צעיר יהודי שהתחזה לבנו של אוליגרך ונפל אל מותו הוא רק ההתחלה של הסיפור המטורף הזה

בסרטון של מצלמת אבטחה מרוחקת שהותקנה על בניין סוכנות הביון הבריטית MI6, נראית צללית של דמות צונחת ממרפסת הקומה החמישית בבניין לונדוני יוקרתי אל תוך נהר התמזה. הסרטון צולם בשעת בוקר צוננת, בשלהי נובמבר 2019, וכחמש שעות לאחר מכן נתגלתה בבוץ שעל גדת הנהר גופתו של זאק ברטלר בן ה־19. כך נפתחת התעלומה הגדולה שבבסיס ״לונדון נופלת״, ספרו של העיתונאי האמריקני פטריק ראדן קיף, תעלומה ששורשיה, כך התברר ככל שהתחקיר של קיף הלך והעמיק, חורגים הרבה מעבר לסיפור האישי העצוב הזה ומציגים את הבירה הבריטית כעיר המונעת בכוחם של סכומי עתק, רשתות פשע, אלימות קשה וכמובן שחיתות.

קיף, תחקירן בעל מוניטין שכתבותיו ב״ניו יורקר״ עסקו באלימות באירלנד, בפשעי צווארון לבן ובסחר בסמים, הגיע לסיפורו של זאק ברטלר במקרה, ולא דמיין איזו סאגה מורכבת תתגלה בפניו. אחרי מותו התברר כי הצעיר, בן למשפחה לונדונית יהודית מבוססת, ניהל חיים כפולים.

הוא הציג את עצמו כזאק איסמאילוב, בנו של אוליגרך רוסי העתיד לרשת מיליארדים, וכך חבר לאנשי עסקים מפוקפקים, לסוחרי סמים ולגנגסטרים מוּכרים. הוריו של זאק, כמובן, לא ידעו על כך דבר. הם ידעו שהצעיר משני בניהם היה ספורטאי מצטיין, כריזמטי, נמשך למותגים וחלם על כסף, אבל לא היה להם מושג שהוא אימץ מבטא רוסי, העמיד פנים שהוא מתגורר בשכונה יוקרתית פי כמה משלהם וסיפר שאביו מת ושאמו השוויצרית, המתגוררת בדובאי, מונעת ממנו גישה לממון המגיע לו. לא היתה להם דרך לדעת לאילו מקומות אפלים הובילו את זאק הפנטזיות הללו.

רייצ׳ל ומאת׳יו ברטלר, עיתונאית ויועץ פיננסי, שניהם בנים לשורדי שואה. אבותיהם, האחד הגיע מגרמניה בקינדר־טרנספורט והאחר מצ׳כיה, אחרי שנכלא באושוויץ ואיבד שם כמעט את כל משפחתו - הגיעו ללונדון אחרי המלחמה ובנו בה חיים חדשים. קיף, שמעבר לתחקיר הדקדקני והמוקפד מספק לקוראיו גם לא מעט תובנות על הגירה, שאפתנות והישרדות, מוצא בנתוני הפתיחה הללו זרעים זעירים, או לפחות מקבילה בנפשו של זאק. למשל, סבו מצד אמו, הוגו גרין, היה מן הרבנים הפופולריים בבריטניה ופעל רבות למען דיאלוג ושלום. אחרי מותו התברר שהיתה לו משפחה שנייה, שאליה הכחיש כל קשר, ושטענתו כי למד באוניברסיטת קיימברידג׳ היתה בדיה מוחלטת. גרין, שבאושוויץ נאלץ לשקר בנוגע לגילו וליכולותיו כדי לשרוד, המשיך לנהוג כך גם בחייו החדשים, וכך, מתברר, נהג גם נכדו.

אלא שהמורכבויות המשפחתיות הן רק אפיק צדדי בסיפור רחב היריעה של ״לונדון נופלת״. את הדרמה האמיתית קיף טווה בעצמו, כשהוא מעניק לדמויות הרבות והשונות - החיות והמתות, אלה שפגש ומי שהמניפולציות שלהן מטלטלות את לונדון ממרחק של שנים או קילומטרים רבים - נפח ומורכבות, מדמיין את מאבקי הכוח ביניהן ומציע תובנות באשר למניעיהן הפסיכולוגיים. אלה הופכים את הספר לרומן שיסקרן קוראים שנים רבות אחרי שהמקרה עצמו יישכח. ההתרחשויות בלונדון שולחות קנוקנות המגיעות עד אוגנדה בשנות ה־70, אז גירש הדיקטטור אידי אמין את תושבי ארצו שמוצאם מאסיה והחרים את רכושם כדי לחלק למקורבים; השתלטות האוליגרכים על משאבי הציבור בבריה"מ המתפוררת וזרימת סכומי העתק הללו ללונדון; העסקים שבנו אלה וגם אלה בבריטניה - בענפי הבידור, המסחר ואפילו האופנה; ולבסוף האופן שבו נולדה מתוך כך מערכת הדוקה של יחסי הון ושלטון.

הצחנה הגדולה שעולה מן הסיפורים שמביא קיף מקורה, כך הוא מרמז, לא רק בפוליטיקאים ובפושעים שאינם בוחלים באכזריות נוראה, אלא גם, כנראה, במשטרה. שאם לא כן קשה להבין כיצד מתרחשת בלונדון פעילות פלילית כה ערה בלי שאיש מפריע לה, וכיצד כיווני חקירה שהוא עצמו חשף לא עניינו את מי שחקרו את מותו של זאק. הברטלרים משוכנעים עד היום שבנם לא התאבד, ושיחסיו עם מי שראו בו מקור אפשרי לסחיטת כספים הם שהובילו למותו. ביום שמת היו בחשבונו של זאק ארבע ליש"ט בלבד, אבל את זה לא ידעו ה"מנטורים״ שלו, שקיוו להתעשר על חשבונו.

״לונדון נופלת״ הוא ספר שקשה להניח מהיד. קיף עיין בכמויות ענק של פרוטוקולים מחקירות משטרה, תיקי ארכיון, מיילים, מכתבים והקלטות והפך אותם לסיפור מתח, הכתוב בפרוזה מצוינת, שאין בו רגע דל. לא מפתיע, על כן, שכמו בספרו הקודם ״אימפריית הכאב״ (העוסק במשפחת סאקלר, המרוויחה הגדולה ממגפת האופיואידים), כבר נרכשו הזכויות לעיבוד הטלוויזיוני של ״לונדון נופלת״. להוצאה מגיעה תודה על התרגום המהיר של ספר שלונדון כולה דיברה עליו בשנה האחרונה, אם כי חבל שהמהירות הולידה שגיאות הגהה (״חייב בסכנה״ או השם ״ווּרינדר״ במקום וֶרינדר) המפריעות לשטף הקריאה.