המשורר אנדד אלדן הלך היום לעולמו בגיל 101, שנתיים אחרי טבח ה-7 באוקטובר ממנו ניצל ויום לאחר קבלת הבשורה על העסקה שצפויה להחזיר את החטופים.
אלדן, הנחשב למשורר יוצא דופן וחדשני בכתיבתו, החל לפרסם את שיריו בעיתונות כבר בראשית שנות החמישים. שירו הראשון התקבל לפרסום בעיתון ״על המשמר״ על ידי עורך המדור דאז אברהם שלונסקי, ומאז הספיק לפרסם 17 ספרי שירה. הוא זכה במגוון פרסים, ובהם פרס ראש הממשלה, וספריו תורגמו בין השאר ליפנית, פולנית, הונגרית וערבית.
אלדן היה ממקימי קיבוץ בארי, והוא שרד את הטבח בקיבוצו לפני כשנתיים, ביחד עם רעייתו שרי. מאז פונה מן הקיבוץ הוא חי בדיור מוגן בתל אביב. אריוכונו הפרטי הוצל גם הוא מחורבות הקיבוץ והוא שמור כיום במכון ״גנזים״ שבבית אריאלה בתל אביב.
ראשית חייו
אלדן נולד בפולין בשנת 1924, תחת השם אברהם יוסף בלייברג, ועלה עם הוריו ארצה בשנת 1930. הוא גדל בקיבוץ חפציבה, לחם במסגרת הפלמ״ח במלחמת השחרור ולאחר מכן שב לחפציבה, עד שעבר להתיישב בצפון הנגב, שם שימש בין השאר מורה לספרות בתיכון הקיבוצי ״מעלה הבשור״.
ספרו האחרון, ״אבן נושמת״, ראה אור בשנת 2017, כשאלדן היה בן 93. בתו, האמנית אשכר אלדן כהן, כתבה עליו כי לאורך מרבית חייו העדיף לא לספר לבני משפחתו על האובדן שחווה בילדותו ובצעירותו – בין השאר גירושי הוריו, שלאחריהם אמו עזבה את פולין ועברה להתגורר בארגנטינה, שם מתה מבלי שיכול היה לראות אותה שוב. אולם בקריאה מדוקדקת בשיריו, שחלקם כתובים בניסוחים מוזיקליים מאוד אך גם חידתיים, ניתן למצוא עקבות לחוויותיו המכוננות.
אלדן החל לכתוב בגיל צעיר מאוד, ויש אומרים שאת שירו הראשון כתב כבר כשהיה בן 12, בעקבות התנפלות של פורעים ערבים שזרעו הרס בפרדסי הקיבוץ.
כשמלאו לו מאה אלדן זכה בפרס אקו"ם למפעל חיים, בין השאר על סגנון הכתיבה הייחודי שלו העושה שימוש רב במצלולים יוצאי דופן, מדמה לחשים ותפילות והופך את הקריאה לחוויה חושנית מאוד.
לא רק את השפה העברית אימץ אלדן כאילו נולד לתוכה – גם את דמות הצבר החסון, השזוף והשרירי המחובר כל כולו לאדמה ולטבע הוא גילם בצורה מושלמת. את שמו הפרטי ״אנדד״ (לאן נדד) ואת שם משפחתו ״אלדן״ (אל-דן) הוא אימץ בין היתר כביטוי לאהבת הטיולים שלו ואהבת הארץ.
בשיר מחורז משעשע שפרסם בביטאון קיבוץ חפציבה כדי להודיע לחברים האחרים על שינוי שמו הוא כתב: ״...מת אברומה בלייברג, מת... /אך אתם אמרו הידד/לכבודו של הוולד/ אשר רק אתמול נולד.../ ומה שם יונק הדד?/ הס כל אוזן תחודד [...] מאלדד ועד מידד/ טרם קם כאנדד!״.
שירה נבואית
לא מעט משירתו המאוחרת של אלדן, כמו ניבאה את אסון 7 באוקטובר. ספר שיריו האחרון, שראה אור ב־2016, נקרא "שש שעת שחר", השעה שבה, שבע שנים לאחר מכן, פרצו מאות מחבלים לקיבוץ בארי, טבחו באנשיו וחטפו מהם משפחות שלמות.
שיר נוסף, מספרו האחרון, נפתח במשפט "עַל קִירוֹת בְּאֵרִי כָּתַבְתִּי קוֹרוֹתֶיהָ". לאחר הטבח השיר הפך מוכר במיוחד, שותף ברחבי הרשת, וצמרר רבים בכמה מדויקת הייתה נבואתו של המשורר, בן הקיבוץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו