"תפקידנו עכשיו הוא לשמח - וכאן אנחנו פוגשים את הפנים היפות של הארץ"

אמש היה אמור עילי בוטנר לחגוג בתיאטרון בית ליסין את הצגת הבכורה של המחזמר "בלוז לחופש הגדול" - הגרסה הבימתית לסרט האיקוני, שאותה כתב אורן יעקובי וביים יותם קושניר.

אבל בוטנר, שהלחין את השירים שכתב יחד עם יעקובי, גילה כמו כולנו עד כמה החיים בישראל שבירים, עד כמה המציאות עולה על כל דמיון וגם עד כמה היצירה שהיה שותף לכתיבתה על מלחמת ההתשה, חיילים שיוצאים לקרב, מוות ושכול, רלוונטית יותר מתמיד בישראל 2023.

בימים האחרונים הוא מגויס לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב - להופיע ולשמח את המשפחות שעברו את התופת, מפוני עוטף עזה שמצאו מקלט במקומות שונים בארץ, שלהם הוא מנסה להעניק מעט רגעים של אושר בתוך הכאוס.

"אנחנו מופיעים בשטח, בזום, בלייבים באינסטגרם, מה שצריך", הוא משתף. "רונית ארבל, שמנהלת אותי, הקימה מין חמ"ל, ויחד עם הצוות שלה היא מרכזת פניות מאנשים שפונו לקיבוצים אחרים וממלונות ברחבי הארץ שקלטו את תושבי העוטף, ומשבצת אמנים.

"אנחנו הקמנו צוות הווי עם רועי בר־נתן, שבימים של שגרה אנחנו בעיקר חברים מאוד טובים שאוהבים לשיר יחד, ועם ענת בן חמו, זמרת מופלאה שאני עובד איתה הרבה שנים. נוסף על הרפרטואר שלי, הוספנו שירים שיכולים לשמח ולעודד, כמו 'מילה טובה', 'סיבה טובה' ו'אתם זוכרים את השירים'.

מעניקים המון כוח

"תמיד הסתכלנו בהשתאות על כל אותם אמנים בששת הימים וביום כיפור, שירדו לתעלה בסיני ועלו לרמת הגולן והלכו לבתי חולים. אני זוכר תמונות של אושיק לוי, מתי כספי ולאונרד כהן במדים, ומי חשב ש־50 שנים לאחר מכן אנחנו נהיה בתוך דבר כזה. אני חושב שזה תפקידנו, ואנחנו פוגשים באמת את הפנים היפות של הארץ".

אמנים רבים שאני מדברת איתם מתארים מצב שבו הם באים לחזק ויוצאים מחוזקים בעצמם.

"זה ממש נכון, עד שאתה לא שם אתה לא מבין את זה. אתה מגיע ורואה אנשים אסירי תודה על כך שבאת. אתה בא ואומר 'אתם אומרים לי תודה? זה המעט שאפשר'. אני באמת מנסה לא ליפול לקלישאות, אבל זה המעט שאנחנו יכולים לעשות, והם באים ומודים, העיניים שלהם נוצצות, הם מתרגשים ובוכים.

"הופענו מול מפונים מעלומים ומכיסופים. הגיעה אלי גננת עם שני ילדים בני 3, ואמרה לי שאחד הילדים רוצה לבקש משהו. שאלתי אותו איזה שיר הוא רוצה, והוא ביקש את 'סוכתי הסוכה' ועוד שירי סוכות, כי הם לא הספיקו לפרק את הסוכה. זה ילד בגיל של הילדה שלי, שמבחינתו סוכות לא נגמר כי הוא עדיין לא פירק את הסוכה.

"העיניים שלי התמלאו בדמעות, שרתי לו את שירי סוכות והוא שר איתי. אלה רגעים שאתה חווה ואז חוזר הביתה ומבין למה אתה חוזר מחוזק. האנשים האלה, שעולמם באמת חרב עליהם, מעניקים לך המון כוח".