"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לשמור על התעשייה הישראלית

לא מדובר במניעת תחרות, אלא בהעדפת תוצרת מקומית. כל מדינות העולם נוהגות כך

,עודכן
0השמעה
תנו דוגמה אישית. בתקופה זו - רק כחול-לבן, צילום: Envato Elements

בשיתוף יצחק מויאל, יושב ראש הסתדרות עובדי הבניין וממלא מקום נשיא הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל

תוכן בשיתוף מסחרי

חוק ההסדרים, שיוגש לאישור הכנסת ביחד עם תקציב המדינה, לא שומר מספיק ובוודאי לא מעודד את התעשייה הישראלית. עוד לא מאוחר לתקן ולשנות. מדינת ישראל חייבת לעשות הכל על מנת לפתח את התעשייה המקומית, לשמור על הקיים ולעודד את החברות בישראל לרכוש תוצרת מקומית.

ממשלות ישראל לדורותיהן נוטות להכתיר כל שינוי מדיניות כרפורמה, אך אלו לעתים באות לפתור מצוקה בטווח הקצר, ויוצרות בעיות עומק בטווח הארוך. מהלכים להוזלת מחירי מוצרים טומנים בחובם גם פגיעה קשה בתעשייה המקומית. הרי ניתן לייבא כל מוצר מסין, אך השאלה היא מה המחיר שאנו משלמים על כך בטווח הארוך.

התעשייה הישראלית, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, היא בעלת היקף מכירות שנתי של כ-20 מיליארד שקל. יש יותר מ-600 מפעלים שעובדים בישראל, ביניהם נשר, רדימיקס, תרמוקיר, אבן וסיד, רגבה, אשקלית, אקרשטיין, קונה מעליות, בלוקל, איטונג, רביד, דניה סיבוס, אשטרום, אשדר, סולל בונה, שיכון ובינוי, רב בריח, טמבור, חמדיה, מטבחי זיו ועוד ועוד. עשרת אלפי עובדים מועסקים בתעשייה הישראלית. מדובר בעשרות אלפי משפחות שתלויות במקומות העבודה שמספקת להם התעשייה המקומית.

בתקופה בה העולם מתמודד עם מגפת הקורונה, חשוב עוד יותר לשמור על התעשייה שלנו. כולנו צריכים לשאול את עצמנו, האם כדי לקנות מוצר מחו"ל במחיר מעט זול יותר, אנו מוכנים לשלם את המחיר החברתי והכלכלי של אבטלה, וכל המשתמע מכך לאחר מכן.

חוק ההסדרים חייב לעבור שינויים ולכלול סעיפים שמטרתם לפתח את התעשייה. לא מדובר במניעת תחרות, אלא בצעדים של העדפת תוצרת מקומית. כל המדינות בעולם נוהגות כך, ומשום מה בישראל פועלים בצורה הפוכה.

נכון להיום במכרזי המדינה יש עדיפות של 15% לייצור מקומי. ההצעה שלי, בעקבות נגיף הקורונה, להרחיב את התעדוף של יצרנים ישראלים ולהגדילו ל-40%, על מנת לצמצם את אחוזי האבטלה ולעודד תוצרת כחול-לבן.

מדובר בעשרות אלפי משפחות שנמצאות במעגלי התעסוקה של התעשייה המקומית. כל פגיעה בתעשייה שלנו תוביל למהלכי פיטורים וצמצומי השקעות. ממשלת ישראל היא הכתובת להיפוך המגמה ויישור קו עם המדיניות הנהוגה בכל העולם: העדפת תוצרת מקומית.
אני פונה לכל חברות הבנייה: תנו דוגמה אישית. בתקופה זו - רק כחול-לבן.

תוכן בשיתוף מסחרי

בשיתוף יצחק מויאל, יושב ראש הסתדרות עובדי הבניין וממלא מקום נשיא הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל

כדאילהכיר