במבט ראשון קשה לחשוב על בעלי חיים שונים יותר משבלול ודוב, אבל כשמביטים בהם מקרוב מתברר שניתן לגלות לא מעט קווי דמיון, או כפי שכותב שחר קובר בספר "הדב והשבלול": "הַדֹּב וְהַשַּׁבְּלוּל גָּרוּ בְּאוֹתוֹ הַיַּעַר. / שְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ לִסְפֹּר אֶת הָעֵצִים, / שְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ לְהַבִּיט בְּפִסְגוֹת הֶהָרִים הָרְחוֹקִים / וּשְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ מְאֹד לֶאֱכֹל./ אֲבָל הַדֹּב וְהַשַּׁבְּלוּל לֹא דִּבְּרוּ זֶה עִם זֶה מֵעוֹלָם".
במילים אלה נפתח הסיפור הקצר והעדין מאוד על שני יצורים שחיים באותו יער, אבל בעצם חווים עולמות שונים לגמרי, משום שהאחד שקוע בתרדמה בחורף ומתהלך ביער ירוק ושטוף שמש והאחר נם בקיץ ונע ונד בימי גשם ושלכת. לכאורה, המפגש ביניהם הוא בלתי אפשרי, אבל מאחר ששניהם סקרנים ומונעים על ידי הרצון בקרבה, הם מצליחים ליצור קשר: השבלול אוכל הרבה, אבל גם מקפיד להשאיר עבור הדוב בפתח המערה הפתעות בדמות פירות ופטריות, ואילו הדוב מתאמץ מאוד לא להירדם לפני שהשבלול מתעורר. הוא מחכה ומחכה לו, אף שהפיהוקים שלו הולכים וגדלים, ולבסוף מצליח להחליף איתו מילה או שתיים, שדי בהן כדי לבסס קשר, כדי לאותת זה לזה על ההשתוקקות ההדדית.
ספרי ילדים הם המרחב המבורך שבו יצורים שונים מאוד אלה מאלה יכולים לקיים קשרים עמוקים. חתולים, כלבים, סוסים, ארנבות, וגם יצורים פחות יומיומיים לנו, החל במכשפות וכלה בחייזרים, מככבים לעיתים קרובות בסיפורים שבהם על אף ראיית העולם, היכולות, האמונות והצרכים השונים מאוד שלהם, הם מצליחים למצוא שפה משותפת. ב"הדב והשבלול" החיבור הזה נעשה בצורה מעודנת אך מתוחכמת. שני גיבורי הסיפור נפגשים לדק ונפרדים לעד (כמאמר רחל המשוררת), ועיקר הקשר ביניהם מדומיין. אפשרות קיומו של זָר שהמרחק ממנו נקבע שרירותית על ידי גורמי הטבע מציתה את הדמיון ומעוררת כמיהה, והיכולת לגעת בעולמו של הזר הזה, ולו נגיעה חטופה, כמובן מרגשת.
האיורים הם, כצפוי, הכוכבים הגדולים ב"הדב והשבלול", ספר הביכורים של שחר קובר. המאייר המוערך, שרשימת הספרים שאייר בארץ ובעולם כוללת, בין השאר, את "דוד קוסם" מאת לאה גולדברג, "אותיות הולכות לים" מאת סמי מיכאל ואת המהדורה הבריטית החדשה של "ספר הג'ונגל" מאת רודיארד קיפלינג - ניחן ביכולת נהדרת לספר סיפור עמוק ונוגע ללב במילים ספורות, כשהוא נשען על ויזואליה עשירה, מורכבת ומלאת דקויות.
גוני החום־כתום־צהוב של הדוב הפעיל בקיץ, לעומת הגוונים הכחלחלים של השבלול, הערני בחורף, מאפשרים לקובר לעבור בין עולמותיהם של השניים במהירות, ולעיתים למזג אותם באותן כפולות. הטבע, על אף הפשטות שבה הוא מצויר, משמש רקע מרתק ומושך לסיפור. ילדים שאינם יודעים לקרוא, אגב, יוכלו להבין את ההתרחשויות כולן מתוך הציורים של קובר, ומבוגרים יוכלו לקרוא להם את ההסברים המדעיים על תרדמת החורף ותרדמת הקיץ שמופיעים בסוף הספר.
קובר אינו מאניש את גיבוריו. הדוב, אחד מבעלי החיים הנפוצים ביותר בספרי הילדים ובפועל חיית טרף גדולה העלולה להיות מסוכנת מאוד, והשבלול, שבמציאות יש לנו יכולת מועטה בלבד לקרוא את צרכיו ובוודאי את מצבי הרוח והחלומות שלו - נותרים במצבם החייתי. הם אינם לבושים בבגדים אנושיים, אין להם שמות פרטיים, הם אינם מסומנים בתכונות אופי אנושיות והם אינם יוצאים יחד להרפתקאות. לקובר אין צורך באלה - מחזור החיים של היונק העצום ושל הרכיכה בעלת הקונכייה מספק לו די דרמה, ודי לו ב"שלום" וב"תודה" החותמים את הסיפור כדי לספק רגע מרגש ומרחיב לב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו