המסע הבין-גלקטי של מיכל סחף

אור היא מתכנתת מוכשרת בחברת הייטק ואדם מופנם מאוד שמתקשה בחברתם של אחרים. היא נמצאת במערכת יחסים מרובת משתתפים עם בת זוגה שחר ועם יגיל, בן זוג נוסף של שחר. חייה עומדים לקראת נקודת מפנה כששחר מעוניינת שייכנסו שתיהן להיריון ויגדלו את ילדיהן יחד. כל זה משתנה כשגורמים מסתוריים יוצרים קשר עם אור דרך חלומותיה ומציעים לה להשתתף בייסוד סטארט־אפ שיפתח טכנולוגיה טלפתית.

התמצית הזאת של "מרחב ביניים", רומן הביכורים של מיכל סחף, עשויה להישמע משונה למדי. וזה לא נגמר כאן, כי העלילה ממשיכה להסתעף וכוללת גם חייזרים ומאבק בין־גלקטי, נזירים טיבטים, מחקרים צבאיים סיניים בזמן מהפכת התרבות ועוד. למרות זאת, מדובר ברומן מדע בדיוני שעוסק בצורה מעניינת בתמות פסיכולוגיות מורכבות.

לוקח לספר זמן להתניע: לפני שחלה התפתחות של ממש בנושא קריאת המחשבות, אנחנו מקבלים הרבה תיאורים של היחסים של אור עם התא המשפחתי הלא־קונבנציונלי שלה, ועם הוריה ואחותה. גם כשהיא מתחילה להיחשף להיבטים העל־טבעיים של הסיפור, משהו בתגובות שלה עובר בצורה שהיא לא לגמרי אותנטית, והרבה מאוד זמן מוקדש לעניינים הפרוצדורליים של הקמת הסטארט־אפ, שהם מעניינים בערך כמו ישיבות בחברה אמיתית. בשלב הזה, הספר כמעט איבד אותי.

בהדרגה הבנתי שאני לא קורא ספר מדע בדיוני טיפוסי, שהמוקד שלו הוא המאבק על טכנולוגיה חדשה או גילוי ועימות עם ישויות חייזריות. כל הדברים האלה נוכחים כאן, ויש מאחוריהם הסברים משכנעים יותר או פחות, אבל הם לא נמצאים במוקד. במקום זה, העיסוק בטלפתיה מציף שאלות שקשורות במערכות יחסים בין־אישיות, באופן ובמידה שבהם ניתן להגיע לקרבה ולאותנטיות בין בני אדם.

אור היא דמות חריגה מבחינה חברתית, ומעידה על עצמה שתמיד התקשתה ליצור קשרים ולהיפתח בפני אחרים. למרות זאת, דווקא היא ניחנה בכישרון טלפתי יוצא דופן, שהופך אותה למתאימה לפרויקט. מבין השורות, הספר רומז שאולי הסיבה שבגללה היא מתקשה בקשר עם אחרים היא דווקא מפני שהיא פתוחה מדי לחוויה שלהם - על חשבון החוויה והרצונות שלה עצמה.

באמצעות הטכנולוגיה הטלפתית, אור עוברת מסע שבמסגרתו היא מתוודעת לדינמיקות שבינה לבין הסובבים אותה, עד שהיא מגיעה לסוג חדש של שיווי משקל עם האנשים החשובים בחייה.
זו הסיבה שבגללה, גם כשאנחנו מודעים לקיומה של מלחמה בין־גלקטית ברקע, מוקד הדרמה בספר קשור עדיין ביחסים של אור עם שחר ועם יגיל, בשאלה אם היא תצליח "לצאת מהארון" בפני בני משפחתה, ובניסיון שלה למצוא את דרכה בין הרצונות השונים של האנשים סביבה. גם כשמופיעים בעלילה יריבים ונבלים, האתגר הוא לא להכריע אותם אלא דווקא להבין אותם ולמצוא את הדרך לקרבה ולפשרה. במובן הזה, "מרחב ביניים" קרוב יותר לספרים שמתארים תהליך של טיפול פסיכולוגי או של מסע רוחני, מאשר למדע בדיוני "קשה" נוסח אייזק אסימוב או ארתור סי. קלארק.

החלקים היפים ביותר בספר קשורים בהתנסות במצבי תודעה שונים באמצעות הטכנולוגיה הטלפתית, ובתובנה שעולה מהם על הקרבה היסודית שבין כל בני האדם. הספר עומד על כך שהטכנולוגיה אולי מסייעת ליצור קשר טלפתי, אבל חיבור בין תודעות הוא המצב הבסיסי: "אף יצור לא באמת היה נפרד. כאן, במרחב שחלקו, ראתה שכל יצור בעולם השפיע על האחרים והושפע מהם באין־סוף דרכים". בספר ישנם אנשים כמו הנזיר הטיבטי ג'יגמה, שמסוגלים להגיע למצב התודעתי הזה גם ללא טכנולוגיה, באמצעות תרגול רוחני אינטנסיבי. כך, סחף יוצרת תמונת עולם מרשימה וקוהרנטית שמשלבת בין מדע בדיוני, פסיכולוגיה ומיסטיקה בודהיסטית. אף שהסיפור עצמו בדיוני, נדמה שביסודו יש הזמנה לקוראים להתנסות בדרך הרוחנית הזאת, של אמפתיה וחמלה כלפי האחר, שלא מבטלות את העצמי אלא מעשירות אותו.

הדמות של אור היא יוצאת דופן, מורכבת, ובאופן כללי יוצרת רושם של אדם אמיתי וייחודי. לעומת זאת, שאר הדמויות ברומן נוטות להיות שטוחות למדי, ורובן מתמצות בשתיים־שלוש תכונות אופי מרכזיות (שחר היא אולי יוצאת הדופן היחידה). בחלקן יש משהו כמעט קריקטורי, לטוב או לרע, ובעיקר נדמה שהן נועדו לשרת צורך עלילתי או למלא תפקיד ספציפי במסע של אור לאורך הספר. בסיפור שעוסק במפגש בין תודעות, יש בזה משהו אירוני למדי. אבל הפגם הזה לא מוריד מכך שבשורה התחתונה, "מרחב ביניים" הוא ספר ביכורים מעניין ויוצא דופן, בז'אנר שלו ובכלל.