"הם הצליחו להדוף לא מעט נוח'בות ולתפוס ארבעה מהם"

בחודשים האחרונים שדה האמנות הישראלית החל להגיב לטבח 7 באוקטובר. על רקע המלחמה, אמנים רבים מהדרום השתתפו ושיתפו פעולה עם אמנים מהמרכז בתערוכות שהתקיימו במרכז ובצפון, בהם הציגו את האמנות שלהם.

ב-8 באוקטובר 2024, שנה ויום לאסון ולפרוץ המלחמה, תיפתח תערוכה ייחודית בקיבוץ יד מרדכי, בשם "השמש לא עמד דום" בה יארחו לראשונה אמנים מהעוטף אמנים מהמרכז, לתצוגה משותפת של סולידריות תרבותית; מעין עדות לתקווה, לאמונה וליכולת להמשיך ולצמוח דרך יצירה.

דרך היצירות של האמניות והאמנים, שרבים מהם נפגעו אישית במלחמה, באים לידי ביטוי הזיכרון וההתחדשות לצד הקושי והכאב, אך גם התקווה והציפייה לעתיד טוב יותר. התערוכה תוצג במבנה הנגרייה של יד מרדכי, שהוקם לפני 70 שנה ושירת את הקיבוץ ואת חבריו במשך שנים רבות.

מי שיזמה את התערוכה, שאוצרות לילך שמול ושלומית אורן, היא לימור ליבנה, תושבת קיבוץ יד מרדכי. בין האמנים המשתתפים: ניר אדוני; דניאל אוקסנברג; רעות דפנא; נטליה זורבובה; גבי זלצמן; משה טרקה; נורית ליבנה; יונה לוי גרוסמן ועוד. ערב הפתיחה יתקיים ב-8 באוקטובר, כאמור, בהשתתפות האמניות והאמנים המציגים ואנשי ציבור, בהם ח"כ בני גנץ, תושב קיבוץ יד מרדכי בהווה, שסייע בהקמת התערוכה. את האירוע ינחה השחקןיהודה לויותופיע בו הזמרת אסתר ראדה.

"כשחזרנו הביתה, הצבא והמדינה דאגו למגן אותנו בממ"דים נוספים, במצלמות אבטחה ובחיילים רבים ששומרים עלינו - אבל זה לא מה שמשקם את נפשותינו הפצועות", מספרת לימור ליבנה. "את התערוכה יזמתי מתוך רצון להביא תקומה רוחנית לכולנו, תושבי העוטף. העיסוק ביצירה ובאמנות בתקופת מלחמה היא אמירה שלי. אני שרדתי ואני פה כדי להישאר".

לילך שמול ושלומית אורן, אוצרות התערוכה, מוסיפות: "לאחר אירועי 7 באוקטובר, עולם האמנות, כמותחומים רבים אחרים בישראל, חווה טלטלה ושינוי עמוק שהוביל גם לחיבורים חדשים והכרחיים בין אמנים ויוצרים מאזורים שונים; אמנים מהעוטף, שחוו את הטראומה ונפגעו בצורה ישירה, מצאו את עצמם מתמקדים ביצירה ועשייה אמנותית שמטרתה לא רק לבטא את הכאב, אלא גם לחבר בין קהילות שונות.

"החיבורים שנוצרו עם אמנים מהמרכז ומאזורים שונים בארץ מדגישים את חשיבותה של האמנות כזירה לסולידריות, כשהאמנות הופכת אמצעי להביע סבל משותף, אך גם למצוא נחמה ולבנות גשרים חברתיים".

שמחה מבחוץ ובוכה מבפנים

"במחשבה ראשונה עולה לי המשפט 'שמחה בחוץ ובוכה בפנים', אבל עכשיו כבר מרשה לעצמי לבכות מכל דבר", משתפת יונה לוי גרוסמן, אמנית ומשוררת המציגה בתערוכה. היא משחזרת את אירועי 7 באוקטובר המצמררים: "במזל גדול והודות לחברי כיתת הכוננות של המושב שלי ועוד חברים נוספים שיצאו עם נשק או עם טוריה או קילשון - לא נרצח איש ולא נהרס בית במושב שלי. לא רק זאת, הם הצליחו להדוף לא מעט נוח'בות, לתפוס ארבעה מהם, ולהפנות את מי שהגיעו מבחוץ לעזור ליישובים אחרים בהם נעשה טבח.

"וכן, אני מבכה כל יום על אנשים יקרים שהכרתי ועבדתי איתם על חזון באזור שלנו - וגם על כאלו שלא הכרתי ועל כל הילדים והצעירים שרק רצו לרקוד. ולמרות הכל, ישנה גם אמונה גדולה לעתיד טוב יותר - אם נדע להקשיב זה לזה ונשתדל להבין זה את זה".