בפינוי-בינוי כולם סופרים מטר פה מטר שם. ומה עם איכות חיים?

פסק דין שניתן לאחרונה בפרויקט פינוי-בינוי בתל אביב העלה מחדש את השיח סביב סוגיית התמורות בענף ההתחדשות העירונית. במשך שנים התרגלנו למדוד עסקאות במספרים. ככל שהדייר משיג עוד מטרים, עוד מחסן, עוד חניה, עוד קומה - כך מדובר, לכאורה, בהצלחה מבחינתו. בפועל, מי שמעמיק יודע שהבחינה האמיתית של עסקה לא נמצאת שם. היא נמצאת בערך שהפרויקט יוצר לאורך זמן: בתכנון מוקפד וחכם, בסביבת המגורים, באיכות הביצוע ובנוחות היומיומית.

כדיירים, די מפתה אותנו לבדוק כמה מטר קיבלו השכנים, מה גודל כל מרפסת, והאם התמורה שווה בין כל בעלי הדירות. זהו דיון חשוב, אבל הוא מסיט אותנו מהשאלה שבאמת צריך לשאול: לא כמה מקבלים, אלא מה מקבלים.

מהרגע שנחתם ההסכם ועד למסירת המפתח חולפות לעיתים שנים רבות, שבהן משתנים מחירי הדירות, עלויות הבנייה, הריבית והרגולציה. גם היזם הטוב והוותיק ביותר לא באמת יודע איך ייראה השוק בעוד שבע או עשר שנים. זו הסיבה שדייר חכם צריך להניח לדיון המספרי-כמותי, ולהתמקד בתכנון הפרויקט, בעיצוב סביבת המגורים והשטחים הציבוריים, ובאיכות החיים. בטווח הרחוק, הציבור יזהה פרויקט שנבנה מתוך מחשבה על דייריו, והוא יסומן כנכס בעל ערך גבוה יותר.

דייר מקבל את התמורה האמיתית ביום שהוא נכנס לדירה החדשה, ובכל יום שהוא ממשיך לחיות בה לאחר מכן. עיסוק במטר פה ומטר שם הוא הסחת דעת מהעסקה האמיתית.

אולי הגיע הזמן לסטנדרט חדש של ניקוד איכות, המבוסס על תמורות של איכות חיים. בדיוק כמו שקרקע בישוב מרוחק תעלה פחות מחברתה בלב גוש דן למרות שהשטח זהה, כך על לקוחות נבונים להביט אל התמורות לפי תוצאות, איכות וביצוע. אל תחפשו את המטר, תדרשו איכות.