פכים קטנים של היום־יום, מאלה שמלבים את הדמיון הילדי ויוצרים ממנו עולמות חדשים, הם הלחם והחמאה של ספרות ילדים. הטובים באמת מאופיינים בתחושת קלילות, בהומור לא מתאמץ ובכניסה טבעית לראשם של הגיבורים. כאלה הם ספרי הילדים (שמבוגרים קונים גם לעצמם) של עינת צרפתי, מהמאיירות המוערכות בישראל, שספריה תורגמו לעשרות שפות.
לצרפתי כבר יש טביעת חותם משלה: גיבורה־ילדה אסופת קוקו שמפתה לחשוב שהיא בת דמותה של צרפתי עצמה, עולמות ריאליסטיים ופנטסטיים עתירי פרטים שאפשר ללכת בהם לאיבוד (אין ברירה, הגיע הזמן לשווק פאזלים), מרבדי צבע עזים, סקרנות מעולם המבוגרים, דמיון פרוע - וגם שימוש בפעולת העברת הדפים כדי לייצר אלמנט הפתעה.
"אני שונאת לחכות" הוורדרד להקסים הוא ספרה החמישי, ובמובנים מסוימים הוא הפואטי ביותר מבין ספריה בשל עיסוקו במושג הזמן, ביחסיות ובנזילות שלו. כבר מקריאת שמו אנחנו מבינים שהגיבורה שלנו לא מתמודדת באלגנטיות רבה מדי עם המתנה, או כפי שהיא מנסחת זאת בפשטות מבריקה של ילדים: "לוקח המון זמן לחכות". איתה מתחרפנים גם הפרחים באגרטל, שנובלים מהזדהות בזמן שהילדה מחכה למעלית שתגיע, תוהה מה מעכב אותה.
בשלב הזה, בדומה לספריה הקודמים, היא יוצרת פער משעשע בין המילים שבטקסט לבין האיורים שחולקים איתם דף. למשל, כשהגיבורה חסרת הסבלנות ממתינה לווטרינר, היא תוהה: "אולי יש בפנים חתול עם צינון רציני, או איזושהי חיית מחמד עם בעיה חמורה אחרת". וכאן נגלית לקוראים הווטרינרית, נדרשת לטפל בדרקון יורק אש ולהסתתר מפניו במקביל. או כשסבתה מעיזה לא לענות לה, בדמיונה, ה"משהו הקטן" שמסביר את חוסר זמינותה כולל במקביל האכלת צב, נגינה באקורדיון, תרגול יוגה ערסלים ותפעול עמדת טאבון.
כשהיא ממתינה לאוטובוס, אולי אחת הפעולות המעצבנות בתבל, היא מרגישה, כמו כולנו, ש"כל האוטובוסים של כולם מגיעים, חוץ משלי". ההמתנה מלבה את הדמיון, והיא תוהה: "אולי נהג האוטובוס תקוע בפקק ענקי", ובמעבר לעמוד הבא כתוב: "או שאולי מישהו ביקש ממנו עזרה במשהו ממש חשוב", ואז נגלה לקוראים מגרש כדורגל מפואר, שבו נהג האוטובוס העגלגל נחלץ לעזרת השחקנים של הנבחרת השכונתית בעודו רץ, קופץ, בולם ומבקיע גול בו־בזמן.
הפורמט האיורי מאפשר לצרפתי לא להיענות לחוקי הזמן, שעובר לו ככל שהשניות נוקפות, ולהכניס לכל כפולה עולמות שלמים של פעולות מקבילות, שלא אפשריות בעולם שמחוץ לספר ומחוץ לדמיון של הגיבורה. העושר והאלמנט החזרתי שמאפיינים את ספריה של צרפתי מתאימים כאן במיוחד, כי הם מצליחים לדמות תנועה בצורה משעשעת ומתגמלת.
בניגוד לנרטיב המוכר בספרי ילדים רבים, אצל צרפתי הקיום הלחוץ והמרוץ להספיק דברים מגולמים גם אצל הילדה, ולא רק אצל המבוגרים. הגיבורה (למודת קורונה, מלחמות וכאוס לימודי?) לא יכולה לשאת את הזמן שעובר ללא מעש, בעוד סבתה, מפאת גילה וניסיונה, מבקשת ממנה להשתהות, ליהנות מהזמן שחולף כל כך מהר, גם אם לא קורים בו כל כך הרבה דברים, "או פשוט להתבונן, ליהנות מהרגע, להביט בעננים".
בהקשר הזמן שחולף, חדי העין מבין הקוראים ישימו לב למעבר מבריק בין זמנים שצרפתי שתלה בספר באמצעות האיור בלבד. היא ממצה עד תום את אמנות האיור, בפיקצ'רבוק מצחיק ועמוק על הציפייה שמשהו תמיד יקרה ועל הכניעה הנעימה לרגע אחד של שיעמום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו