הפרוטקציות לא פסחו על מארוול, שם הכל נשאר במשפחה

הסופר והצייר הם האמא והאבא של הקומיקס, והחיבור בין מילה כתובה לדימוי מאויר הוא לב היצירה. נוסיף להורים המייסדים גם את העורך, איש הדיו, איש הצבע ומי שאחראי על כתיבת הבלונים - והרי לנו המודל הבסיסי שעליו בנויה רוב תעשיית הקומיקס: צוות יצירה אינטימי, שבו כל אחד מביא משהו לשולחן. כוחנו באחדותנו.

ג'ק קירבי, הצייר של "קפטן אמריקה", היה במצב ביש. שותפו ליצירה לא רצה להמשיך לכתוב את עלילות הגיבור הפטריוטי, ועזב את המו"ל בכעס על שכרו הזעום. אך את קהל הקומיקס, שזקוק למנה החודשית הקבועה שלו, לא עניינו תנאי ההעסקה של היוצרים. הדדליין לא מחכה לאף אחד.

בצוק העיתים, רעיה נבונה הצילה את המצב. אשתו של מרטין גודמן, המו"ל, הציעה את אחיינה בן ה־18 כתחליף לסופר הסורר שנאמנותו לא עמדה במבחן. כך חברו לראשונה סטן לי וג'ק קירבי, האחד מחבר מילים והשני מושך מכחול. הזוג הזה, שלימים ישנה את עולם הקומיקס, סיפק סיפורי הרפתקאות מאוירים בדרך קבע - עד שהגיעה המתקפה על פרל הארבור ב־1941. חדוות היצירה המשותפת נקטעה באיבה כשג'ק וסטן הצעירים עלו על מדים ונשלחו לאירופה. כששבו מהמלחמה, הם גילו שתעשיית הקומיקס השתנתה בהיעדרם.

החבר הנאמן של המשפחה הוא בן גרים, דמות טרגית המבוססת על "פרנקנשטיין" של מרי שלי, בעל לב רך בגוף מפלצתי, המתמודד עם דימוי עצמי נמוך ובדידות, כך שרק אישה עיוורת מסוגלת לשאת את חזותו הגרוטסקית. במידה רבה, דמותו של גרים היא האלטר־אגו של המאייר, ג'ק קירבי - אדם שורשי ושקט, שמעדיף לעשות את העבודה הקשה ולהישאר מחוץ לאור הזרקורים

הנאיביות של תור הזהב של הקומיקס נתפסה כמיושנת, ואת מקומם של גיבורי־העל תפסו סיפורי פשע ואימה. העלילות האפלות הובילו לביקורת ציבורית ולשימוע בסנאט, בטענה להשחתת הנוער. תעשיית הקומיקס היתה תחת מתקפה.

המכירות ירדו, מפרסמים ברחו, ומו"לים נאלצו לפעול בתוך קוד הקומיקס - רגולציה ממשלתית ברוח המקרתיזם. גודמן, המו"ל, ערך קיצוצים נרחבים במערכת, אך המשיך להעסיק את בן משפחתו, בתנאי שיכתוב בהתאם לקוד המסרס. אמנם סטן סיפק את הסחורה, אך חש "מרוקן" אמנותית וחשב לעזוב לטובת כתיבת רומנים וספרות גבוהה.

הפעם היתה זו אשת הסופר שראתה את מצוקת בעלה, ונחלצה לעזרה. היא דרבנה אותו לכתוב, כניסיון אחרון לפני פרישתו, סיפור קומיקס ללא תכתיבים, כפי שתמיד רצה. לשם כך הוא חבר שוב לג'ק קירבי, ליצירת משפחת גיבורי־העל "ארבעת המופלאים" - סיפור הבכורה של מארוול קומיקס, שהציג בפעם הראשונה גיבורים בגובה העיניים. לא עוד סופרמנים, בני אלים מושלמים, אלא דמויות עגולות, כואבות ומתחבטות שנשלטות בידי יצרים ופחדים. אמנם הגיבורים נלחמו במדענים מרושעים, ברובוטים ובחייזרים בעולמות הפנטזיה - אך בו־בזמן התמודדו עם בעיות של אגו, ניכור, קנאה ונאמנות.

המבנה המשפחתי של "ארבעת המופלאים" היה כר פורה לקונפליקטים, והקהל נשבה בקסמן של הדמויות הפגומות־למחצה: ריד ריצ'רדס, אב המשפחה, המדען שפותר בעיות בצורה לוגית אך נכה רגשית; אשתו, האישה הבלתי נראית, ששמה הוא מטאפורה למצבה הרגשי, מרגישה שקופה, ובתסכולה חשבה לפרוש מהקבוצה ולנהל רומן; ואחיה הצעיר, הלפיד האנושי היהיר והאימפולסיבי, שמצוי במערכת מתוחה עם ריד, שנובעת מההיררכיה המשפחתית ומהקשר של ריד עם אחותו.

החבר הנאמן של המשפחה הוא בן גרים, דמות טרגית המבוססת על "פרנקנשטיין" של מרי שלי, בעל לב רך בגוף מפלצתי, המתמודד עם דימוי עצמי נמוך ובדידות, כך שרק אישה עיוורת מסוגלת לשאת את חזותו הגרוטסקית. במידה רבה, דמותו של גרים היא האלטר־אגו של המאייר, ג'ק קירבי - אדם שורשי ושקט, שמעדיף לעשות את העבודה הקשה ולהישאר מחוץ לאור הזרקורים. כל זה בעוד סטן לי, המנהיג הכריזמטי, נתפס כקרוב לדמותם של ריד ריצ'רדס והלפיד האנושי.

שליחי הבשורה

החיבור האישי בין היוצרים לדמויות העניק ל"ארבעת המופלאים" אמינות ייחודית, אך המפתח להצלחת מארוול נעוץ בשיטת העבודה החדשה שנוצרה - במקום תסריט מפורט, סטן לי היה מגיש עלילה כללית, המחולקת לעמודים, וג'ק קירבי צייר את החוברת לפי הבנתו. רק לאחר שסטן ראה את סקיצות העיפרון של עמוד הקומיקס ואת הבעות הפנים של הגיבורים, הוא הוסיף את הטקסט המדויק והסופי.

הטכניקה הפתוחה, שלא ציינה הוראות בימוי מפורשות, גרמה לקצב סיפור דינמי והעניקה לצייר חופש אמנותי גדול יותר. "ארבעת המופלאים" היו שליחי הבשורה שעתידה לשנות את התעשייה כולה, אבן הפינה של אימפריית מארוול. עד מהרה המשפחה התרחבה, ונוספו דמויות וכותרים חדשים. לא עברה שנה וגם דוד ספיידרמן הגיע לבקר, ואחריו הגיעו הענק הירוק וסבא ת'ור ואיש הברזל ועוד רבים. אילן היוחסין של מארוול התפתח בקצב מהיר, וסטן לי, כעורך ראשי, יצר עולם שבו כל הגיבורים נפגשו והשפיעו זה על זה.

העלילות נמשכו בין סדרות שונות, כך שחובבי סדרה מסוימת "נאלצו" לרכוש גם כותרים נוספים כדי לקבל את הסיפור המלא. הצמיחה היתה בשיאה, ובשל סד הזמנים ג'ק קירבי נדרש לאייר בעיפרון עשרות עמודים ולזנוח את עבודת הדיו ואת שאר המטלות לצוות המורחב. גם משפחת היוצרים שמאחורי הדמויות גדלה באופן משמעותי, חלקם אפילו אחים ובנים ממשיכים. במאמרו "המיתוס של סופרמן" משנת 1962, אומברטו אקו סבר שמיתוס נולד כתוצאה ממאמץ יצירתי קולקטיבי, אך הוא רואה בסטן לי את אבי המיתולוגיה המודרנית.

סטנלי ליבר, "הומרוס של הקומיקס", נפטר לפני שבע שנים והותיר אחריו מיתולוגיה אלמותית, אפוס עשיר בגיבורים שממשיכים לרגש ולהסעיר ילדים ומבוגרים כאחד. זאת היא חברת מארוול, משפחת האצולה של הקומיקס. לא רק דם, גם דיו סמיך ממים.