אפשר רק לקנא בגלריית המומחים שהציב עמוס הראל בספרו. אז למה בעצם אין כאן חידוש?

"6:29" של עמוס הראל הוא סיכום מקיף וסוחף של מחדל 7 באוקטובר, אך לצד גישה מעוררת קנאה לבכירים, הוא בעיקר מספר את אותו סיפור ידוע ומוכר

בארי, נזקי 7 באוקטובר. המידע לא פוענח בזמן אמת. רק בדיעבד יתגלו הפרטים, שאולי היו יכולים להעניק כמה דקות של חסד. צילום: אי. אף. פי

המצלמות של מינהלת גבולות ותפר במשרד הביטחון פרוסות לכל אורכה של גדר הגבול בין ישראל לעזה. בשעה 5:49, 7 באוקטובר, אחת מהן תיעדה אופנוע בודד מתקרב לעמדה של חמאס בצד העזתי של הגדר, לא רחוק מקיבוץ כיסופים. חמש דקות לאחר מכן הצטרף לאופנוע ג'יפ. בדקות הבאות יקלטו המצלמות עשרות תנועות חשודות של אופנועים, ג'יפים והולכי רגל לאורך גדר הגבול. עד לשעה 6:26 יירשמו שם 600 מטרות בתנועה - עלייה של כ־50% מהנורמה. שלוש דקות אחר כך ייפתחו שערי הגיהינום.

המידע שנאגר במצלמות מינהלת הגבולות לא פוענח בזמן אמת. רק בדיעבד יתגלו הפרטים, שאולי היו יכולים להעניק כמה דקות של חסד לחיילי אוגדת עזה, שרובם ישנו כל אותה העת.
הסיפור המטלטל הזה מתפרסם לראשונה בספר "6:29" של עמוס הראל. כל־כולו עוסק בחוכמת הבדיעבד, ניתוח פוסט־מורטם של המחדל הגדול בתולדות צה"ל, תאונת דרכים בהילוך איטי, קטסטרופה שסופה ידוע מראש.

מעבר לידע המופלג שלו והתנופה שבכתיבתו, כאחד הפרשנים הביטחוניים המוערכים והמעמיקים בישראל, הראל נהנה גם מגישה למקורות אנושיים שניתן רק לקנא בה. בקריאה בין השורות ניתן לזהות כמה מהבכירים שהתראיינו בעילום שם, ובהם הרמטכ"ל הרצי הלוי, סגנו אמיר ברעם, אלוף פיקוד דרום ירון פינקלמן, ראש אגף המבצעים עודד בסיוק, ראש שב"כ רונן בר, ראש המוסד דדי ברנע, המזכיר הצבאי לראש הממשלה אבי גיל - וגם יואב גלנט, נפתלי בנט, אביחי מנדלבליט ואביב כוכבי, וזו רשימה חלקית.

הספר נפתח בתיאור מפורט של אירועי 7 באוקטובר, שנקרא בנשימה עצורה כסרט אקשן הוליוודי. אף שהרבה כבר סופר על אותו יום, הראל מצליח לצרוב את הכאוס והטרגדיה בבשרם של קוראיו, במיוחד כשהוא לא חס עליהם בבואו לתאר את גורלם המר של משתתפי הנובה.

חלקו הבא של הספר הוא ניתוח ארוך ורחב יריעה של שורשי המחדל. הראל מתאר היטב את השתרשות הקונספציה שקבעה כי "חמאס מורתע" (אם כי ליתר דיוק, המילה שבה השתמשו בדרג המדיני היתה "מרוסן"). הוא מציג לראשונה את תגובת המוסד והרמטכ"ל הלוי להחמצת פגישת התיאום בביירות, בין בכיר חמאס חליל אל־חיה לראשי חיזבאללה וכוח קודס ערב המתקפה; חושף פרטים על אחורי הקלעים של מינוי רונן בר לראשות שב"כ, ועל יחסיו עם נתניהו סביב הרפורמה המשפטית; ומגולל מזווית חדשה את תרומתו של כישלון מבצע סיירת מטכ"ל בחאן יונס ב־2018 לעיוורון המודיעיני של מערך המ"מ.

אלא שהחשיפות הללו מפוזרות לאורך הפרקים הרלוונטיים, וצריך ללקט אותן כפירורים. במהלך רוב הניתוח של שורשי המחדל, הראל נשען בעיקר על פרסומים עיתונאיים קודמים, תיקים מהארכיון (למשל, ראיון שהעניק יחיא סינוואר ל"ידיעות אחרונות") ומאמרים אקדמיים. אחד מהמקורות שבהם עושה הראל שימוש חוזר הוא הספר "צבא ההיי־טק וצבא הפרשים" של ערן חזות, שבו הוצגה תיאוריה שניסחה מחדש את הדנ"א של צה"ל בשנות האלפיים, והעניקה נקודת השקפה חדשה ומקורית לבחינת מחדל 7 באוקטובר.

הראל, כותב נפלא ותלמיד חרוץ, אסף בשקדנות את כל מה שידוע על 7 באוקטובר ומקורותיו, ושזר את הנקודות זו בזו לכדי שרשרת של כישלון ארוך ומפותל. אבל כאן טמונה גם חולשתו: "6:29" לא מחדש הרבה מעבר לידוע לנו, וחשוב מכך, הוא גם לא מציע תזה חדשה או יצירתית שתפרום את שורשי המחדל (בניגוד לערן חזות, למשל).

חולשה נוספת מתגלה בבואו לטפל בשדה הפוליטי, ובמיוחד ברה"מ נתניהו. נראה שבאזורים הללו הראל מרשה לעצמו להשלים את החוסרים מהרהורי ליבו, מה שמוציא את הספר מהאיזון האקדמי החיובי ששורה על שאר חלקיו. לזכותו יש לומר שהוא עצמו מודה בכך בפרק הסיום של הספר. "מוטב שאצביע על נקודת העיוורון שלי", הוא כותב. "אינני משוחרר מהטיות הנובעות מהשקפות פוליטיות".

ובכל זאת, זהו ספר שלא היתה ברירה אלא לכתוב, וטוב שהראל הוא שהרים את הכפפה. הניסיון לתמצת את תולדות המחדל והמלחמה שהגיעה בעקבותיו עבור החברה הישראלית מוכת ההלם והדורות הבאים הוא מפעל ראוי, שחשיבותו מתחדדת על רקע היעדרה של ועדת חקירה רשמית, וקשה לחשוב מי היה עושה זאת טוב מהראל.

הראל לא מתעצל כשהוא חוזר אל קורות חייו של סינוואר, התפתחות הרעיון של "טבעת האש" האיראנית סביב ישראל, המעורבות האמריקנית ביצירת ציר ישראלי־סוני כמשקל־נגד להתפשטות ההשפעה האיראנית, מדיניות ההכלה, החשש של צה"ל מהפעלת כוח, צמיחתה של 8200 כיחידה שמשכה אליה תקציבים ואת השמנה והסלתה של הנוער הישראלי על חשבון המערך המתמרן, ועוד ועוד.

06:29, עמוס הראל, צילום: כנרת זמורה דביר

הוא פורט בסבלנות את רצף הכישלונות, עיוותי התפיסה, ההטיות, האירועים והמגמות, שבסופן יגיע הידוע מראש. כך נראה תיאור לא רק של מחדל מדיני־צבאי־מודיעיני, אלא גם של תהליך אובדן ערכים קולוסאלי, יהירות ותרבות שקר, מינוי מקורבים ועיגולי פינות - שפשטו בכל חלקה טובה בישראל.

אם כבר, זהו החידוש הגדול של הראל: יותר מאשר ספר צבאי, מודיעיני או פוליטי - מדובר בכתב אישום חמור ומוצק נגד אומה שהתפוררה, עד שהתרסקה מובסת אל השעה 6:29 בבוקר 7 באוקטובר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר