להיט הטיקטוק הזה מצליח למסך את הטראומה דרך הומור מפתיע

הלהיט המפורסם של להקת פוליס "Every Breath You Take" מחלק את קהל המאזינות לשתיים: אלו שרואות בו את שיר האהבה האולטימטיבי, ואלו שנמלטות כל עוד נפשן בן מפחד מהסטוקר האובססיבי שמולן. אם אתן שייכות לקבוצה הראשונה - "כיבוי אורות", קומדיה רומנטית אפלה המתארת את התאהבותם של סטוקר אובססיבי ומושא הסטוקינג שלו, היא בדיוק בשבילכן.

אלי, אחות בית חולים יפה וקשוחה, מבצעת את עבודתה הקשוחה במסירות ובאכפתיות ביום, בעוד בלילה היא נרגעת באמצעות פעילות יוצאת דופן - צפייה בגבר חתיך שעוטה מסכה, המצלם את עצמו תוך כדי עינוג עצמי ומעלה את הסרטונים לאפליקציה למבוגרים. לג׳וש, הגיבור, יש בעיות משלו. בין היתר, הוא בנו של רוצח סדרתי ידוע ומבוהל מהאפשרות שקיבל כמה מהגנים הפסיכופתיים, ובגלל דמיונו הפיזי לאביו הוא מעדיף להסתיר את פניו ולהימנע ממגע אישי.

ג׳וש מפתח אובססיה כלפי אלי, עוקב אחריה ואף צופה בה, בעוד אלי מגלה שהיא לא רק לא מפחדת ממנו, אלא אפילו נהנית מכך. הכימיה בין ג׳וש לאלי בלתי ניתנת להכחשה, הם מתקרבים זה לזה במהירות ונהנים מסקס לוהט.

בזמן שהשניים עסוקים במימוש תשוקותיהם, אחד ממטופליה של אלי מפתח אובססיה כלפיה, הפעם מהסוג המסוכן באמת. לצערו, הוא לא יודע מה מחכה לו כשג׳וש בסביבה. וכך אלי וג'וש, שהולכים ומתאהבים, צוללים להרפתקת מתח מסוכנת.

הז'אנר הרומנטי האפל הוא תת־ז'אנר של הספרות הרומנטית, שעוסק בקשרים מורכבים ובעייתיים המתאפיינים במתח פסיכולוגי, בדינמיקות כוח לא בריאות ובדמויות עם עבר טראומטי או נטיות אובססיביות, עד כדי אלימות פיזית או רגשית. בניגוד לרומנים רומנטיים מסורתיים, הז'אנר הזה חוקר את הצדדים הכהים של התשוקה והאהבה. קוראות נמשכות לז'אנר כי הוא מאפשר להן לחקור פנטזיות אפלות במרחב בטוח של ספרות בדיונית. שם, למשל, ההתמסרות לדימוי הגבר המסוכן אך המגן אינה כרוכה בסיכונים האמיתיים של קשרים כאלה במציאות.

בהתאם, הספר נפתח ברשימת אזהרות טריגר ארוכה, אבל במהותו, אם בכלל, הוא אופל־לייט. למעשה, הוא אופל בערך כפי ש"חמישים גוונים של אפור" מתיימר להיות אפל. גם כאן, כמו באבטיפוס של הז'אנר, ג'וש מגשים לאלי את הפנטזיות האפלות ביותר, בעוד בליבו הוא למעשה גבר רגיש ופגוע שמחפש חיבור אמיתי.

וזהו בדיוק הקסם של "כיבוי אורות", הטמון בהבנה שרוב הנשים לא באמת רוצות סכנה אמיתית, אלא את תחושת הסכנה; את הריגוש שבלהיות נחשקת כל כך, עד שמישהו יהיה נכון לעבור כל גבול - אבל עם הביטחון שהסוף יהיה טוב. למעשה, זהו "אופל קוסמטי". מבחוץ מדובר במערכת יחסים מסוכנת, אבל כזו שמגיעה עם כל הבטיחות הרגשית של רומן מסורתי, כשבמקום סטוקר מסוכן מקבלים בחור חמוד וחסר ביטחון עם תסביכי אב קשים, מהסוג שמגיש ארוחות בוקר למיטה.

בניגוד לרוב ספרי תת־הז'אנר האפל, "כיבוי אורות" מתובל בהומור שעוזר להתמודד עם הטראומות המשפחתיות והחרדות האמיתיות של הגיבורים. ההקשר קליל והדיאלוגים בספר מעוררים חיוך. הנה דוגמה מהלילה הראשון שבו אלי וג׳וש - עדיין במסכה שלו - ישנים יחדיו: "'תעזרי לי', ייללתי בסגנון באטמן, וכן, זה היה פתטי בדיוק כמו שזה נשמע. 'אלוהים', היא אמרה ורעדה מצחוק. 'אתה לא עיוור. הבקלאווה הטיפשי שלך החליק הצידה'. 'קוראים לזה בלקלבה', אמרתי לה. 'ומה אמרתי?' היא שאלה. 'בקלאווה. האחד הוא מסכה. השני קינוח טעים'".

כך, "כיבוי אורות" עושה עבודה טובה בתחום הגשמת הפנטזיות האפלות, הסמאט והקומדיה. חלקו הראשון, המתמקד ברומן הלוהט בין הגיבורים, כיפי ומהנה. הבעיה מתעוררת בחלקו השני, שבו המתח המיני בין השניים כבר מומש, ולכן העלילה, שגם כך בקושי קיימת, הופכת גנרית, עם סכנות חיצוניות מאולצות. במקום להעמיק ברגש ובפיתוח הדמויות, הספר נופל למלכודת של הכנסת קונפליקט חיצוני כדי ליצור דרמה מלאכותית.

בשורה התחתונה, זהו ספר מושלם למי שרוצה בידור קליל עם הרבה כימיה, ופחות מתאים למי שמחפשת עומק, או לפחות עקביות.