רומן ביכורים היסטורי שמתרחש במלאח, הרובע היהודי ברבאט שבמרוקו, בצל ימי מלחמת העולם השנייה, הוא כבר נקודת פתיחה שמבדלת את ״אור הירח כולו״ מהספרות הרומנטית-היסטורית. בספר, יסמין כהן מפנה זרקור לפרק חשוב בהיסטוריה היהודית־מרוקאית, שנשאר ברובו לא מסופר בפרוזה עברית מודרנית, וזו בחירה שראויה להערכה בפני עצמה.
גיבורת הספר היא רנה, נערה בת 17 שחייה מתנהלים בין קירות ביתה הצפוף ובסמטאות השוק הססגוני. יחסיה עם אמה החורגת מורכבים, שכן האחרונה ראתה בה תמיד מתחרה על אהבתו של בעלה, אביה של רנה. בתחילת הסיפור רנה נגררת אחרי גורלה. היא מקבלת את סמכות ההורים, את כללי הקהילה ואת המציאות שנכפית עליה, ומחפשת מפלט רק בדמיונה ובשוטטות בין הדוכנים הצבעוניים. חייה מתנהלים בצל מלחמה שנשמעת רחוקה אך הולכת ומתקרבת: קולות הרדיו שמדברים על גרמנים ועל אירופה יהודית שנחרבת מחלחלים גם לתוך רחובות המלאח, ויוצרים אווירת חרדה שנשזרת בעלילה מהרגע הראשון.
השינוי מגיע עם כניסתו של מישל לחייה - סטודנט צעיר לרפואה, כריזמטי ואידיאליסט, שהוא גם חבר פעיל במחתרת היהודית. הקשר ביניהם מתפתח באופן אמין, לאט ובהדרגה, הרבה משום ששניהם מגלים, כל אחד בדרכו, כי הם מרגישים לכודים בין העולם שנולדו לתוכו ובין משהו אחר שמושך אותם קדימה. המתח הרומנטי בנוי היטב.
כהן יודעת לתזמן את הקירבה ואת הריחוק, ומשתמשת ברקע ההיסטורי הסוער כדי להעצים כל פגישה בין השניים: כשהעולם עלול להתרסק מחר, כל שיחה נטענת במשמעות יתרה. רנה, שמצטרפת גם היא למחתרת, נקרעת בין הרצון להיכנע לרגש לבין המחויבות שלה למשפחה, והציפיות שרובצות עליה להיות הבת הטובה ולא לאכזב את האנשים שאוהבים אותה.
המלאח, עם בתיו הצפופים הצבועים בכחול ותכלת, שווקיו העמוסים בדים וריחות, וגם מורכבות הזהות של יהודים תחת שלטון קולוניאלי צרפתי, בין שכנים מוסלמים ובין שלטון שמתנהל בצילה של אירופה הבוערת - כל אלו מגיעים אל הדף בחיוניות. מרוקו של שנות הארבעים היא דמות בפני עצמה. חוקי וישי, שהגיעו גם לצפון אפריקה, יצרו אי־ודאות קיומית שנחשפת בספר בפרטים קטנים ומדויקים - שמועה שעוברת בשוק, משפחה שנאלצת להעביר את רכושה לידי אחרים כדי להגן עליו מפני החרמה, דיון בלחישות על מה שקורה באירופה. כך, כהן שוזרת את הרקע ההיסטורי לתוך חיי היומיום בטבעיות שמוסיפה לאמינות הסיפור.
ככל שהעלילה מתקדמת, מסעה של רנה חוצה גבולות פיזיים ממש, מן המלאח הצפוף ברבאט ועד לארץ ישראל. אחד הממדים המעניינים בספר הוא האופן שבו כהן בונה את עולמן של הנשים סביב רנה. לאורך המסע רנה אינה מתפתחת לבד, אלא עושה זאת בזכות רשת של דמויות נשיות, שכל אחת מהן מחזיקה בחתיכה קטנה של האומץ שרנה עדיין לא מצאה בעצמה. הסולידריות הזו בין נשים היא אחד הדברים שנותנים לספר עומק שחורג מעבר לנוסחת הרומן ההיסטורי הרגילה.
חשוב לציין שהספר אינו מתיימר להיות משהו שאינו: זוהי מלודרמה קלאסית, עם כל המשתמע מכך. הרגשות כאן עזים וגלויים, ורגעי השיא הרומנטיים מגיעים בעיתוי הנכון. אוהב ואהובה שנפרדים בנסיבות אכזריות, סודות שנחשפים, מכשולים שנערמים זה על גבי זה - כהן אינה מתנצלת על הנוסחה, והיא מפעילה אותה בידיים בטוחות.
הקוראים שאוהבים את הז'אנר יקבלו בדיוק מה שחיפשו: אהבה בלתי אפשרית על רקע תקופה סוערת, גיבורה שצומחת לנגד עינינו, נשים שמוצאות את קולן בתוך עולם שמנסה להשתיקן, ועולם שנבנה מפרטים שמקימים אותו לתחייה. אלה שמצפים לפרוזה מרוסנת יותר, עשויים למצוא את עוצמת הרגש מופרזת בקטעים מסוימים.
מעבר לערכו הספרותי של הרומן, יש כאן גם תופעה סוציולוגית שראויה לתשומת לב: כהן היא חלק מגל קטן אך מעניין של סופרים דור שני ושלישי לעולים ממדינות ערב, לצד ציונית פתאל־קופרווסר, ארז צדוק ואחרים, שפונים בכתיבתם אל העבר, לא רק כחומר גלם לנוסטלגיה אלא כמרחב חי עם מורכבות היסטורית ותרבותית של ממש. אם הגל הזה יימשך, ייתכן שהוא יתקן חוב ישן שחבה לעצמה הספרות העברית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו