תורים כאלה ראיתי רק בתמונות, מול דלתות הזכוכית של "אפל" בשדרה החמישית, לפני השקת אייפון חדש, או בערב הפתיחה של המקדונלד'ס הראשון במוסקבה. טורים ארוכים, מתפתלים, של ילדים ובני נוער, עומדים חסרי סבלנות, רובצים על הרצפה, יושבים על כיסאות מתקפלים שהביאו מהבית ומחכים לסופר או לסופרת האהובים עליהם, שבעוד שעות מספר יחתמו על ספריהם.
בסוף השבוע שחתם את יריד הספרים הבינלאומי בפרנקפורט נדמה היה שיש לספרות תקווה. קומה שלמה במרכז הירידים העצום הוקדשה לספרות פנטזיה ורומנטיקה פנטסטית, והיא היתה דחוסה בחבורות של צעירים, חלקם בתחפושות מושקעות מאוד של מכשפות, קוסמים ויצורים מהחלל החיצון, שנעו מדוכן לדוכן אגב ציוצים נרגשים בגובהי קול משתנים. קיר שלם הוקדש להמלצות, בכתב יד, בטושים צבעוניים, של קוראים צעירים לחבריהם. לא היתה דקה שבה הקיר הזה היה פנוי מכותבים נרגשים.
זיכרונות ממיינץ
שלושת הימים הראשונים של היריד, הגדול מסוגו בעולם, לא היו פתוחים לקהל הרחב. אלה הימים שבהם ענף הספרות מרשה לעצמו להשיל לרגע את הדימוי המצועף והנעלה שלו, ולחשוף את הקרביים. מדובר בתעשייה, ואלה גלגלי השיניים המניעים אותה: טבלאות של רווח והפסד, הימורים וניסיונות ציד, גברים ונשים בחליפות עסקים המנהלים בכל יום עשרות אם לא מאות פגישות בנות חצי שעה לכל היותר, מתיישבים, לוחצים ידיים, קמים, מתיישבים שוב מול אדם זר אחר, ומנסים להקסים, לפתות או להכניע. מו"לים וסוכנים מציעים את מרכולתם, ואחרים, ממדינה אחרת, מנסים למצוא את הלהיט הבא, את רב־המכר, את הכוכב הספרותי שעוד לא התגלה ושראוי להשקעה.
כ־4,350 מציגים היו השנה ביריד בפרנקפורט, 591 דוכנים שהציעו ספרים מ־131 מדינות. ביניהם הסתובבו נציגים של 357 סוכנויות ספרות, סופרים, מתרגמים, מאתרי זכויות יוצרים ובסך הכל יותר מ־18 אלף אנשים שפרנסתם היא הספרות. לאלה הצטרפו כמעט רבע מיליון מבקרים, שכל אחד מהם, אגב, שילם לפחות 35 יורו, מחיר הכרטיס היומי ליריד, תמורת הזכות לרכוש ספרים בעשרות שפות שונות ולהשתתף בכ־3,500 אירועים שנערכו בו.
בימי הזוהר של היריד, קצת לפני שהקורונה איימה לחסל כל אפשרות של מפגשים פנים אל פנים בענף ובכלל, היריד הזה היה עוד יותר דחוס ועוד יותר צבעוני. היום יש בו מידה מרחיבת לב של צפיפות, גם אם צריך לעמוד בתור לא קצר בכלל למדרגות הנעות כדי לעלות מקומה לקומה.
הרחבה המרכזית של היריד מלאה בריח מפתה להחריד, תערובת של נקניקיות, ופלים חמים עם קרמל ודיו טרי של ספרים בכריכות קשות. במאה ה־12, אז נולד כנראה היריד הזה, עוד לפני המצאת הדפוס, זה בוודאי לא נראה כך. המעטים והנדירים שידעו קרוא וכתוב הביאו לכאן כתבי יד, וסוחרים או שוחרי דעת שהיה להם די ממון באו לקנות. גוטנברג אמנם הפעיל לראשונה את מכונת הדפוס שלו במיינץ הסמוכה, אבל יורשיו העבירו את עסקיהם לפרנקפורט וכך ביססו את מעמדה בענף - מעמד שנשמר במשך יותר מ־500 שנה, להוציא פרק זמן קצר שבו כתביו של מרטין לותר, אבי הרפורמציה, הוצגו דווקא ביריד המתחרה בלייפציג.
עליית המכונות
ביום שלפני פתיחת היריד הכריזה חברת סטארט־אפ אוסטרית בשם StoryOne כי מערכת הבינה המלאכותית שלה מסוגלת לייצר מכל רעיון כללי ספרים שלמים בתוך שעה אחת בלבד. החברה השיקה מערכת שנועדה לסייע למו"לים לפרסם ספרי עיון - כאלה הדורשים בדיקת עובדות, זכויות יוצרים וכיוצא באלה, במהירות גדולה פי 300 מכפי שהדבר נעשה על ידי בני אדם. חברה בריטית בשם "גלוב סקרייב" הציגה גם היא מערכת של בינה מלאכותית המיועדת לתרגום, שנועדה, כמובן, לקצץ בעלויות ובזמנים של התרגום. לדברי החברה, המערכת מכוונת לתרגום ספרים עלילתיים, ומסוגלת לתרגם תוך שמירה על סגנון הכתיבה. נציגיה הגיעו לחפש ביריד שיתופי פעולה פוטנציאליים, אבל לא נערכה הדגמה בפועל של המערכת.
שלא במפתיע, שאלות הקשורות לבינה מלאכותית ולטלטלות שהיא עתידה לגרום בענף הספרות עמדו במרכזם של לא מעט פאנלים ביריד השנה.
כבר זמן רב שסופרים בעולם מתלוננים על הפרה בוטה של זכויות יוצרים מצד החברות המאמנות את מודלי השפה שלהם (צ'אט GPT ומשפחתו) ומשתמשות בטקסטים שלהם ללא אישור. קרין שמידט פרידריכס, נשיאת איגוד המו"לים הגרמני, אמרה באירוע הפתיחה של היריד כי היעדר בקרה על שימוש בבינה מלאכותית מביא למצב "שבו מיליארדרים מעטים שולטים באופן שבו אנחנו רואים את המציאות (...) ובמסווה של קדמה משתמשים בחוסר אחריות באלגוריתמים כדי לצבור כוח".
מול אלה, חברה בריטית בשם Books By People הפועלת בשיתוף כמה הוצאות לאור עצמאיות, השיקה את מה שמכונה "אישור ספרות אורגני", שנועד לסמן ספרים שנכתבו על ידי בני אדם. התו נועד לאפשר לסופרים ולמו"לים להביע את המחויבות שלהם לספרות אנושית, אותנטית, המיוצרת על ידי בני אדם. לדברי אזמי דניס, ממייסדי החברה, "קוראים צריכים לחוש שהם יכולים לבטוח בספר שהם קונים, ולדעת שהוא נכתב על ידי אדם ולא על ידי מכונה".
גם אם אתם לא מבינים מילה בשפות גרמנית, יפנית, רוסית, הולנדית, ליטאית או טאגאלוג, אי אפשר שלא להתמוגג מן האסתטיקה של הספרים, או לשים לב לשפה הגרפית הייחודית של כל מדינה. אצל הגרמנים הכל (כמעט) נקי, מאופק. הצרפתים מסוגננים מאוד גם הם, והיפנים עוד יותר. הקוריאנים צבעוניים מאוד, אולי כי הם הגיעו השנה מצוידים בעיקר ברומנים גרפיים ובספרי קומיקס. כחלק מקידום המכירות הם מנהלים בדוכן הגדול שלהם תחרויות היתוליות, גלגל מזל, חידונים. הכל מלווה במוזיקה קופצנית, באורות צבעוניים ובצעירות ובצעירים המעודדים את העוברים ושבים בקריאות קולניות להשתתף. זכיתי בשני אריחי חרסינה עם דמויות מאחד הספרים שטרם תורגם, אבל אין ספק שאקנה אם וכאשר.
הקשר היהודי
מול אלה, הדוכן של מכון התרגום הישראלי קטן מאוד וכמעט נבלע לגמרי בקצה ביתן 6, אחרי שורה של דוכנים אזוטריים. הוא מעוצב כבר, עם יין וערסל ודלפק להתרווח לידו ולשוחח. כוננית הספרים שלו צנועה מאוד, ובימים הפתוחים לקהל הרחב לא נרשמה בו תנועה משמעותית.
הרחבה המרכזית של היריד מלאה בריח מפתה להחריד, תערובת של נקניקיות וספרים בכריכות קשות. במאה ה־12, אז נולד היריד, זה לא נראה כך. המעטים שידעו קרוא וכתוב הביאו לכאן כתבי יד, וסוחרים שהיה להם די ממון באו לקנות
האם נחתמו בימים הקודמים עסקאות תרגום? אלה לא נתונים שהמכון מפרסם. משלחת הסופרים שהגיעה מטעם המכון היתה מכובדת, אבל מכונסת בעצמה. סופרים מן השווקים הגדולים בעולם הדובר גרמנית, צרפתית, ואפילו ערבית וסינית, נותרו ספונים בקומות שלהם.
בפן החיובי - לא נרשמו הפגנות או מחאות נגד הנוכחות הישראלית ביריד. זו כללה, אגב, משלחת נוספת, מטעם מכון גתה ומשרד החוץ הגרמני, שהורכבה ממתרגמים, מחוקרים וממו"לים ישראלים, לציון 60 שנה לכינון יחסי ישראל־גרמניה. עבור אלה, כך נדמה היה במבט מבחוץ, היריד היה פארק שעשועים ענק, שבו אפשר היה לדלג מדוכן לדוכן כאילו מדובר בחנות ממתקים מהחלומות.
הנה היומן החדש של רילקה שפורסם רק עכשיו ומגלה לעולם שהמשורר המיתולוגי היה גם צייר מחונן, שרבים משיריו נולדו מתוך שרבוטים ודימויים שצייר; הנה נילו בידרמן, בכבודו ובעצמו, הסופר השוויצרי הצעיר (בן 22 בלבד!) והמצליח שהסאגה המשפחתית הרב־דורית שלו "לאזר" (שעל הזכויות לתרגם אותה נלחמו ביריד הקודם מו"לים מכל העולם) מתורגמת בימים אלה לעברית; והנה קרל שלגל, ההיסטוריון הנודע בן ה־77, שזכה השנה בפרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית (בסך 25 אלף יורו). תענוג.
אורחת הכבוד של היריד השנה היתה הפיליפינים. בכל שנה מקבלת מדינה אחרת את הזכות להציג את מרכולתה בהרחבה מיוחדת, לארגן אירועי תרבות, להפגיש את הקהל עם עשרות סופרים וכך, כמובן, להבטיח את תרגומם לגרמנית ולאנגלית.
שלא במפתיע, שאלות הקשורות ל־AI ולטלטלות שהיא עתידה לגרום בענף הספרות עמדו במרכזם של לא מעט פאנלים. ביום שלפני פתיחת היריד הכריזה StoryOne כי היא מסוגלת לייצר מכל רעיון כללי ספרים שלמים בתוך שעה אחת בלבד
הפיליפינים בחרו בסיסמה "הדמיון מאכלס את האוויר" ובאו מאובזרים בלא פחות ממאה כותבות וכותבים. הם ערכו פאנלים על מקומם של להט"בים וטרנסג'נדרים בספרות ובפוליטיקה בארצם, הציבו בכיכר רוסמרקט בלב פרנקפורט "ג'יפני" - כלי התחבורה הציבורי הנפוץ, המקושט והמקרטע המוכר למטיילים שם, שבו נערכו מפגשים ספרותיים, עטפו את הכל בדוכני אוכל רחוב ומוזיקה וערכו כינוסי קריאה ברחוב באווירה קרנבלית. בשנה הבאה תיקח על עצמה את התפקיד צ'כיה, שקיבלה את "מגילת אורחי הכבוד" בטקס רב־רושם עם נעילת היריד. המוטו שלה יהיה: "צ'כיה, מדינה על החוף".
פרנסה ליצרני התוכן
למכון נילסן הידוע, שמוכר כנראה בעיקר מן המעקב אחר נתוני רייטינג בעולם הטלוויזיה, יש גם שלוחה בריטית שעוקבת אחרי מכירות ספרים בעולם. נציגתו ביריד, הייזל קניון, מסרה נתונים מעניינים במיוחד שנאספו מכ־65 אלף מוציאים לאור בעולם. הם אמנם מתמקדים בכותרים באנגלית, אבל בהחלט כוללים נתונים גם משוקי ספרות בשפות אחרות, בין השאר במדינות הודו, ניו זילנד, אירלנד, בלגיה, הולנד, ספרד, ברזיל ופולין (אבל לא ישראל). על פי נתוני המכון, השנה החולפת התאפיינה בעלייה איטית של המחירים בשוק הספרים העולמי, אם כי זו עדיין נמוכה מקצב האינפלציה במרבית המדינות, כך שזו לא התייקרות גדולה בפועל. מסתמנים צריכה מוגברת של ספרות בדיונית, ודשדוש מה בתחום ספרי העיון. קניון מייחסת את העלייה הזו, בין השאר, לרשתות כמו טיקטוק, שיצרו קטגוריה ספרותית משלהן.
מניתוח הנתונים שנאספו בשמונת החודשים הראשונים של השנה מתברר שיש צמיחה גם בענפי ספרות המתח, ספרי הילדים, הספרות הרומנטית והקומיקס. בבריטניה, למשל, השוק שגדל במידה הניכרת ביותר הוא זה המיועד לבוגרים־צעירים (יאנג אדולטס): רבקה יארוס מוסיפה להיות סופרת שכובשת כל טבלת רבי־מכר בספרי הפנטזיה שלה ומתחרה היטב בסוזן קולינס, מחברת "משחקי הרעב".
בקרב ילדים ניכרת חיבה עזה לגרסאות גרפיות של ספרים קלאסיים וספרים מוכרים, ומומחים שאותם ציטטה קניון סבורים שמדובר במגמה מצוינת: אלה הקוראים של העתיד. הם לומדים לאהוב ספרים באמצעות הרומנים הגרפיים והקומיקס, ואינם מפסיקים לקרוא גם כשהם מתבגרים. וכן, גם בגיל הזה בנות קוראות הרבה יותר מבנים.
בהודו, שוק שגדל בצעדי ענק ושחלה בו עלייה של כ־27 אחוזים בנפח המכירות מאז השנה שעברה, אוהבים את סוג הספרים הזה. אחד הלהיטים הענקיים של השנה הוא ספרה של פרג'קטה קולי, יוטיוברית ומשפיענית רשת שהפכה לכוכבת סדרות רומנטיות בנטפליקס וספריה הרומנטיים נמכרים כקארי לוהט. השילוב, אומרים בנילסן, של רומנטיקה וסלבריטאיות, הוא שילוב מנצח.
בצרפת, לעומת זאת, יש עלייה מסחררת בפופולריות של ספרי המתח והפשע. תרגומים לספריה של פרידה מקפדן האמריקנית תפסו השנה את חמשת המקומות הראשונים בטבלאות רבי־המכר שם. איש לא אנפף בזלזול כשהנתונים הללו נמסרו, כי כפי שניתן היה לראות בבירור ביריד, לכל ההוצאות הגדולות בעולם, ובכללן היוקרתיות והאליטיסטיות ביותר, יש היום מחלקות המוציאות לאור מתח, רומנטיקה וספרות קלילה. ספרי העזרה העצמית, ספרי הבישול של שפים כוכבים וספרי צביעה למבוגרים לא נעלמו. הם כאן, והם זוכים להצלחות גדולות מקומיות (גם אם אינם מתורגמים), במדינות כמו אוסטרליה, הודו וניו זילנד, וגם באמריקה הלטינית. כך הם מספקים הרבה פרנסה להרבה יצרני תוכן.
על פי מכון נילסן, מסתמנים צמיחה מוגברת של ספרות בדיונית ודשדוש בתחום העיון. יש צמיחה גם בענפי ספרות המתח, ספרי הילדים, הספרות הרומנטית והקומיקס. בבריטניה, למשל, השוק שגדל במידה הניכרת ביותר הוא זה המיועד לבוגרים־צעירים
רצף הדוכנים שבהם הוצגו ספרים מהעולם הערבי היה מרשים מאוד. גברים בגלביות לבנות ובכאפיות, נשים בלבוש מודרני, כתב ערבי מסולסל ויפהפה, אך מעט מאוד קהל מתעניינים אירופאי. הדוכן הסעודי התגאה בכותרת "חזון 2030" וברשימת קרדיטים של מוסדות הקרויים על שם שליטי המדינה לדורותיהם: הארגון על שם המלך פאהד להדפסת הקוראן, האקדמיה העולמית לשפה הערבית על שם המלך סלמאן. החומר הפרסומי מדבר על רצון עז להשתמש בספרות כגשר בין עמים ותרבויות. כך גם בדוכנים של איחוד האמירויות, אבו דאבי וקטאר.
הרבה ספרות ילדים בערבית אפשר היה למצוא שם, ובמסגרת היריד הושקו תרגומים לגרמנית של שני ספרים זוכי פרסים מן האמירויות, מאת הסופר והמאייר עבדולה אלשארהן (האיש שיצר את הגרסה הערבית של "רחוב סומסום"), העוסק בילד שמגלה על גופו כתמי פגמנטים (ויטילגו) ולומד לקבל את עצמו ואת המראה הייחודי שלו ולא להתבייש, ו"סיפורם של שני צבעים" העוסק גם הוא בהתקרבות של שני יצורים זרים ושונים הלומדים לקבל זה את זה.
בלי שערוריות
על הבמה המרכזית הופיעה מדי יום ביריד דמות אחרת שיש לה פרופיל ציבורי גבוה, כמו המזכיר הכללי לשעבר של נאט"ו גנרל ינס סטולנברג, וכלת פרס נובל לשלום מריה רסה. רסה הזהירה גם היא מפני השתלטות הבינה המלאכותית והקלות הרבה של הפצת דיסאינפורמציה דיגיטלית. "אנחנו נמצאים בדקות האחרונות לפני אסון בתחום המידע", אמרה, "חייבים לתמוך בהוצאות עצמאיות שאינן משרתות אינטרסים פוליטיים".
שלא במפתיע, ה־אורח אמור היה להיות הסופר ההונגרי לאסלו קרסנהורקאי, הזוכה הטרי בפרס נובל לספרות, שיצירותיו ספוגות בחזון דיסטופי ועוסקות כולן בשבריריות הרבה של הסדר החברתי בימינו. קרסנהורקאי אמור היה לדבר על כוחה של הספרות לשמר את האנושיות שלנו, אבל נעדר מסיבות בריאותיות. את מקומו תפסה נורה האדדה, סופרת גרמנייה צעירה ומצליחה מאוד, שדיברה גם היא באופטימיות על הספרות כמגן מפני האסונות של תקופתנו, מהקורונה דרך הפלישה הרוסית לאוקראינה ועד מלחמת ישראל־עזה ועליית הימין הפופוליסטי בגרמניה. ההיסטוריה כבר הוכיחה שמלחמות ואסונות מולידים יצירות גדולות, אבל המחיר, המחיר.
בשלושת הימים הראשונים של היריד ענף הספרות משיל את הדימוי המצועף וחושף את הקרביים. מדובר בתעשייה שגלגלי השיניים המניעים אותה הם טבלאות של רווח והפסד, הימורים וניסיונות ציד, גברים ונשים בחליפות עסקים המנהלים בכל יום עשרות פגישות
בקומה הבינלאומית (שם מנומס לנציגים ממדינות שהנוכחות הספרותית שלהן קטנה יותר באירופה) - יש פחות קהל בימים הפתוחים. אצל הקזחסטנים כמעט ריק, אצל התאילנדים מצטופפים בני ארצם שמחפשים חומר קריאה בשפת אמם, ורק אצל הסינים מתגודדים המוני סקרנים.
הדוכן הסיני נושא את השלט "בייג'ין בתרגום", ואכן מציג 30 ספרים של יוצרים סיניים מדורות שונים, בשלל מהדורות מתורגמות: "מדינת החתול" מאת לאו שֶה בתרגום לטורקית, "חיטה" מאת ליו אוינבנג בתרגום לרומנית, "פרחים נובלים בלויאנג" מאת ז'ו דאז'ינג בתרגום לפולנית. הסינים מציגים גם הרבה מאוד ספרי קומיקס לבוגרים צעירים, עורכים סדנאות קומיקס שמאות בני נוער גרמנים עומדים בתור מסודר כדי להשתתף בהן, ומציעים תרגום חדש ומלא לגרמנית ולאנגלית של "רומן שלוש הממלכות", הספר ההיסטורי הסיני הנודע מן המאה ה־14 (לעברית תורגמו עד כה רק חלקים ממנו).
רק השערוריות נפקדו השנה. היריד שלפני שנתיים עלה לכותרות, למשל, כשביטל בעקבות טבח 7 באוקטובר את ההחלטה להעניק את פרס "ליברטו" לסופרת הפלשתינית עדניה שיבלי, אך השנה הוא התנהל בשלווה יחסית. רק הפרס (המוענק מאז 1987 ליוצרות ממדינות אפריקה, אסיה, אמריקה הלטינית ומהעולם הערבי) הושעה מאז, ולעת עתה יש ועדה השוקלת את עתידו. לעומת זאת, פרס הספרות הגרמנית, הפרס החשוב בגרמניה המוענק על ידי התאחדות המו"לים במדינה, הוענק השנה לדורותיאה אלמיגר - סופרת, מתרגמת והיסטוריונית עטורת פרסים, על ספרה "האישה ההולנדית", שבוודאי יתורגם כעת לכל שפה אפשרית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו