יש רגעים בהיסטוריה של התרבות שנראים בדיעבד כמו גורל. כאילו היה כתוב בכוכבים ש"הארי פוטר" יהפוך לתופעה עולמית: שבעה ספרים, סרטים, פארקים, מוצרים נלווים, ושפה שלמה של אזכורים וקריצות תרבותיות שאפשר לזהות בשניה בכל שיחה. אבל אם חוזרים לאחור, לסוף שנות ה-90 בבריטניה, מגלים אמת פחות רומנטית ויותר מעניינת: הארי פוטר לא היה "בטוח". הוא היה הימור.
ואולי זה מה שהופך אותו לסיפור תרבותי מרתק גם היום: לא עוד נוסטלגיה על הוגוורטס, אלא תזכורת לאיך תופעות ענק באמת נולדות. כמעט תמיד בשקט. כמעט תמיד כשאף אחד לא מאמין.
כש"הארי פוטר" היה עוד תיקייה במשרד
ג'יי קיי רולינג השלימה את כתב היד באמצע שנות ה-90, אחרי תקופה של חוסר יציבות כלכלית והרבה דלתות שנסגרו. בגרסאות שונות של הסיפור, חוזר אותו מוטיב: דחיות, דחיות ועוד דחיות. בסופו של דבר, דרך סוכן הספרות כריסטופר ליטל, כתב היד הגיע להוצאות לאור. ורק אחת מבין אלו שקיבלו את כתב היד לידיה אמרה כן. זה קרה ביום 28 ינואר, 1997. כחצי שנה מאוחר יותר, ביום 26 יוני, 1997, יצא לאור הספר הראשון בסדרה.
הוצאת בלומסברי של אותם ימים לא הייתה מפלצת בתרבות הפופולארית. היא הייתה הוצאה רצינית יחסית, עם מחלקת ילדים שהייתה אז די חדשה. מה שהם קנו לא היה "מותג". הם קנו ספר.
וכאן נכנס אלמנט שכמעט נשמע כמו אגדה, אבל דווקא מתועד יפה: בבלומסברי מספרים שההחלטה התגבשה אחרי שנייג'ל ניוטון, מי שעמד בראש ההוצאה, נתן לבתו הצעירה לקרוא פרק. היא פשוט רצתה עוד. לא היו קבוצת מיקוד, לא דאטה, ולא טרנד. יש ילדה אחת שלא מוכנה לעצור באמצע. לפעמים זה מספיק.
למה המהדורה הראשונה הייתה קטנה בצורה כמעט קומית
כשחושבים על הארי פוטר היום, קל לדמיין שהכול התחיל עם "בום". בפועל, הפרסום הראשוני ב-1997 התחיל עם מספרים צנועים מאוד. לפי מקורות ביבליוגרפיים וסיפורים מאחורי הקלעים של שוק הספרים, ההדפסה הראשונה כללה כ-500 עותקים בכריכה קשה, ועוד כמה אלפים בכריכה רכה. זה לא "השקה". זה כמעט ניסיון כלים.
גם היעד היה פחות נוצץ ממה שהייתם מצפים: חלק גדול מהכריכות הקשות יועד מלכתחילה לספריות. לכן, הרבה מהעותקים הראשונים גם לא יצאו עם עטיפת נייר (dust jacket) כמו שאנחנו רגילים לראות היום. זאת ההוכחה - גם להיט עולמי יכול להתחיל כמו מוצר נישה.
מה הם ראו שם שאחרים לא
כדי להבין למה בלומסברי אמרו כן, צריך להבין מה "הארי פוטר" עשה אחרת בספרות ילדים של התקופה.
הוא נתן לילד עני, מוזנח ולא נחשב, כרטיס כניסה לעולם שבו הוא מישהו. לא גיבור מלידה, לא נסיך. ילד שמגלה שיש לו מקום.
הוא בנה עולם פנטזיה עם חוקים ברורים ופרטים קטנים שמתגמלים קוראים סקרנים. זאת לא רק "קסם", זאת מערכת
הוא ערבב הומור עם סכנה אמיתית. הוגוורטס לא בטוחה לגמרי, המבוגרים לא מושלמים, ולרוע יש נוכחות. ילדים מזהים כשמנסים לייפות להם.
הוא יצר תחושת שייכות. בתכל'ס, הרבה אנשים לא התאהבו בשרביט. הם התאהבו ברעיון שיש בית ספר שבו סוף סוף מבינים אותך.
הסדרה לא מכרה "הרפתקה". היא מכרה נחמה. וזה מטבע קשיח בתרבות.
ההבדל בין ספר שמצליח לספר שמייצר דור
הסיבה שסיפור ההתחלה של הארי פוטר עדיין עובד ככתבת תרבות היא לא רק "הוא הצליח". המעניין הוא איך הוא הצליח.
כי בתחילת הדרך, ההצלחה לא הייתה תוצאה של אלגוריתם או קמפיין. היא הייתה אורגנית: ילדים אהבו, סיפרו לילדים אחרים, מורים וספרנים התחילו להמליץ, הורים גילו שילדים קוראים מרצון. ואז התחיל האפקט התרבותי האמיתי: הארי פוטר הפך לאירוע.
טריילר הסרט הראשון: 'הארי פוטר ואבן החכמים', 2011
הספרים הבאים כבר יצאו לעולם שבו הארי פוטר הוא "עניין". אבל הספר הראשון יצא לעולם אדיש. והוא עדיין הצליח להקים קהילה.
בעידן שבו סדרה יכולה להתפוצץ לשבוע ולהיעלם שבועיים אחרי, הארי פוטר מזכיר שתרבות ענקית דורשת זמן. בנייה איטית. אמון. שגרה של קוראים שחוזרים.
קסם ראשון על המדף - יש עולמות שלא עוזבים אותך לעולם
למה הסיפור הזה מעניין תרבותית?
כי זה לא רק סיפור על ספר. זה סיפור על השוק התרבותי עצמו.
היום, הרבה החלטות תרבותיות מתקבלות לפי "האם זה טרנדי כבר עכשיו". מו"לים, אולפנים ושירותי סטרימינג מתנהגים כאילו אין להם סבלנות לגדל יצירה. או שזה נהיה להיט מיד, או שזה נחתך.
והנה מגיע "הארי פוטר" מהעבר ואומר משהו די חצוף: תופעות גדולות לא תמיד נראות גדולות כשהן מתחילות. לפעמים הן נראות כמו כתב יד מוזר, עם ילד שגר בארון מתחת למדרגות. לפעמים הן נראות כמו רעיון שצריך עוד עורך ועוד הגהה ועוד ליטוש. לפעמים הן צריכות שמישהו יגיד "בואו נדפיס קצת ונראה".
בכורת 'הארי פוטר ואוצרות המוות 2' - הסרט האחרון בסדרה, לונדון, 2011
ומה עם הוויכוחים סביב המותג כיום?
אי אפשר להתעלם מזה: "הארי פוטר" היום הוא גם שדה מוקשים. יש מחלוקות סביב היוצרת, סביב המותג והעיבודים החדשים, וסביב השאלה אם אפשר "להפריד יצירה מהיוצר". בחינת רגע הלידה של הספר הראשון מחזירה אותנו לשלב שבו הכול היה עדיין ספרות. לא מלחמת תרבות.
'הארי פוטר ואוצרות המוות' - הספר ה-7 והאחרון בסדרה
הקסם אמיתי!
הסיפור של בלומסברי והארי פוטר הוא שיעור נדיר בפשטות: לפעמים הדבר הכי גדול בעולם מתחיל כשמישהו אחד, בזמן הנכון, אומר "כן" בלי לדעת שהוא חותם על היסטוריה. בלי הערכה מוקדמת, בלי נוסחה מוכרת. רק אינטואיציה, קצת אומץ, והרבה מאוד סבלנות.
הקסם האמיתי של הארי פוטר הוא לא הוגוורטס. הוא העובדה שהעולם נתן לסיפור הזה זמן לגדול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו