הציעו קרקע חקלאית בגדרה - ושלשלו מאות אלפי שקלים לכיסם

בית משפט השלום ברחובות קבע כי מאות אלפי שקלים ששולמו בעסקאות לרכישת קרקעות חקלאיות בגדרה לא הועברו ליעדם, אלא נעשה בהם שימוש שלא כדין. בפסק דין משלים ומפורט, לאחר שמיעת עדים נוספים ובהמשך להכרעת ערעור, חויבו הנתבעים להשיב לתובע סכום של 465 אלף שקלים, כולל הוצאות ושכר טרחה לעו"ד, לאחר שנקבע כי חלק ניכר מהכספים הועברו לפיקדון פרטי ולא למוכרי הקרקעות.

ההליך נסוב סביב תביעה להשבת כספים שהועברו במסגרת חמש עסקאות מקרקעין שביצע התובע בשנת 2015 לרכישת קרקעות חקלאיות במועצה המקומית גדרה. התובע טען כי שילם סכום כולל של 900 אלף שקלים עבור הקרקעות, בעוד שהתברר בדיעבד כי סכומי התמורה שנרשמו בהסכמי המכר עמדו על 730 אלף שקלים בלבד. לטענתו, הפער נבע מכך שהנתבעים שלשלו חלק מהכספים לכיסם, ולא העבירו אותם למוכרים או לגורמים לגיטימיים אחרים.

על פי פסק הדין, התובע העביר 600 אלף שקלים לחברה שבבעלות הנתבעים באמצעות העברה בנקאית, ועוד 300 אלף שקלים ישירות לשני מוכרים, באמצעות המחאות. הנתבעים לא הכחישו את קבלת הסכומים, אך טענו כי כלל הכספים הועברו למוכרים, שימשו לתשלום שכר טרחה לעורך הדין שערך את ההסכמים או כיסו הוצאות ודמי תיווך. מנגד, התובע טען כי לא היה מודע לסכומי התמורה האמיתיים שנרשמו בהסכמים, וכי הסתמך על הנתבעים בניהול העסקאות.

בית המשפט קבע כי מתוך 600 אלף השקלים שהועברו לחברה, הוכח שרק 30 אלף שקלים הועברו בפועל לאחת המוכרות, בהתאם להסכם המכר, וכי שכר טרחת עורך הדין עמד על 20 אלף שקלים. יתרת הסכום לא הועברה ליעדה. בפסק הדין צוין כי "הנתבעים עשו שימוש שלא כדין בסכום האמור, תוך שהעבירו סכום נכבד לפיקדון האישי של החברה בבעלותם, גבו דמי תיווך שלא כדין וגבו סכומים בגין הוצאות נוספות בלא כל הוכחה".

עוד נקבע כי יום אחד בלבד לאחר העברת הכספים מהתובע לחשבון החברה, הועבר סכום של 450 אלף שקלים לפיקדון פרטי, ממצא שחיזק את מסקנת בית המשפט בדבר שימוש בלתי חוקי בכספים. מנגד, ביחס לשתי עסקאות שבהן הועברו כספים ישירות למוכרים, קבע השופט כי אין לחייב את הנתבעים בהשבה, מאחר שהכסף כלל לא עבר דרכם, והמוכרים עצמם לא נתבעו.

הנתבעים הגישו ערעור, ובעקבותיו הוחזר הדיון לבית משפט השלום לשמיעת עדויות נוספות של מוכרים ושל אחת הנתבעות. בפסק הדין המשלים קבע השופט ישראל פת, כי גם לאחר שמיעת העדויות הנוספות, אין מקום לשנות את המסקנות המקוריות. נקבע כי עדויות המוכרים חיזקו את גרסת התובע, וכי גרסאות הנתבעים היו "משתנות, מתפתחות ובלתי קוהרנטיות", ללא תימוכין ראייתיים.

בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעים נגד עורך הדין שערך את ההסכמים, וקבע כי לא הוכח שהוא זה שקבע את סכומי התמורה או שנהנה מהפערים הכספיים. נקבע כי לא הוכחה כל תועלת אישית שצמחה לו מעבר לשכר הטרחה ששולם כדין, וכי האחריות לשימוש בכספים מוטלת על הנתבעים עצמם.

בסיכומו של דבר, חויבו הנתבעים להשיב לתובע סכום של כ- 465 אלף שקלים, כולל שכ"ט עו"ד והוצאות המהווים את ההפרש בין הסכומים שהועברו לידיהם לבין הסכומים שהוכח כי הועברו בפועל למוכרים ולגורמים לגיטימיים.