רק אל תאמרו "סרבנים": הקושי של הדיירים הוותיקים

השעה תשע בבוקר. במסדרון של בניין ישן במרכז הארץ נשמעת שוב דפיקה בדלת. "שלום, באנו לדבר איתך על הפרויקט". עבור רוב הדיירים זו עוד פגישה בדרך לדירה חדשה עם מרפסת, ממ"ד ועליית ערך הנכס. אבל עבור משה, אלמן בן 84 שחי באותה דירה יותר מארבעים שנה, זו כבר הפעם העשירית שהוא נדרש להסביר מדוע עדיין לא חתם.

השכנים כבר לוחשים שהוא "תוקע את כולם". הילדים לוחצים. היזם מבטיח שהכול יהיה בסדר. עורכי הדין מסבירים שאין ברירה. אבל משה לא חושב על שווי הדירה בעוד חמש שנים אלא על השאלות הפשוטות: היכן יקום בבוקר? מי יעזור לו לעבור? האם יספיק בכלל לראות את סוף הפרויקט?

מדובר בסוגייה אנושית הרבה יותר מנד"לנית. מחקר חדש שערכו ד"ר דורון מרימס, מנהל מחלקות במרכז הרפואי "שהם", וד"ר טניה בוגוסלבסקי מהפקולטה לרפואה בטכניון, מציע להסתכל אחרת על אותם דיירים מבוגרים, שלעיתים זוכים לתווית "סרבנים". הם מצאו כי במקרים רבים מדובר באנשים החווים מצוקה נפשית וגופנית משמעותית, עד כדי אוסף תסמינים ייחודי אותו הם מכנים "סינדרום ההתחדשות העירונית".

כל החששות צפים

במסגרת המחקר בחנו החוקרים קשישים שהבניינים בהם הם מתגוררים נמצאים במשך שנים בתהליכי פינוי-בינוי או תמ"א. כמעט כולם תיארו תחושות דומות: חרדה, מתח מתמשך, חוסר ודאות, הפרעות שינה, קשיי ריכוז, החמרה בכאבים כרוניים ולעיתים גם ירידה בתפקוד ובמצב הרוח.
לדברי החוקרים, מדובר בתגובה אנושית למציאות שבה האדם המבוגר מאבד בהדרגה את תחושת השליטה בחייו.

בפסיכולוגיה הסביבתית הבית הוא עוגן של ביטחון, שליטה, פרטיות, המשכיות וזיכרון. וכשאותו בית עומד להיהרס, גם תחושת הביטחון עלולה להיסדק. זו בדיוק הסיבה שהמשתתפים במחקר השתמשו במונחים חמורים כמו פחד, התעללות, הפקרות, אובדן שמחת החיים ופגיעה באיכות החיים.

אחד הממצאים המטלטלים במחקר נוגע דווקא לאופן שבו החברה מתייחסת לקשישים. כאשר רוב בעלי הדירות תומכים בפרויקט, מי שאינו חותם עלול להפוך במהירות לסרבן. אלא שמאחורי התווית הזו נמצא לעיתים אדם מבוגר שאינו מתנגד להתחדשות עצמה, אלא פשוט מתקשה להתמודד עם חוסר הוודאות. לעיתים נוספים גם לחצים משפחתיים מצד יורשים פוטנציאליים, לצד איומים בתביעות וקנסות מצד יתר בעלי הדירות. כך הופך מי שאמור להיות מוגן - למי שמרגיש מותקף.

ביטחון במקום תחושת איום

אלון וייזברג, שותף ומייסד קבוצת יגאל אלון ויו"ר לשכת המארגנים, סבור שהפתרון מול דיירים ותיקים מתחיל הרבה לפני החתימה על ההסכם. "כמארגני דיירים אנחנו פוגשים את בעלי הדירות הוותיקים הרבה לפני שמדברים על חוזים או תב"עות. אנחנו רואים את הפחד בעיניים ואת התחושה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליהם. הדרך להתמודד עם סינדרום ההתחדשות העירונית מתחילה בהבנה שזה קודם כול פרויקט של אנשים ורק אחר כך פרויקט נדל"ן. כאשר בונים את התהליך על יסודות של אמון, שקיפות וליווי אישי כבר מהשלבים הראשונים, ניתן למנוע מראש את תחושת האיום ולהפוך את הדייר המבוגר לשותף אמיתי".

גם עו"ד אור קרן, שותף ומייסד במשרד כהן, קרן, דהן ושות' (KDC), המייצג בעלי דירות בהתחדשות עירונית, סבור שהפתרון מתחיל בהיבט האנושי. "המחקר מתאר את המציאות שאנו פוגשים בשטח, אך את סינדרום ההתחדשות העירונית ניתן וצריך למנוע מראש. דיירים בני הגיל השלישי החוששים לאבד את עוגן חייהם ואת ביטחונם הבסיסי אינם סרבנים, אלא אנשים הזקוקים לוודאות ולביטחון. אסור להמתין למשברים, אלא יש לבנות עבור האוכלוסייה המבוגרת מעטפת הגנה משפטית אישית, כבר בצעדים הראשונים של הפרויקט. כשאנחנו מייצרים מראש פתרונות מותאמים אישית כמו הבטחת מעבר לדירה חלופית קבועה, קרן תחזוקה, סיוע אישי וצמוד ושיח שקוף שמפיג את חוסר הוודאות, תחושת האיום מתחלפת בשקט נפשי. התחדשות עירונית נכונה הופכת את הקשיש לשותף מוגן ובטוח".

להציג זכויות וחלופות

קארין קורן, בעלים ומנכ"לית פסיפס התחדשות עירונית, מצדיקה את ממצאי המחקר: "עבור אדם מבוגר, התחדשות עירונית היא שינוי משמעותי שנוגע לבית, לביטחון ולשגרת החיים שלו. לכן, לצד ההיבטים המשפטיים וההנדסיים, יש חשיבות עצומה לליווי אנושי, אישי ומקצועי. כשיש גורם שמסביר, מתווך, זמין לכל שאלה ומלווה את בעל הדירה לאורך כל הדרך, ניתן להפחית באופן משמעותי את תחושת חוסר הוודאות והחרדה, ולאפשר לו לעבור את התהליך בכבוד, בביטחון ובשקט נפשי".

יוגב שיוביץ, בעלים ומייסד חברת יותן - ניהול וארגון דיירים בהתחדשות עירונית - מוסיף: "למדנו שדייר מבוגר שמתקשה לחתום הוא לא בעיה שצריך לפתור, אלא אדם שצריך להבין. ברגע שמפסיקים להסתכל עליו כעל סרבן ומתחילים להקשיב לחששות שלו, אפשר למצוא כמעט תמיד פתרון שמכבד אותו ומאפשר לפרויקט להתקדם. בסופו של דבר, הצלחת פרויקט לא נמדדת רק במספר החתימות, אלא גם בדרך שבה התייחסנו לאנשים שהכי חששו מהשינוי".

עו"ד ונוטריון עידן שטרית, בעלים משרד עידן שטרית ושות', מחזק את העמדה שלפיה לא כל בעל דירה מבוגר שמתקשה לחתום הוא בהכרח "דייר סרבן". "פעמים רבות מדובר באדם שחי עשרות שנים בביתו, קשור לסביבת המגורים המוכרת וחושש שהשינוי יערער את תחושת הביטחון והיציבות שבנה לאורך חייו. לצד החשש הרגשי, בעלי דירות מבוגרים רבים אינם מכירים את הזכויות והפתרונות שהחוק מעניק לבני הגיל השלישי במסגרת התחדשות עירונית, והתפקיד שלנו כמייצגי זכויותיהם הוא להסביר להם את כל האפשרויות והחלופות שהם זכאים להם, וללוות אותם לאורך התהליך".

החוקרים מדגישים כי למרות ההקלות שנוספו בשנים האחרונות, כמו האפשרות לקבל דירה חלופית קבועה במקום מעבר כפול, עדיין אין מענה אמיתי למצוקה הרגשית והבריאותית שנוצרת לאורך השנים שבהן הפרויקט מתנהל.

לדברי ד"ר מרימס, "משרדי הממשלה האחראים על בריאותם ורווחתם של האזרחים הוותיקים חייבים לשלב ידיים ולהכיר רשמית בתופעה. חקיקה מתאימה, מנגנוני פיקוח, ליווי פסיכו-סוציאלי, הנגשת מידע ושירותים ייעודיים לבני הגיל השלישי יכולים להפוך את ההתחדשות העירונית מתהליך מאיים להזדמנות בטוחה.