להחזיר את ההשקעה

תוכן בשיתוף מסחרי

אין זה סוד שכל שלטון, יהיה אשר יהיה, רואה באזרחיו משאב בלתי מוגבל למחלבת מיסים. זה קורה בכל מדינה בעולם, דיקטטורית כדמוקרטית, כולל הנאורות שבמדינות אירופה וצפון אמריקה.

אבל צריך שלמחלבה הזו יהיה גם טעם טוב, על מנת שהמשקה לא יחמיץ, חלילה. אצלנו, בשוק הדיור, קיים אצל מקבלי ההחלטות מנהג עתיק יומין לבכות על כך שאין די תקציבים לפיתוח תשתיות, שהגרעון בתקציב המדינה הולך ותופח.

רבות כתבתי בעבר, ומן הסתם אכתוב גם בעתיד, איך אנחנו היזמים צריכים לשלם מיסוי מופקע, כולל אגרות והיטלים מכל מין וסוג, עלויות קרקע מטורפות, מע"מ נשכני, תקורות עובדים שאינן נופלות ממשכורות עובדי הייטק וכיוצא בזה היטלים ומיסוי - מה שכמובן משפיע באופן דרמטי על מחירי הדירות הסופיים.

הפעם אתמקד דווקא ברוכשי דירות מן השורה. לאחרונה פרסמה רשות המיסים נתונים מרשימים, כביכול, לפיהם הצליחה לגבות במהלך 2020 כ-6.3 מיליארד שקל מס שבח, 72.5%(!) יותר לעומת 2019, ו-9.8 מיליארד שקל מס רכישה, 70% יותר לעומת השנה הקודמת.

בסך הכל מדובר בסכום עתק המגיע לכ-16 מיליארד שקל (או 16,000 מיליון שקל, לשם המחשה), סכום שלטעמי כל אזרח במדינה אמור לדעת מה הולכים לעשות בו.

אין היגיון כלכלי

ובכן, שתי תובנות לי. המלצתי בעבר והנני ממליץ שוב ביתר שאת, לעשות בדק בית מקיף בכל הקשור לגביית מיסוי מופרזת הן מס שבח ובמיוחד מס רכישה, שמהווה בפועל קנס על מס, ובמיוחד לרוכשי דירה ראשונה, אבל גם למשקיעים הרוכשים דירה שנייה ומעלה.

אינני רואה במיסים אלה כל היגיון כלכלי. הם מונעים לא מעט עסקאות, מקשים שלא לצורך על רוכשים שתקציבם ממילא מוגבל וחנוקים עד צוואר במשכנתאות תופחות וגדלות. אין זה מקרה שהוכפלו המשכנתאות שנלקחו על ידי ציבור הרוכשים במהלך 2020.

תובנה שנייה, לא פחות חשובה: מה תעשה המדינה ולאן ינווטו פקידי האוצר את הכנסות העתק הללו? האם יילכו, כמו תמיד, למקומות אחרים לגמרי, דוגמת כיסוי גרעון המדינה שנפער במהלך שנת הקורונה הראשונה, או סבסוד מגזר זה או אחר, או הסכמים קואליציוניים שונים?

מחישוב ממש לא מסובך שערכנו בימים אלה בלשכת הקבלנים, מתברר כי 16 המיליארדים הללו יספיקו גם יספיקו על מנת לקדם תשתיות לעוד כ-400 אלף יחידות דיור חדשות ברחבי המדינה, ואולי אף יותר מכך. 400 אלף יחידות דיור הן כ-10 ערים חדשות. זהו מספר כמעט כפול מכל הסכמי הגג שנחתמו במהלך העשור הקודם עם 20 עיריות, ושווי ערך, לא להאמין, לכל התחלות הבנייה שהיו במדינת ישראל במהלך 8 השנים האחרונות.

16 מיליארדי שקלים הינם רק דוגמה אחת מיני רבות לסכומי עתק שאותה חולבת המדינה טיפין טיפין מרוכשי דירות ומשקיעים, אבל בדרך מסתורית הם מגיעים על מנת לסבסד ולממן מטרות אחרות לחלוטין.

העובדה שתקרת הזכוכית של 45 עד 50 אלף התחלות בנייה לשנה לא נחצתה במשך שנים ארוכות, קשורה אם כן לא רק לבעיות הידועות לכל, דוגמת בירוקרטיה, מאבק בין רשויות המטרפדות האחת את רעותה וגמגום בקבלת ההחלטות, אלא קשורה גם לכך שהתקציבים הרלוונטיים פשוט לא הופנו אל המקום הנכון.

הנני קורא בזאת לראש הממשלה, כמבוגר האחראי, ולשרים הממונים על שוק הדיור, לעשות סוף סוף סדר ולתעל את סכומי העתק הללו אל מקומם הראוי – עמידה במשימה של הגדלת היצע הדיור השנתי ל-130 אלף יחידות דיור והגשמת חלום דירה לכל בית אב במדינת ישראל.

תוכן בשיתוף מסחרי