קצת אסקפיזם: במקביל למלחמה המתחוללת, הרשת סערה ממה שנדמה כרגע כחדשות האתמול - לופיטה ניונגו, שחקנית מקסיקנית־קנייתית שחורת עור, לוהקה לשחק את הלנה מטרויה בעיבוד של כריסטופר נולאן ל"האודיסיאה". השמועה אמנם עדיין לא אומתה, אבל העובדה ש"האודיסיאה" הוא אחד הסרטים המדוברים ביותר של השנה, והלנה מטרויה היא כידוע היפה בנשים, הספיקה כדי להצית זעם של ממש. אפילו אילון מאסק הצטרף לקלחת וכתב ברשת X שכריסטופר נולאן "איבד את היושרה שלו".
הסערה הנוכחית, כמובן, מצטרפת למגוון פולמוסים דומים מהשנים האחרונות, כגון הליהוק של רייצ'ל זגלר השחומה לתפקיד שלגייה, של האלי ביילי כהת העור לתפקיד בת הים הקטנה, וכמובן הליהוק של פאפה אסיידו לתפקיד סוורוס סנייפ בסדרה החדשה של הארי פוטר. אין ספק שבחלק מהמקרים הביקורת על הליהוקים האלה מונעת מגזענות פשוטה, כמו שאין ספק שבמקרים אחרים הליהוקים עצמם נועדו לסמן וי על אג'נדת ייצוג כזו או אחרת, ולא נעשו בהכרח משיקולים של איכות היצירה. עם זאת, הוויכוחים האלה מעוררים שאלה מעניינת על עיבודים בכלל ועל מידת המחויבות שצריכה להיות להם ליצירת המקור.
בשבחי הייצוג
ראוי לציין שהלנה מטרויה היא לא שלגייה, ובאופן כללי אין הרבה תיאורים ספציפיים שלה באפוסים ההומריים. אבל אחד התיאורים שלה הוא כ"לבנת זרועות", ובהחלט יש סיבות טובות להאמין שלובן עור נתפס כאידיאל של יופי בתרבות היוונית - בין היתר מסיבות מעמדיות, כי חיוורון העיד על כך שאדם לא צריך לעבוד בשמש. כלומר, אין ספק שליהוק של אישה שחורה לתפקיד הלנה מטרויה אכן חורג מהמקור ההומרי.
המקרה של "האודיסיאה" הוא מעניין במיוחד, כי מדובר לא רק במיתוס מכונן של התרבות המערבית אלא גם באחד הסיפורים המעובדים ביותר בהיסטוריה. מווירגיליוס, דרך דנטה אליגיירי ועד לאחים כהן, עשרות יוצרים מובילים בכל התקופות בחרו לספר מחדש את סיפורו של אודיסאוס, המנסה לשוב הביתה לאשתו פנלופה לאחר סיום מלחמת טרויה.
הטענה של מתנגדי הליהוק של ניונגו, בגרסתה המשכנעת ביותר, נראית בערך כך: האודיסיאה היא סיפור קיים, מכונן, שנשמר וסופר מחדש במשך אלפי שנים. הסיפור הזה מתאר חברה שונה בצורה קיצונית מזו שלנו, לא רק מבחינה טכנולוגית ופוליטית אלא גם מבחינת הערכים ותפיסת העולם שלה. עיבוד טוב הוא כזה שמשקף את הזרות הזאת ומצליח להקים לתחייה עולם שונה מזה שאנחנו רגילים אליו, ודווקא מתוך הזרות - להדהד גם את המסרים האוניברסליים שמסתתרים ביצירה.
ליהוק של שחקנים שונים מבחינה אתנית, ממשיך הטיעון, במקרה הטוב פוגם באשליה של עולם אחר. במקרה הפחות טוב מדובר בניסיון לייבא שיח מודרני על גזע וייצוג לתוך עולם שפעל על פי סטנדרטים וכללים אחרים לגמרי, ועצם הניסיון הזה מעיד על חוסר כבוד כלפי המקור וחוסר הבנה שלו. גם אם ייצוג הוא חשוב, ימשיכו המתנגדים, הדרך להשיג אותו היא ליצור סיפורים חדשים שעוסקים בקבוצות ובעמים לא־מערביים, ולא באמצעות הכפייה של קבוצות כאלה על סיפורים קיימים.
אנשים קוראים טקסט מבעד לעיניהם, בהתאם לתקופה שבה הם חיים ולידע שלהם על העולם. אנחנו לא מסוגלים לקרוא את האודיסיאה כמו שקראו אותה בני זמנו של הומרוס
נתעלם לרגע מהעובדה שמעט מאוד מהביקורת הזו נשמעה על הליהוק של דיאן קרוגר הגרמנייה כהלנה בסרט "טרויה" מ־2004, אף שהיא רחוקה אתנית מיוון כמעט באותה מידה כמו ניונגו; או על הליהוק של רודריגו סנטורו הברזילאי לתפקיד המלך הפרסי קסרקסס בסרט "300". הבעיה האמיתית היא שכמעט אף עיבוד של האודיסיאה לאורך ההיסטוריה לא עבד בצורה שהמבקרים מתארים.
דיוק הוא לא כלל ברזל
החשיבות והרלוונטיות של מיתוסים נמדדות בכך שאנחנו חוזרים ומספרים אותם מחדש בכל דור; אבל בכל דור אנחנו מספרים ומעבדים אותם על פי הצרכים, הערכים והאידיאלים של התקופה.
כך, החל מהעת העתיקה, כמעט כל עיבוד ופרשנות של אודיסאוס הציגו דמות שונה מזו שמוכרת לנו מהומרוס: הפילוסופים הסטואים ראו בו אידיאל של חוכמה, המעיטו בתחבולות שלו והפכו את המסע שלו מטאפורה לנדודיה של הנשמה בעולם; יוצרים רומים, מווירגיליוס והלאה, הרגישו הזדהות דווקא עם הטרויאנים, ובהתאם לכך תיארו את אודיסאוס כנוכל אכזרי; ואילו אצל דנטה הגיבור היווני שרק ניסה לשוב לביתו הפך לחוטא, שמתוך היבריס ניסה לחצות את מצרי גיברלטר כדי להגיע אל עולם שבני אדם לא נועדו לדרוך בו.
אגב, לא ברור אפילו שמדובר בשינוי מכוון ומתוכנן מראש: אנשים קוראים טקסט מבעד לעיניהם, בהתאם לתקופה שהם חיים בה ולידע שלהם על העולם. גם כשהטקסט נשאר זהה, המשמעות שלו בעיני הקוראים משתנה. לא משנה כמה נרצה, אנחנו לא מסוגלים לקרוא את האודיסיאה כמו שקראו אותה בני זמנו של הומרוס. המחקר ההיסטורי והפילולוגי של הטקסט יכול לעזור לנו להבין איך בני זמנו הבינו אותו, אבל חוויית הקריאה שלנו עדיין תהיה שונה.
אבל גם זה לא כל העניין: חוקר הספרות הרולד בלום טען שכדי ליצור אמנות גדולה, יוצרים חייבים לטעות בפירוש חומר המקור שלהם (מה שהוא כינה misreading): בלי היכולת לקרוא את הטקסט בצורות חדשות (ומבחינת הכוונה המקורית, שגויות), כל מה שנוכל ליצור הוא העתקים חיוורים של מה שקדם לנו.
אז איך כל זה קשור ל"האודיסיאה" של נולאן ולליהוק של לופיטה ניונגו כהלנה מטרויה? הקשר הוא שעיבוד נאמן לחלוטין למקור הוא פיקציה. אין לנו דרך של ממש לשקף את הדמויות בדיוק כמו שהיו במקור ההומרי, כי אנחנו לא חולקים את עולם הערכים שלהן. וגם אם נדייק באופן מוחלט בנשק שהן נושאות ובשריון שהן עוטות על עצמן, כל ייצוג של החברה שלהם יהיה צבוע בצורה כזו או אחרת באופן שבו אנחנו רואים אותן. מי שרוצה עיבוד מדויק של האודיסיאה, כנראה עדיף שיקרא את האודיסיאה עצמה (סביר מאוד להניח שזה אכן יהיה עדיף על הסרט של נולאן, או על מרבית העיבודים האחרים לאורך המאות).
רגע, אז האם זה אומר שכל עיבוד הוא טוב באותה מידה, ואפשר גם לעבד את האודיסיאה לתוכנית בישול? מובן שלא. עיבוד נמדד גם בערך האמנותי שלו־עצמו, אבל גם בשאלת היחס למקור: עד כמה הוא מבין אותו, מה יש לו לומר עליו, ואם הוא מציע זווית חדשה לסיפור המוכר. דיוק היסטורי יכול לתרום הרבה לאיכות של עיבוד, אבל הוא לא כלל ברזל שאסור לסטות ממנו, אלא אפשרות אסתטית אחת שאפשר וצריך לשקול אותה אל מול אפשרויות אחרות.
ממש לא חסרים מקרים שבהם הניסיון לכפות את פוליטיקת הזהויות האמריקנית הנוכחית על תקופות היסטוריות שונות, או על עולמות דמיוניים לחלוטין, מחריב סיפורים טובים. אבל זה לא בגלל חוסר הדיוק, אלא מכיוון שזה פשוט לא סיפור מעניין במיוחד; הניסיון לרדד כל סיפור באשר הוא לאותן שורות תחתונות של שוויון גזעי וניצחון המדוכאים הוא בראש ובראשונה עצלני, ונדיר שהוא מהווה בסיס לאמנות טובה. אבל לפחות בשלב הנוכחי, אין לנו שמץ של מושג אם זה אכן מה שנולאן עושה.
לצורך העניין, כפי שהציע גולש באחד מוויכוחי הרשת בנושא, אם היופי של הלנה מטרויה נועד להיות יוצא דופן בצורה קיצונית, אז אישה שצבע העור שלה שונה מזה של כל מי שסביבה עשויה להיות הליהוק המושלם לתפקיד.
עיבוד של האודיסיאה למסך הוא משימה שאפתנית, ומי שמקבל אותה על עצמו יימדד בהכרח אל מול כמה מגדולי היוצרים בהיסטוריה האנושית. אבל השיפוט הזה צריך להתבסס על היצירה השלמה, ולא על החלטות ליהוק כאלה ואחרות או על שאלת הדיוק ההיסטורי לבדה. כי כל עיבוד בהכרח משנה את המקור, ובדיוק בזה כוחו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו