצביעים מאוכזבים כתב הגנה מנומק. קורא מעמיק יכול אולי להבין את בנט, אבל בבחירות הרגש אף פעם לא נשאר בצד.
חולשתו הגדולה של הספר היא בפרק האחרון, המוקדש לחזון שבנט מציע. שביט מסכם כמו ברשימת מכולת שאיפות לתחומים רבים ושונים, והתוצאה שטחית ולא משתמשת בתוכניות הביצועיות המפורטות, שעל פי דבריו של בנט עומדות מוכנות. אך זו סקירה שמלמדת מי הוא בנט בפוליטיקה הנוכחית, בהשוואה לכמעט כל עמיתיו שלא מציגים תוכניות עבודה.
הספר מציג דמות מורכבת אבל בעצמו יכול היה להיות מורכב יותר. באופיו, הספר של שביט פמפלטי, מזכיר וובינרים מעולם ההייטק. הוא קל, ולעיתים קל מדי לקריאה, קולח מדי, לא מתעכב על פערים ומורכבויות. לקוראים שחוקרים ומתעניינים בממשלת השינוי הוא אפקטיבי מאוד, מספק פיקנטריה ופרטי טריוויה מעניינים. אבל הספר לא מצליח לשכנע בסיפור שהוא מספר על טרנספורמציה אידיאולוגית שאינה צומחת מתאוות השלטון.
לטענת הספר, בנט עבר שינוי עמוק כשהגיע לתפקיד ראש הממשלה והבין שהמגזריות היא הסכנה האמיתית לקיום הבית השלישי. הספר מבקש מהציבור לעבור את המהפך הזה בעצמו ולהבין שהפוליטיקה המגזרית עלולה לדרדר את ישראל לתהום. זו בקשה שאפתנית, שראויה לספר שפחות מאכיל את קוראיו בכפית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
