"לא היה פשוט לחיות עם בן אדם כזה": מחווה לאמן שעיצב את התרבות הישראלית

בשנות ה־70 וה־80 היה האמן לורנס זיו מהשמות הבולטים והמשפיעים ביצירה הישראלית.

כצייר, פסל, מעצב וארכיטקט הוא חבר למעצבי התרבות האייקוניים ביותר בישראל המתעצבת, כשסיפור חייו מתפתל בין סיפוריהן של אגדות תרבות מעולמות הקולנוע, הטלוויזיה והתיאטרון הישראלי לדורותיו. לציון עשר שנים למותו ערך בנו, כפיר זיו (המצלם למגזין סוף השבוע של "ישראל היום"), יחד עם האוצרת חנה הרצמן והמעצב ששון קדם, את האקספוזיציה "איש החלומות", תערוכה לזכרו, שמוצגת בימים אלה במוזיאון יפו העתיקה. היא מתארת ומסכמת את ימיו של אדם, יוצר ואמן, שסיפור חייו נדמה לפעמים כאפוס קולנועי.

"אין לי אג'נדה, אני רק רוצה להביא אנשים למוזיאון, שיראו מי אבא שלי היה", אומר הבן כפיר, שאצר את יצירותיו של אביו, וגם שיחזר את חלקן. "אבא שלי כונה "איש הרנסנס'. כי המון דברים שקרו כאן בישראל הם סוג של מחוברים לאבא שלי. אנשים היו עולים לרגל לבית שלנו, כי זה היה בית יפואי מעוצב מדהים. התקרה היתה מעוצבת, כל הבית היה גלריה. האנשים שפגשתי שהסתובבו אצלי בבית הם רשימה בלתי נתפסת של שמות. זה לא היה דבר חריג לחזור הביתה ולראות את פיטר אוטול ושחקנית לא מוכרת עדיין בשלב ההוא בשם ברוק שילדס. גדלתי בבית משוגע לגמרי".

ובאמת, נדמה שיצירותיו של לורנס (שנקרא על שם לורנס איש ערב, הקולונל הבריטי המיתולוגי, חברו של אביו, שותו גילם אוטול), נגעה בכל קצות עולם הבידור, האמנות והתרבות הישראלית. הוא עיצב בתים עבור חברי "הגשש החיוור", עבד בארצות הברית כמעצב אופנה, תכנן את המועדון והמרינה בדהב שבסיני, את חדר התרבות בנווה אטיב, מלונות ומועדוני לילה באילת, לצד מבנים כמו אולם "גן אורנים" בתל אביב ומועדוני ה"בגדדים" בלאס וגאס וה"אוהלים" בלוס אנג'לס.

נס רפואי

ב־1985 היה מעורב לורנס בתאונת דרכים. זו הותירה אותו מחוסר הכרה למשך שבועות רבים. "הרופאים לא נתנו לו סיכוי לחיות, הם אמרו לנו שהוא ימות", מספר כפיר. "לי, כילד בן 10, הם קראו פעמיים שנבוא להיפרד מאבא. הרופא אמר לי להיפרד, ואמא שלי היתה אומרת 'עזוב, הוא לא מבין כלום'. אני אומר לה 'אמא, אבל הוא הרופא', והיא עונה לי 'עזוב, אבא שלך יחיה והכל יהיה בסדר'. בזמן שהוא היה בתרדמת היינו מקליטים לו ברכות ושרים לתוך ווקמן. היינו שרים לו שירים של סלמנקו, ואולי בזכות זה, בגלל מה שנכנס לו לתת־מודע, הוא התעורר, וזה היה נס רפואי. יום אחד הוא פשוט התעורר". כאשר התעורר לורנס, הוא הקדיש את רוב יצירתו לתיאור התאונה. "הוא ממש תיאר בציורים שלו את המלחמה עם מלאך המוות", אומר הבן. "הוא מתאר את מלאך המוות רוצה לקחת אותו למעלה והוא לא מוכן. הוא הלוחם, הוא הצייד שנלחם עכשיו על חייו". לאחר התאונה הוסיף לורנס לחיות לא פחות משלושה עשורים נוספים.

לדעתך באיזשהו מקום אבא שלך הוא גיבור לא מושר של התרבות הישראלית?

"אני מדבר עליו המון ואני יודע עליו הכל, אבל ככל שהזמן עובר מגלים עליו עוד ועוד דברים, אנשים באים ומספרים סיפורים שלא הכרנו, ואתה מגלה בעצם דמות. זה לא אבא רגיל, זה איש גדול מהחיים, זה מישהו שאתה קורא עליו בספרים. השלב הבא שלי בהנצחה שלו זה לגייס כסף ולהפיק סרט אודותיו, כי סיפור החיים שלו מטורף ממש וראוי לסרט".

אתה חושב שיש לתערוכה ולהקמה שלה ערך תרפויטי עבורך? זה מקל על הפרידה?

"מאוד. אני בקשר יומיומי איתו ועם אמא שלי, שנפטרה גם היא. בלי אמא שלי אבא שלי לא היה קיים. היא נתנה לו את חופש היצירה, כי זה לא פשוט לחיות עם בן אדם כזה. לא פשוט להיות בזוגיות, ועל אחת כמה וכמה עם אדם כזה. הוא גם השראה אדירה בשבילי כצלם. זה תהליך מטורף שאני עובר איתו כבר המון שנים, ומרגע שאני פה במוזיאון - מתעד אותו, מסדר את כל העבודות שלו ובכלל, אוצר לו תערוכה - זה עוזר לי לתקשר עם המוות שלו".

התערוכה "איש החלומות" תוצג במוזיאון יפו העתיקה בין ה־20 בנובמבר ל־31 בינואר.