כבר במאה ה-19 חוקק הפרלמנט הבריטי חוק שיחייב רשויות להקצות חלקות אדמה קטנות באזורים לא בנויים עבור משפחות. התפיסה הייתה יצירת סביבה בריאה והקטנת התלות בקבלת תרומות של ירק מהמוסדות.
במחצית השנייה של המאה ה-20 ובתקופות של שפע כלכלי חל כרסום הולך וגדל בגינון הקהילתי. בתקופות מודרניות של הגדלת ציפוף בבנייה והגדלת הערך בביקוש לחיי קהילה עולה וחוזר הצורך הקהילתי בהקמת גינות. הדבר עוד התחדד בתקופת הקורונה, כשפעילות חינוכית בשטח פתוח היא מצרך מתבקש.
הערך התזונתי אומנם שולי יחסית, אך חשוב מאוד בראייה הסברתית. הערך הקהילתי, החינוכי והחברתי של גינון קהילתי במתחמים קטנים באזור האורבני הוא אדיר.
לאחרונה הקים המשרד לחיזוק וקידום קהילתי, ביוזמת השרה אורלי לוי-אבקסיס, שורה של גינות קהילתיות ברחבי הארץ, יחד עם מועצת כפרי הסטודנטים. לפני שנכנסתי לנושא לעומקו לא הבנתי עד כמה פיסת קרקע פצפונת, הדרכה וחניכה יכולה להיות קריטית לתפיסת הפרט את עצמו בתוך המכלול הקהילתי.
הקהילה מטפחת סביבה ירוקה // צילום: המשרד לחיזוק וקידום קהילתי
ככל שצמחו גידולי השדה, כך נחשפתי לאינטראקציה המרגשת בין הסטודנט החונך לילד בבלוק הסמוך, שמכין תשתית, שותל, משקה ועודר ובסופו של דבר יש פרי אמיתי לעמלו.
לצד תמיכה מוסדית בהדרכה, הסברה והקמת תשתית, המהפכה האמיתית תבוא בהקשר תכנוני ותשתיתי. ככל שתגדל ההבנה על ידי מתכננים, אנשי תשתית ובינוי בצורך ההולך וגדל בפתרונות קהילתיים יצירתיים בבנייה עירונית צפופה, כך יגדלו המענים לפיסת קרקע, כדי לאפשר חונכות אישית ופעילות קהילתית. זה יוכל להיות משפחתי, קומתי, ברמת בניין, מתחם ושכונה.
הקצאה שולית של פתרון קרקע ליצירת ערוגה ביתית תוכל לייצר שינוי קהילתי אדיר, בעיקר בעידן פוסט קורונה וציפוף הולך וגדל ואובדן של ריאות ירוקות.
הכותב הוא מנכ"ל המשרד לחיזוק וקידום קהילתי, לשעבר מנכ"ל משרד הבינוי והשיכוןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו