מהפואמות ל-CATS: הספר שהתחיל הכל

אילו למשורר ת"ס אליוט היה חשבון טיקטוק, סביר להניח ש"ספר החתולים השימושיים" מעולם לא היה נכתב. במקומו, היינו מקבלים ערוץ סרטונים ויראלי המוקדש למעלליהם של חתוליו ולקשרים הסבוכים בינם לבין שאר חתולי הפרוור הלונדוני המנומנם. אך למזלנו, אליוט חי בעידן אחר, והתוצאה היא אחת מיצירות הנונסנס המבריקות ביותר בתולדות הספרות.

אליוט, המוכר כקול המיוסר של מלחמת העולם הראשונה בזכות יצירות קאנוניות כמו "ארץ השממה" ו"האנשים החלולים", הפתיע את הציבור כשפרסם ב־1939 ספר שירי נונסנס שהוקדש לילדי חבריו.

אף שמדובר ביצירה קלילה לכאורה, המלחמה והביקורת החברתית עדיין אורבות בסאבטקסט, מחכות להתנפל על קוראים לא זהירים שיציצו מתחת לפרווה הרכה. ועדיין, הספר זכה להצלחה כבירה כבר עם צאתו, כשהציע לאנגלים הפוגה וחיוך רגעי מהחדשות הקודרות של מלחמת העולם השנייה, ונקרא בשקיקה על ידי ילדים בכל רחבי הממלכה.

אחד הילדים הללו היה אנדרו לויד ובר, שהעלה ב־1981 את המחזמר המפורסם "Cats" המבוסס על הפואמות הללו. במחזמר, בניגוד לספר, נדרש עוגן עלילתי להצגה העצמית של החתולים, וכך נולד "נשף הג'ילתולים" - כינוס שבו אחד מהם ייבחר להיוולד מחדש ולזכות בהזדמנות נוספת בחיים.

בספר, אליוט מצליח ללכוד בדיוק מרהיב את הפיזיות החתולית: את התנועה, את המבט האוהב, את הריצה התזזיתית ברחבי הבית ואת התימהון על פניהם כשבני האדם עוסקים בפעילות לא מובנת כמו סירוק שיער. הספר הוא שיר אהבה לחתולים, אך הוא גם הרבה מעבר לכך; דרך הטיפוסים החתוליים משתקפים החברה האנגלית והכפר הבריטי. החיבה לבעלי חיים ספוגה בכל עמוד: בתיאור התנועה שעוצרת כדי לא להפריע לחתול מנומנם באמצע הדרך; בחתולים המציקים "מה־תעשולי" ו"סתם־לא־אכפת־לי", ובחשיבותו של "שוק־על־ירך", חתול המסילה שהרכבת מסרבת לזוז בלעדיו.

משהו בכתיבה הזו מטשטש את הגבולות בין בעלי חיים לבני אדם באופן שקושר את גורלותינו יחד. בטיפוסים החתוליים ניתן למצוא, למשל, את הצדקנית הכפרית המקפידה על עליונותה. בפואמה על "סבתא תולישכב" מקבלי הצדקה שהצדקנית מנסה לחנך אותם הם תיקנים ועכברים, והביקורת על פערי המעמדות ועל "אקטיביזם מהכורסה" בולטת. ישנם כאן גם גוס, חתול התיאטרון, ו"מקאוויטי", חתול הפשע. כאן אליוט יוצר מחווה מובהקת לנבל האימתני מוריארטי מספרי שרלוק הולמס.

עם זאת, הספר אינו משל בוטה עם מוסר השכל פשטני. החתולים של אליוט הם בראש ובראשונה חתולים, עד שלכל פואמה ניתן להתאים סרטון "רילס" של חתול אמיתי שמתנהג בדיוק כך.

האיורים בספר, של אילנה זפרן, משלימים את החוויה בשנינות ובחן, ומעניקים טוויסט מודרני כמעט בכל עמוד - למשל, האיור לשיר על שמותיהם הסודיים של החתולים, המציג חתול שענן מחשבה מעליו ובו קווים ריקים המזכירים הזנת סיסמה באפליקציה. ואולי אחד מהדברים הבולטים כאן הוא התרגום המצוין של רונן סוניס, היהלום שבכתר הוא התרגום לשמו של Old Deuteronomy, החתול הכפרי המבוגר שנרדם בעצלתיים על אם הדרך ואין מי שיעז להזיזו ממקומו. פירוש השם הוא "ספר דברים".

המתרגם נתן לו את השם "תורמי סיני", הברקה שהופכת את השם למקומי ומובן, מרמזת על תפקידו של החתול הזקן במחזמר המפורסם שנכתב על פי הספר ושומרת על יחסי קרבה עמוקים עם המשמעות המקורית של השם.

בשורה התחתונה, אם אתם מחפשים את מנת הסרוטונין שבצפייה בסרטוני חתולים בלי להזדקק למסך, "ספר החתולים השימושיים של פוסום הזקן" עושה את העבודה, ועושה אותה היטב.