דרוש: מבוגר אחראי לבטיחות בבנייה

מדינה שלמה הזדעזעה: גאזי אבו סביתאן ואחמד אלסיאד, שכנים וחברים טובים בני 30 ממזרח ירושלים נפלו מפיגום אל מותם מהקומה ה-40 במגדל הנמצא בבנייה בשכונת בבלי בתל אביב. אבו סביתאן היה מאורס וחברו אלסיאד התבשר רק לאחרונה שאשתו בהיריון ומצפה לבן שני.

בענף הבנייה בישראל, כל חמישה ימים נהרג אדם באתר בנייה. נתון רשמי המפורסם לראשונה מעלה שכמעט אחד מכל שני ביקורים באתרי בנייה מסתיים בהטלת צו בטיחות. באתרי קבלני תמ"א 38, 56% מביקורי הפיקוח מסתיימים בהטלת צווי בטיחות בשל ליקויים מסכני חיים (ניתוח נתוני השנים 2020-2021), כאשר רק ב-7% מהתאונות נפתחת חקירת משטרה.

במסמך שהוציא מרכז המחקר והמידע של הכנסת נכתב: ״לא מצאנו באתר המשטרה דוחות הנוגעים לפעילות המשטרה בתחום הבטיחות בעבודה, ובכלל זה פעילות יחידת פלס, וכן לא מצאנו נתונים בנושא בדו"חות הפרקליטות. בדו"ח של מינהל הבטיחות למחצית הראשונה של שנת 2021 נכתב כי הוגשו שלושה כתבי אישום בלבד״.

מספרי ההרוגים מנפילה באתרי הבנייה אכזריים. בשנה שעברה נהרגו בתאונות עבודה 38 בני אדם ונפצעו קשה או בינוני 215 אנשים. ב-2020 נהרגו 35 ונפצעו קשה או בינוני 237 אנשים. וב-2019 נהרגו 47 ונפצעו קשה או בינוני 184 איש.

לפני כשלוש שנים הקימו התאחדות הקבלנים בוני הארץ וההסתדרות הכללית מטה בטיחות משותף הפועל תחת הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה.

לדברי סגן נשיא התאחדות הקבלנים, ניר ינושבסקי, "כל עובד שנהרג הוא עולם ומלואו ובכל פעם שנודע על הרוג זה כמו סכין בליבנו. המטה שהקמנו מנהל מערכה יומיומית למניעת תאונות עבודה על-ידי שינוי תרבות הבטיחות בענף. צריך לומר שעל-פי המדד העולמי לבחינת תאונות עבודה, השתפר תחום זה מאז קם המטה וירד מ-16 הרוגים בשנה ל-100 אלף עובדים ל-10. אבל זה רחוק מלהיות טוב ואנחנו ממשיכים להשקיע הון וכוח אדם רב בעניין הזה. המטה מוביל כיום 'תוכנית כוכבים' שבה מוכשרים מנהלי והנהלות החברות בענף לחשוב ולנהל את הבטיחות אחרת. בין השאר, שמנו כמטרה לעצמנו לשנות את הליכי הדיווח, לתחקר אירועים ולנהל סיכונים כבר בתכנון האתר ובמהלך יום עבודה. בנוסף, הגענו עם הממשלה להסכמה על הקמת מערך הכשרת בטיחות מעשית לכל העובדים הפלשתינים שלנו שיוקם השנה. חשוב שהמדינה תמשיך לקדם איתנו את הליכי ההסדרה בתחום. אני מסתכל על ההליכים שאנחנו מובילים ומאמין שהם יניבו את השינוי העמוק שנדרש בתחום. שינוי מציל חיים אמיתי".

מה נשתנה?

בעקבות מותם של העובדים התאחדו לשם שינוי הקואליציה והאופוזיציה כדי לתת מענה לנושא. עם זאת, כמי שליווה בשנים האחרונות את צעדי הרשויות ויזם מספר אירועים בכנסת בנושא, אני די סקפטי. הנתונים המוצגים כאן לראשונה אמורים אולי להרים גבה או שניים ולהביא לשינוי.

בישראל רשומים היום כ-12,500 אתרי בנייה. במשך השנים פיגרה המדינה אחרי שאר מדינות האיחוד האירופי בכל הנוגע לשיעור ההרוגים בענף הבנייה. על-פי הנתונים האחרונים, עולה כי בעוד שבשנת 2015 מספר ההרוגים בתאונות בנייה באיחוד האירופי עמד על 5.87, ישראל ניצבה באחד המקומות האחרונים וספרה באותה שנה 13.2 הרוגים. בשנת 2020 ישראל שיפרה את מדדי הבטיחות ב 17%(!) וכעת היא מחזיקה ב-10.9 הרוגים בממוצע לכל 100 אלף מועסקים בענף.

באיחוד האירופי, לעומת זאת, מלמדים הנתונים על החמרה בנושא כשבשנת 2019 ממוצע ההרוגים במדינות האיחוד עלה ל-6.52.

לצד נתונים אלה קיימת לקונה הנוגעת לרמת הפציעה של העובד, נושא שאינו תמיד מדווח. כשביקרתי באתרי בנייה, לא פעם נתקלתי בפועל פלשתיני שנפצע אך "מוברח" באלונקה ברכבים פרטיים אל מעבר לקו הירוק על-ידי המעסיקים והממונים עליו.

בדו"ח לשנת 2020 של מינהל הבטיחות שפורסם על-ידי מחלקת המחקר של הכנסת, צויין כי נקלטו יותר מ-8,500 אירועים שדווחו כתאונות עבודה כלליות (לא רק בבנייה), אך לא פורטו לגביהם נסיבות הפציעה. מצד שני, לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, מספר מקבלי הפיצויים מהמוסד לביטוח לאומי בשנת 2020 עמד על 59,983 בכל ענפי המשק (מתוכם – 54,335 שכירים). הבעיה מחריפה עוד יותר בדיווח על תאונות בהן מעורבים עובדים זרים ותושבי הרשות הפלשתינית. לרוב נמנעות אוכלוסיות אלו לדווח על פציעה בעבודה, בין היתר בשל החשש לאבד את מקום עבודתם בגין היעדרות, מעמד לא חוקי והיעדר מידע על זכויותיהם.

בעיה משמעותית לא פחות היא המחסור הדרסטי בכוח אדם לפיקוח ואכיפה בענף הבנייה. בדו"חות מינהל הבטיחות לא צוינו נתונים מדויקים על כוח האדם האמון על פעולות הפיקוח. בדו"ח לשנת 2019 נכתב, כי בשנה זו נקלטו 50 מפקחי עבודה חדשים, וכי בשנת 2020 אמורים היו להיקלט מפקחים נוספים, כך שבסך הכול יהיו במינהל כ-75 מפקחים; בדו"ח לשנת 2020 הוזכרו "עשרות מפקחים" שהוכשרו בתחום החקירות והגיהות. עם זאת, בדיון שהתקיים בינואר 2021 בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת עולה מתשובת ראש מינהל הבטיחות בנושא זה, כי "המספר הכולל הוא קרוב ל-100 ("ביום טוב"), וכי 80 מפקחים "ורסטיליים" (פועלים בכמה ענפים) יוצאים לשטח".

״מצד אחד, עשרות תאונות עבודה קטלניות שבהן נפגעו ונהרגו מספר רב של עובדים, ומאידך הוגשו מספר כתבי אישום בודדים", טוען יצחק מויאל – יו"ר הסתדרות עובדי הבניין והתעשיות הנלוות ומ"מ נשיא הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל. "בחלק מהמקרים הואשמו רק מנהלי העבודה ואילו נגד בעלי תפקידים בכירים, כלל לא ננקטו הליכים״.

איך הגענו למצב כזה שעובדים נהרגים ונפצעים ואין גורם אחראי, לא מוגשים מספיק כתבי אישום? לדברי מויאל, "ברוב המקרים, הפרקליטות מגישה מעט מאוד כתבי אישום וכך מפחיתה את ההרתעה. חייבים לעשות לזה סוף״.

בשנה האחרונה אמנם היה שיפור משמעותי בתחום תאונות העבודה בענף הבנייה, אך אל לנו לחשוב שהבעיה נפתרה. יש מאות תיקים שטרם טופלו ו"שוכבים" במגירה במשך שנים. יכול להיות שהסיבה לכך היא שמדובר בקורבנות מוחלשים ושקופים?

התרענו בעבר על תופעת חברות כוח האדם, שמנפיקות תעודות מקצוע מזויפות, מכשירות עובדים ללא תהליך מסודר של לימודים והכשרות ושולחות עובדים לא מקצועיים לאתרי בנייה. עובדים כאלו מפעילים מנופים וציוד כבד מבלי שעברו הכשרה ראויה. כמו-כן נתפסו חברות כוח אדם ומכללות שפעלו שלא כדין וגם במקרים אלו, טרם הוגשו נגדם כתבי אישום. מישהו מוכן להתייחס ברצינות לנושא הבטיחות בענף ולקחת אחריות להצלת חיי אדם?

אפס סבלנות בבטיחות

אפס סבלנות כלפי זלזול בהוראות הבטיחות ומבצעי פיקוח ואכיפה – הם שיביאו להפנמת חוקי הבטיחות וימנעו תאונות עבודה באתרי בנייה // אינג' חזי שורצמן, ראש מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית בזרוע העבודה במשרד הכלכלה והתעשיה

נכנסתי לתפקידי בסוף שנת 2019 כראש מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית וכמפקח עבודה ראשי. נוכחתי לראות כי המציאות בשטח הינה לעיתים כאוטית אבל יחד עם זאת, אפשר למצוא בה מדי יום שביב של תקווה. כאוטית - מבחינת תרבות העדר הבטיחות ששוררת בחלק לא מבוטל מאתרי הבנייה בישראל. שביב תקווה - בגלל האפשרות שהפיקוח מוביל, באופן אקטיבי ומיידי, לשיפור תודעת המעסיקים בתחום זה. כמובן שמשאבי המינהל הינם מוגבלים ביחס למספר הרב של אתרי בנייה והתחלות בנייה בישראל וגם ביחס לעשרות אלפי המפעלים ואלפי המשקים החקלאיים שגם הם נכללים במסגרת הפיקוח שלנו.

רק נוכחות ופיקוח יכולים להוות את השלב הראשון והמיידי להפחתת תאונות עבודה בישראל. בעבר שירתי באגף התנועה במשטרת ישראל. ביצעתי מחקרים רבים על נושא האכיפה והפיקוח ותרבות הבטיחות בכללותה. הוכח שפיקוח חיצוני יכול ומביא לפיקוח פנימי והגדלת משאבים של מעסיקים לנושאי בטיחות בסביבת העובדים.

ואכן כך נהגנו בשנים האחרונות עם גיוס מפקחים נוספים למערכה. פיקוח אקטיבי וסגירת אתרי בנייה רבים תוך שימוש בטכנולוגיה דוגמת רחפנים.

כעת, אנו כבר מתכננים את השלב הבא ומכינים תוכנית רב שנתית ומקיפה להטמעת ערכי בטיחות בקרב המעסיקים והעובדים בישראל. אנו רוצים לבסס את התודעה שמעסיק או עובד שלא מקפיד על תקנות הבטיחות יהיה יוצא דופן בזירת העבודה, כך ששמירה על בטיחות הינה כורח המציאות והחוק.

אני מאמין כי אווירת הבטיחות חייבת להיות "מדבקת" לחיוב וחובה על המעסיקים להבין את היתרונות בבטיחות שבראש ובראשונה יוצרת סדר ומשמעת חיוניים. המעסיקים והעובדים חייבים להפנים שבטיחות הינה ערך מכונן שמציל חיים.

המפתח לאירועי התאונות נעוץ קודם כל בתרבות "מלמעלה", רוח המפקד אם תרצו. אני מזכיר שכל תאונה מהווה סיכום כמעט מתמטי של סדרת גורמים שגרמו לאירוע. נטרול גורם אחד יבטל את האירוע או את חומרתו.

למשל, בשירותי במשטרה באגף התנועה הייתי באתרים רבים של תאונות דרכים. האירועים התרחשו כי היה חיבור לעיתים של תשתית, הגורם האנושי והרכב. גם בעולם הבטיחות בעבודה ניתן למנוע את רוב המוחלט של האירועים וזאת על-ידי אי לקיחת סיכונים והקפדה יתרה על תקנות הבטיחות.

שמעתי כבר אמירות ששמירה על בטיחות מעכבת את העבודה ואת יעילותה. זו גישה לא נכונה וההיפך הוא הנכון. עבודה בטיחותית וסביבה בטיחותית מבטיחה שביעות רצון של עובדים ומפחיתה הסתברויות לאירועים ותאונות.

בחזרה לכבישים. חלק מהכבישים בישראל הינם המתקדמים בעולם מבחינת בנייתם, חלוקת הנתיבים ואמצעי הבטיחות, ועדיין נפגעים בהם לצערנו נהגים ונוסעים בגלל גורם אחד: הגורם האנושי. אותו גורם כמובן נמצא באתרי הבנייה, מפעלים ומשקים חקלאיים. ולכן, המפקחים שלנו עוסקים בשני ממדים עיקריים: סביבת העובד הפיזית והגורם האנושי.

לעיתים אנו פוגשים באמירות מייאשות, בין היתר: "לא יעזור דבר", "תאונות ימשיכו להיות". אמירות אלו לא מקובלות עלינו כלל. כל תאונה ניתנת למניעה ואנו באמצעות הפיקוח, ההדרכה והנוכחות שלנו נדרבן ונוודא שאכן המעסיקים עושים את המקסימום לטובת בטיחות עובדיהם.

מדיניות של "אפס סובלנות" כלפי מפרי החוקים וקידום ממשקים רחבי היקף עם משרדי ממשלה בנושאי בטיחות העובדים, תביא להפנמת תקנות הבטיחות על-ידי המעסיקים בישראל ותיצור אקלים בטיחותי שבו לא יתכן אירוע בטיחותי בעבודה.

יש לנו כעת הזדמנות אמיתית לשנות. כולי תקווה שבאמצעות המחויבות העצומה של מינהל הבטיחות, לאפס סבלנות כלפי זלזול בהוראות הבטיחות, ויחד עם כלל הרגולטורים המטפלים בנושא, נוכל להטמיע שינוי אמיתי שיוביל לכך שלא נצטרך לסגור אתרי בנייה השכם והערב, ושלא ניאלץ לספור עוד הרוגים ופצועים שרק ביקשו להתפרנס, ולשוב הביתה אל משפחותיהם בשלום.