קשה לחשוב על מוצר ספרותי רלוונטי ו"נכון" יותר עבור דור בני התשחורת הנוכחי מאשר סדרת ספרי "עוצר נשימה". כותב שורות אלה מודע לכך שהוא מסתכן בהיתפסות כקשיש ("בומר" בשפתם הארורה של הצעירים), אבל לפחות עבור העין של מי שאינו נמנה עם מה שנהוג לכנות Gen Z - מדובר בתוצר שמגדיר את רוח הזמנים ממש כפי שהוא מוגדר לפיהם.
לפני הכל, קצת סדר: "עוצר נשימה" ("Heartstopper" בשפת המקור) החלה את דרכה כסדרת קומיקס ברשת שכתבה ואיירה אליס אוזמן, מתוך מה שנראה כאמצעי למימוש מטרת העל שלה - מציאת כל סוג של עיסוק או הכנסה שיחסכו ממנה את הצורך להגיע למשרד. עם הזמן הלכו הקומיקסים האינטרנטיים וזכו לתהודה ואהדה ברשת, והם התגלגלו לכדי סדרת ספרים פיזיים רבי מכר בבריטניה, בז'אנר ספרות הנוער הלהט"בית – סוגה פופולרית למדי בעולם, שבימים אלה עושה עלייה גם לישראל. לאחרונה היא זכתה גם לעיבוד טלוויזיוני בדמות סדרה בנטפליקס בת שמונה פרקים (שכבר חודשה לשתי עונות נוספות), וכעת, בתזמון מתבקש מול חודש הגאווה, קשה שלא להתייחס לסדרת הרומנים הגרפיים בגרסתם העברית.
רומנים גרפיים הם כבר מזמן לא אנומליה על מדף הספרים של הקורא הממוצע. אם בעבר היו הקומיקסים נחלתם של חובבי התחום בלבד והמשוגעים לדבר, היום (לא מעט בזכות היקום הקולנועי של מארוול וגרורותיו), מדובר במדיום לגיטימי למדי, מהסוג שיכולים ללמד (או לכל הפחות להמליץ עליו) בבתי ספר. זו רק אחת הבחינות שמדגימה את האופן שבו "עוצר נשימה" הוא מוצר מותאם דור: הוא פשוט מדבר בשפתו.
גם הקטגוריה "ספרות נוער להט"בית" בפרט וספרות להטב"ית למבוגרים לא הייתה יכולה לפרוח באופן בו פרחה בשנים האחרונות אלמלא השינוי התפיסתי האדיר שעבר מונח הגאווה בשני העשורים האחרונים. קשה לחשוב על הורים בשנות ה-80' או ה-90' שלא היו מקבלים בשאט נפש את העובדה שבן הטיפש-עשרה שלהם צורך תוכן ספרותי ששם במרכזו רומנטיקה חד-מינית. אבל השנים האחרונות הוכיחו מעבר לכל ספק שלא רק שלדורות הצעירים אין ממש בעיה או עניין לקבל מורכבות סקסואלית כדבר לגיטימי, אלא שתפיסת המיניות שלהם נזילה בהרבה מזו של הדורות שלפניהם.
זה לא מקרי שהשיח הטראנסי מקבל היום ביטוי בתרבות המיינסטרימית ובשיח התקשורתי יותר מאי פעם. זו תוצאה של תהליך (ארוך, מדי) של קבלה של להט"בים, והיכולת להרחיב את השיח אל קטגוריות מגדריות עמוקות ומורכבות יותר. בקיצור, אם פעם יציאה מהארון הייתה עניין (וסביר להניח שברמה האישית היא עדיין נושא לא פשוט להתמודד עמו), היום נערים ונערות כבר מעסיקים את עצמם בשאלות רחבות יותר של זהות מגדרית.
וזה מחזיר אל "עוצר נשימה", סדרת ספרי קומיקס אודות צ'ארלי וניק, חברים לספסל הלימודים שהופכים עם הזמן לבני זוג. צ'ארלי הוא נער גיי (מעט קלישאתי, אם להיות כנים, במונחי עדינות ותחומי עניין) שכבר יצא מהארון בבית ספרו ושלם עם נטייתו המינית. ניק, לעומתו, מנהל אורח חיים סטרייטי (וקלישאתי לא פחות - הוא חובב ספורט ולא מבין דקויות של אופנה, נניח), והשניים מטפחים ידידות אפלטונית לכאורה. לפחות עד הרגע בו היא הופכת רומנטית.
זהו מצד אחד סיפור אהבה כמו כל סיפורי האהבה שאינם תלויי נטייה מינית. אבל, מפאת המורכבות שבסיטואציה והנגשתה לדור שכבר מוכן לקבל עליו קטגוריות מסוג זה בגילאים צעירים יותר, היא מזמנת אליה אתגרים יותר ממערכת היחסים ההטרוסקסואלית הממוצעת. שאלת הזהות המינית של ניק (שמשלים עם עובדת היותו ביסקסואל) עומדת במרכז הסיפור כאן, לצד תגובות של דמויות משנה כמו הוריהם של השניים (שנעים בין קבלה לבין הצורך לשמור על ילדיהם מהתבגרות מהירה מדי - כמו הורים לטינאייג'רים סטרייטים) או מקטרגים כמו הארי, נער הומופוב שעושה לא מעט כדי למרר את חייהם של השניים.
השפה האיורית של הספרים לא מסתכמת בבועות הטקסטים המזוהים עם ז'אנר הקומיקס, והיא למעשה מתכתבת עם אסתטיקת הרשתות החברתיות. מצד אחד מדובר ביומן אישי, בו מתאר ניק את האבולוציה של מערכת היחסים בינו ובין צ'ארלי באופן אינטימי למדי. מצד שני, גם עולם הרשתות החברתיות - שלוחה חשובה של אישיותם הפומבית של בני נוער היום (ולא רק הם, למען האמת) זוכה לייצוג כאן, בדמות הצצה לאופן בו מוחצנות החברות ובהמשך מערכת היחסים בין השניים בעולם הסושיאל, דרך מסכי הסמארטפונים. לא מדובר בקריאת קומיקס פר-סיי, אלא בכזו שעוצרת בתחנות ביניים איוריות שסוקרות את תחביביהם, העדפותיהם האופנתיות ועולמם התרבותי הפנימי של צ'ארלי וניק (ויתר דמויות רקע חביבות) באופן כמעט קולנועי.
יש גם מקום לביקורת. השפה של הספר, ואולי זהו התרגום שלה לעברית, דלה ופשטנית למדי. במובן מסוים, לא רק שהיא לא מאתגרת את מי שגילו עבר את רף ה-15, גם האופן בו היא מטפלת בנושאים העומדים במרכזה מרגיש שטחי לעתים, מתקתק כמו סרט ילדים ופחות כמו מוצר לבני נוער.
מכאן עולה התחושה שסדרת הקומיקס "עוצר נשימה" מיועדת למי שרק מתחיל לגלות את מיניותו, ולא למי שכבר החל בתהליך ההשלמה שלה. עבור מבוגרים, שעוד זוכרים כמה נטייה או הגדרה מינית "לא בינארית" הייתה עניין טעון וכאוב להתמודד איתו, זו הזדמנות מצוינת לחקור לעומק את פני דור הצעירים הקיים, לתהות על קנקנו ולברך על הדרך העצומה שעבר מושג הלהט"ב (וכעת הלהטב"ק) בשנים האחרונות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו