הדרך המדעית אל "המוחלט"

וינה, שנות השמונים של המאה התשע-עשרה; בירתה של האימפריה האוסטרו־הונגרית היא מרכז תרבותי, אמנותי ומדעי תוסס, בית יוצר ליצירות ולרעיונות שעתידים להיות בעלי השפעה מכרעת על העולם. בבתי הקפה הנודעים של העיר נידונות בלהט רב השקפות עולם שונות: מה מניע את הקיום האנושי? מדוע הקיום הזה רווי סבל? כיצד ניתן להפחיתו?

בין שלל הדמויות החיות ופועלות בעיר בתקופה זו ניתן למנות את הצייר גוסטב קלימט, הפילוסוף פרנץ ברנטאנו, המשפטן בנימין זאב הרצל, המלחינים יוהנס ברהמס וגוסטב מאהלר, הרופא יוזף ברויאר והנוירולוג זיגמונד פרויד – שיבססו ביחד בהמשך שיטה טיפולית חדשה, "טיפול בדיבור". דמות משמעותית נוספת חיה ופעלה בעיר בתקופה זו. שמה ידוע פחות, אך השקפת העולם הייחודית שקשורה בה משפיעה גם היום, ובאופן מעשי, על חייהם של בני אדם רבים.

שמו של רודולף שטיינר (1925-1861), פילוסוף ומייסדה של התורה האנתרופוסופית, אינו מוכר כמעט. זאת על אף ההיכרות ההולכת וגדלה עם זרם החינוך האנתרופוסופי, הביקוש הגדול למוסדות החינוך של זרם זה והתפשטותם. בישראל של שנת תשפ"ו קיימים כארבעים בתי ספר וכמאתיים גני ילדים הפועלים בדרך החינוך האנתרופוסופית. מודעות לתורה האנתרופוסופית מתעוררת לעיתים גם דרך יישומיה הנוספים בתחומי החקלאות, הרפואה והאמנות. עם זאת, מחוץ לאותם המעגלים העוסקים ביישומה, נותרים יסודותיה של תורה זו במידה רבה בלתי מוכרים, ועוד יותר מכך בלתי מוכרת משנתו הכוללת של מייסדה. גם בקרב ה"אנתרופוסופים" מכירים רק מתי מעט את הפילוסופיה של שטיינר (ספרו הפילוסופי המרכזי נקרא "הפילוסופיה של החירות"), את עשרות הספרים והמאמרים שכתב ויותר מששת-אלפים תמלילים של הרצאות שנשא.

הספר רודולף שטיינר – מבוא לחייו ומשנתו הינו הביוגרפיה הראשונה של שטיינר שמופיעה בתרגום לעברית. מבין עשרות ספרי הביוגרפיה שנכתבו על שטיינר בגרמנית ובאנגלית, בחר המתרגם נועם שרון בספרו של גארי לאקמן, שגם על הביוגרפיה שלו עצמו ראוי להתעכב לרגע. לאקמן היה ידוע בשנות השבעים כגארי ולנטיין, נגן גיטרת הבס של להקת "בלונדי", שנכנסה בשנת 2006 להיכל התהילה של הרוק'נרול.

בשנות השמונים למד לאקמן פילוסופיה ומאז המחצית השנייה של שנות התשעים, לאחר מעבר מארה"ב ללונדון, הוא עוסק בכתיבה. בכשלושים ספרים שפרסם, עוסק לאקמן במגוון רחב של נושאים – היסטוריה של מדע הנסתר, התפתחות התודעה, תרבות פופולרית וביוגרפיות של אישים שונים, ביניהם קרל גוסטב יונג, פ.ד. אוספנסקי ועוד. הביוגרפיה של שטיינר היא ספרו הראשון שתורגם לעברית והיא מאפשרת מפגש עם כתיבתו הקולחת של לאקמן ועם יכולתו להסביר רעיונות מורכבים בשפה פשוטה. נראה שכמו על גיטרת הבס, גם על המקלדת יודע לאקמן ללהטט.

הספר מתאר תחנות ופרקים מרכזיים בחייו של שטיינר, החל מילדותו בנופים הכפריים של מרכז אירופה במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, דרך מעורבותו בחיים האינטלקטואליים והתרבותיים של וינה, ויימאר וברלין, ועד לדרמות הגדולות של חייו: ההוראה בבית הספר המרקסיסטי לפועלים בברלין שהסתיימה על רקע התעקשותו של שטיינר לדבר על חירות האדם; החיבור לחברה התיאוסופית וסערת עזיבתה בשנת 1913 סביב הקמתו של מסדר "הכוכב מן המזרח" והעמדתו של קרישנמורטי, אז עדיין ילד, בראשו. (צחוק הגורל הוא שכ-16 שנים מאוחר יותר, הודיע קרישנמורטי על פיזור המסדר ועל ניתוק קשריו עם החברה התיאוסופית וטען שאיננו מעוניין לעמוד בראש דת או כת ושמטרת חייו – בדיוק כמו זו של שטיינר – לעזור לבני אדם להיות חופשיים).

הספר מתאר גם את הקמת החברה האנתרופוסופית ואת בניית המרכז שלה לאורך שנות מלחמת העולם הראשונה בשוויץ – מהלך שבו לקחו חלק בנאים, נגרים ואמנים רבים ממדינות אירופה השונות שנלחמו זו בזו. מבנה מרשים וייחודי זה (שנקרא גתאנום, על שמו של גתה) עלה באש, ככל הנראה בשל הצתה מכוונת, מיד לאחר שהסתיימה בנייתו.

סקירת חייו ודמותו, החידתית לעיתים, של שטיינר משלבת גם התייחסות לקוי מתאר עיקריים של משנתו והשקפת עולמו. על השקפה זו ניתן לומר שהיא "מחזירה את הקסם לעולם" – כהיפוכה של הבחנתו המדויקת של ההוגה הגרמני הנודע, בן-זמנו של שטיינר, מקס ובר (1864- 1920).

לפי ובר, התרבות המערבית והמדע המודרני מחוללים תהליך של "הסרת הקסם מהעולם", שמוביל לכליאתם של החיים האנושיים ב"כלוב הברזל" של הרציונליזציה, האינטלקטואליזציה, האמצעים הטכניים ויכולות החישוב. בעוד שמקס ובר מאבחן את הבעיה, ורואה בה מצב עניינים בלתי נמנע, הרי שמשנתו של שטיינר מהווה ניסיון שיטתי לפתרונה. את המציאות הנגלית מתאר "מדע הרוח" של שטיינר כמקטע של המציאות השלמה, שהיא רוחנית במהותה.

בהמשך להשקפתו המדעית של גתה, ששטיינר היה מראשוני חוקריה, ביסס שטיינר את ההכרה בממד הרוחני שמצוי בתוכם ובמהותם של הדברים ובאפשרות לידיעה ולחקירה שיטתית שלו. במילותיו של הפילוסוף הנודע שמואל הוגו ברגמן, שהושפע מאד משטיינר, בכך סולל שטיינר דרך מדעית אל ה"מוחלט". הקריאה בספר מאפשרת היכרות עם עושרה וייחודה של דרך זו.