אולם הכנסים במלון קרלטון תל אביב מלא עד קצהו, ובמרכזו שאלה אחת גדולה שמרחפת באוויר: אחרי שנתיים שנחוו כרעידת אדמה כלכלית, ביטחונית ותודעתית – כיצד מתרגמים את החזון לבנייה של ישראל החדשה ממילים אל מעשים בשטח?
כנס "זמן מימון" של נדל״ן מדיה נערך ברגע שבו כולם מבינים: הכסף אולי איננו הסיפור עצמו, אבל הוא השפה שבאמצעותה ניתן לספר אותו. בעידן שבו מדינה שלמה מצויה בתהליך של שיקום פיזי ונפשי, המימון הופך לכלי שמאפשר להפוך תקווה לתוכנית, ותוכנית למציאות – איך להזרים הון לתשתיות, לדיור ולהתחדשות עירונית, ולייצר ודאות שתאפשר לאזרחים, ליזמים ולמשקיעים להאמין שוב במדינה שבונה את עצמה מחדש.
"אנחנו נפגשים ברגע קריטי בתולדות מדינת ישראל, רגע של אתגר והזדמנות היסטורית", פתח את הכנס נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, רוני בריק, ומיקד את תשומת הלב במשימת העשור: שיקום הדרום והצפון, והאצת הבנייה בכל הארץ. לדבריו, מדינה אחרי מלחמה זקוקה לזינוק בהיקף הבנייה והתשתיות, ותידרש לכך שותפות רחבה של ממשלה, יזמים, קבלנים והמגזר הפיננסי.
בריק מציב מסגרת חשיבה חדה: שלושה ברזי מימון שצריך לפתוח כמעט במקביל – ירידת ריבית הדרגתית שתשחרר פסיכולוגיה חיובית; עיגון וגדילה של שוק דיור מוסדי להשכרה ארוכת טווח; והרחבת הערוצים שמחבר שוק ההון לענף. "בתקופת המלחמה עשרות מיליארדי שקלים של חסכונות זרמו להשקעות מעבר לים", הוא מזכיר, וקורא להחזיר את ההון הישראלי הביתה באמצעות כלים שקופים, אמינים ומבוססי פרויקטים ריאליים. לא רק המוסדיים, גם הציבור הרחב, לדבריו, "מפספס הזדמנות" בשוק השכירות המתהווה כאן ועכשיו.
אבל זו אינה רק קריאה לכסף; זו קריאה לתפיסת עולם. בריק משרטט חזון של BOT ו-PPP (מיזמים משותפים למדינה ולמגזר הפרטי) למוסדות ציבור, חינוך ובריאות, ומתעקש להחליף את משוואת "להביא את כולם למרכז" בבניית מטרופולינים חזקים בדרום ובצפון. "הפריפריה שלנו צריכה להפוך למרכז משיכה", הוא אומר, ומזהיר מפני התערבות רגולטורית שגויה בשוק השכירות שתפגע דווקא בשוכרים. במקביל, הוא מנבא חזרת רוכשי הדירות שכבר ממתינים מעבר לפינה – אל שוק שיסבול ממחסור בדירות אם כל שרשרת הייצור לא תזוז מהר. הסאבטקסט ברור: הכסף מוכן לזוז; עכשיו התור של המנהיגות הממשלתית, הבנקאית והיזמית להחליט.
פאנל ראשון: איך בונים מדינה מחדש – וכמה זה עולה?
שאלה אחת מצד המנחה, עופר פטרסבורג, פתחה את הפאנל הראשון: "האם מדינת ישראל ובנק ישראל מגיבים מספיק מהר למציאות הכלכלית החדשה?"
התשובה הגיעה מיד, חדה וברורה, מפי עו"ד רונית שבירו, מבעלי קבוצת שבירו, שמציבה מראה מול מקבלי ההחלטות: "המציאות במאה ה-21 משתנה במהירות מסחררת, אבל המערכת הציבורית מגיבה במהירות של המאה הקודמת. אם האינפלציה יורדת – גם המדיניות המוניטרית צריכה להגיב בהתאם. ריבית של 6-7 אחוזים היא חנק למשק. היה מקום להוריד רבע אחוז, לפחות, כדי לשדר אופטימיות". שבירו אינה עוצרת שם. היא תוקפת גם את מדיניות האשראי והמגבלות על המשכנתאות, ובעיקר את האיסור על מבצעי מימון: "אי אפשר לתת ברקס על כל החזיתות בו-זמנית – גם ריבית, גם מגבלות מימון וגם חסמים בירוקרטיים. אם רוצים להחיות את השוק, צריך גמישות, לא נוקשות. זה לא רק עניין של כסף, זו פסיכולוגיה של שוק". היא מזכירה כי גם המדינה תרמה להאטה כשהגבילה את חוק העידוד לדיור להשכרה ל-15 שנה בלבד: "במקום לעודד בנייה להשכרה, עצרו אותה. החובה למכור את כל הפרויקט לגוף אחד הופכת את השוק ללא משוכלל. יש קרנות ריט בודדות, וזה לא מספיק כדי להקים אלפי דירות להשכרה". בנוסף, בתגובה לעמדת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שהתנגד לאחרונה למודל מחיר מטרה, שבירו משיבה בנחרצות: "אין שחור ולבן. המדינה צריכה תמהיל – גם מחיר מטרה, גם שוק חופשי, גם דיור יוקרתי. כל שכבה צריכה פתרון מותאם. אבל כדי שכל זה יעבוד – חייבים קבינט דיור מקצועי. לא חשוב מי יעמוד בראש, חשוב שהוא יהיה מקצוען. רק חשיבה לטווח ארוך תביא ודאות".
מולה יושבת זהבה בוכהולץ, מנהלת היחידה הכלכלית בפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. היא מייצגת את הקול המאופק, הרגולטורי, אך מדברת בגילוי לב נדיר על האתגרים של המערכת: "אנחנו חיים בתקופה של שוק חזק אך מורכב. מלחמה, גיוסי מילואים, מחסור בעובדים – כל אלה פגעו בענף הבינוי. ובכל זאת, זה אחד הקטרים החזקים במשק. 60 אחוז מהאשראי שמעניקים הבנקים לציבור קשור לענף הזה". על רקע זה היא מצדיקה את ההוראה החדשה שמגבילה מבצעי מימון: "המטרה לא הייתה לעצור את השוק אלא לייצר איזון. ראינו רוכשים שנכנסו לעסקאות בלי יכולת אמיתית לעמוד בהן. ראינו מחירים משובשים בין דירות חדשות ליד שנייה. המגבלה נועדה לשמור על הציבור – לא לחנוק את השוק".
שבירו מבקשת להעיר, "שיקשיבו גם לצד השני" היא אומרת, ובוכהולץ עונה ברוח טובה: "אנחנו מקשיבים, אנחנו גם מאמצים, אבל אחרי בדיקות וניתוחים מעמיקים. מגבלות כאלה לא נולדות ביום. הן תוצאה של שיח מתמשך עם הבנקים והיזמים. והמטרה המרכזית – שוק יציב, מאוזן, שלא יגרור רוכשים לאשליה".
הדיון עובר לירון רוקמן, מנכ"ל אשטרום נכסים, שמציע נקודת מבט רחבה ומלאת תקווה: "עברנו חמש שנים של אי-ודאות – קורונה, רפורמה משפטית, מלחמה – ובכל זאת הכלכלה הישראלית מפגינה עוצמה. זה הזמן לחשוב כמו רוזוולט בניו-דיל של אמריקה: לחבר את המדינה, הבנקים, הגופים המוסדיים והיזמים לתוכנית אחת. לשקם את הדרום, להקים מחדש את הצפון, להפוך את ישראל למדינה שבונה את עצמה מחדש". רוקמן קורא להורדת ריבית מדורגת עד לרמה של כ-3 אחוזים, שתאפשר שיקום מדורג של השוק. לדבריו, למרות הקשיים, "הביקושים לדיור, למסחר ולמשרדים לא נעלמו. אנחנו רואים תפוסות מלאות וביקושים גבוהים. צריך רק תכנון ארוך טווח ואומץ לקבל החלטות". הוא גם מדגיש את הפוטנציאל האדיר בדיור להשכרה: "המדינה צריכה להכפיל ולשלש את ההיצע. יש כסף – גם בבנקים, גם בגופים המוסדיים. רק צריך מדיניות שתדע לחבר בין ההון הציבורי לפרויקטים ריאליים".
בהמשך מצטרף רונן יפו, מנכ"ל דוניץ אלעד, שמציג נתון מעודד: "המוסדיים רכשו אצלנו מניות בכחצי מיליארד שקל. הם מאמינים בשוק, מאמינים ביציבות של החברות הישראליות. גם אם עכשיו חלה האטה מסוימת, ב-2026 נראה את ההתפרצות. כל מי שישב על הגדר יחזור לשוק, כי הצורך הבסיסי בקורת גג לא נעלם". לדבריו, ההבדל בין יזמות של "נשמה" לבין "אקסלים" מוסדיים חייב להתאזן: "שקיפות, מקצועיות וראייה לטווח ארוך הן לא סתירה לרוח יזמית. זה השילוב שיבנה את הענף מחדש".
אל השיח מצטרפת רו"ח חיה קינד, מנכ"לית קרן אבו פמילי ריט, שמביאה את קול השוק המוסדי המתמחה בדיור להשכרה. לדבריה, "אין האטה בשוק השכירות – להפך. בכל פרויקט שלנו אנחנו בתפוסה של מאה אחוז בתוך חודשים ספורים. הביקוש עצום, והצעירים כבר לא רואים דירה כנכס נצחי. הם רוצים חופש לזוז, היום פה, מחר שם". קינד מצביעה על הפער בין ישראל לעולם: "באירופה כמעט חצי מהאוכלוסייה גרה בשכירות. בישראל – פחות מחמישית; זה לא בגלל שאין ביקוש, אלא כי אין תשתית פיננסית ורגולטורית שמאפשרת את זה". היא מציעה תוכנית אופרטיבית: אפס קרקע במכרזים לדיור להשכרה, גידור ריביות והטבות מס לגופים מוסדיים. "אם המדינה תתייחס לדיור להשכרה כיעד לאומי – נוכל להגיע ל-200 אלף יחידות בשנים הקרובות".
הדובר האחרון בפאנל, פולי טטרו, שותף ומייסד טופ קפיטל, מסכם את רוח הדברים במונחים ברורים של פיננסים: "המהפכה של העשור האחרון במימון החוץ-בנקאי הצילה את הענף. כשבנקים עצרו, אנחנו המשכנו להזרים חמצן. אבל כדי שהשוק יחזור לנשום, נדרשות שלוש החלטות אמיצות: הורדת ריבית הדרגתית, הפחתת דרישת ההון העצמי לזוגות צעירים, והארכת המשכנתאות ל-40 שנה. אם המדינה לא תעשה את זה – החמצן לא יגיע לשטח".
פאנל שני: צינור החמצן של ההתחדשות העירונית
על הבמה מתיישבים נציגי חברות שפועלות בתחומי אחת הסוגיות המרכזיות של השנים האחרונות בענף הבנייה ובכלל – ההתחדשות העירונית. עופר פטרסבורג, המנחה, פותח בשאלה חדה לכל המשתתפים: "ההתחדשות העירונית אמורה להיות החמצן של ענף הבנייה למגורים בישראל – אבל מה החמצן שיזניק אותה קדימה? המימון, הביורוקרטיה או האמון של בעלי הדירות?"
אורי פז, מייסד ומנכ"ל מכלול מימון, מחייך: "קשה לבחור אחד. כדי להזניק את ההתחדשות צריך שילוב של שלושתם – מימון, אמון ובירוקרטיה קצרה יותר. המימון קיים, אבל בלי מכירות, בלי ודאות תכנונית, הכול תקוע. אנחנו יכולים לספק חמצן, אבל מישהו צריך לפתוח את צינור החמצן מהממשלה".
שגיא ברזאני, משנה למנכ"ל קבוצת שובל, מזהה את נקודת התורפה: "הבעיה היא לא רק כסף – היא חסמים; תהליכים תכנוניים איטיים, ריבוי גורמים ברשויות. אם המדינה תעדיף מתחמים אסטרטגיים ותגדיר להם מסלול ירוק, נוכל לראות תוצאות תוך שנים ספורות. אחרת נמשיך לדבר על אלפי יחידות על הנייר ולא על דירות אמיתיות". שגיא ברזאני ממשיך את הקו המעשי ומספר על הגישה הזהירה של קבוצת שובל: "אנחנו חברה יוזמת ומבצעת, וזה היתרון שלנו בתקופה של אי-ודאות. נכנסנו לשוק ההון, הנפקנו אג"ח ומניות, ואנחנו דואגים לגוון מקורות מימון. זה מה ששומר על יציבות. אנחנו רואים שינוי חיובי – אחרי הפסקת האש יש התעוררות, גם במרכז וגם בפריפריה. אבל צריך לזכור: כל מכרז חדש חייב להיבחן בזהירות, עם רווח יזמי סביר והנחות ריאליות. אחרת נחזור שוב לאותה נקודה".
אסף סימון, מנכ"ל קבוצת בסט, שמוביל עשרות פרויקטים ברחבי הארץ, מרחיב את התמונה: "הגיע הזמן לשנות את הקונספציה. התחדשות עירונית היא לא מותרות – היא חובה. מי שראה את ההרס בדרום ובצפון מבין שאי אפשר להמשיך לגור בבניינים בני 60 שנה. צריך להפסיק לדבר על 'זכות' ולראות בזה אחריות לאומית". לדבריו, המספרים שמציגה המדינה על אלפי תכניות מאושרות הם אשליה: "כשצוללים פנימה, מגלים שחלק מהתכניות לא ישימות, חלק לא כלכליות, וחלק פשוט לא מקצועיות. כדי להפוך תכנון לביצוע צריך ידע, ניהול וחשיבה חדשה, וגם יזמים שיכולים להרים פרויקטים מורכבים, לא רק על הנייר". אסף סימון חוזר ומדגיש את הצורך במקצועיות ובשליטה בכל שרשרת הערך: "יזמים שאין להם ביצוע פנימי מתקשים לעמוד בעלויות ובזמנים. מי ששולט בביצוע שולט באיכות, בתזרים ובאמינות מול הדיירים. זה גם מה שיבדל את החברות החזקות בשנים הקרובות".
רו"ח אריק גולדיאן, בעלים ומייסד קבוצת בונוס, מדבר בכנות ובישירות: "אנחנו לא יכולים להתעלם מהעובדה שהנגיד מתנהל בניגוד להיגיון הכלכלי. צריך להוריד את הריבית כדי לשנות את הפסיכולוגיה בשוק. גם הממשלה חייבת להתעשת ולהפסיק לשחרר מלאים במקומות רוויים. צריך לתכנן, לא להציף את השוק ולקרוס לתוך עצמנו". אבל הוא גם מוסיף נקודת אור: "הממשלה בכל זאת עשתה דבר טוב אחד – היא פתחה את שוק הערבויות לתחרות. קיבלנו סוף סוף רישיון להנפיק ערבויות צד ג' וערבויות חוק מכר. זה ייצור מהפכה אמיתית. אנחנו יכולים לספק ביטחונות במחירים נמוכים יותר, וזה יוריד עלויות ליזמים ולרוכשים כאחד".
עו"ד אייל בלכר כהן, מנכ"ל קבוצת יסודות, לוקח את הדברים למקום הישיר ביותר: "הבעיה פשוטה – היזמים לא מרוויחים מספיק. תוכניות מאושרות במכפילים לא ריאליים, אחוזי בנייה שנחתכים בוועדות, והכול מתגלגל אל הציבור. כשיזם לא מרוויח – או שהפרויקט לא יוצא לדרך, או שהוא נתקע באמצע. אם אנחנו רוצים שוק בריא, צריך לאפשר רווחיות סבירה. זה לא מותרות – זה הדלק שמניע את המערכת". בהמשך הוא מתייחס גם לפריפריה: "אנחנו מלווים פרויקטים בקריית שמונה, קצרין ובית שאן – המכירות שם רצות. אבל רמ"י משווקת קרקעות בקצוות הערים במקום לטפל בלב שלהן. הזנחה של מרכזי ערים היא חטא כפול – גם אורבני וגם חברתי. ההתחדשות צריכה להתחיל מהפנים החוצה".
המנחה פונה שוב לאורי פז, הפעם עם שאלה ישירה: "ירון רוקמן מאשטרום הזכיר את הקרן החדשה שהקמתם עם כלל ביטוח – 400 מיליון שקל למימון פרויקטים להשכרה והתחדשות עירונית. איך זה עובד בפועל?" פז מפרט: "נוצר כשל שוק אמיתי. הבנקים דרשו מהיזמים להביא 50% הון עצמי כדי לצאת לליווי – דבר בלתי אפשרי בעולם של ריבית גבוהה. הקרן שלנו באה להשלים את החסר. היא מאפשרת ליזם להיכנס לפרויקט עם 15-20% הון עצמי בלבד, כשהקרן משלימה את הפער ומייצרת כדאיות כלכלית. כך פרויקטים תקועים חוזרים לנוע, והמשק מרוויח". לדבריו, הקרן לא רק מצילה פרויקטים קיימים אלא גם מחזירה יזמים למכרזים חדשים: "מי שוויתר על מכרזים כי לא היה לו איך לממן, חוזר לשוק. זה שינוי פסיכולוגי לא פחות מפיננסי. וכשיש מודל כזה – גם המוסדיים, גם הבנקים וגם היזמים מרוויחים".
בסיום הפאנל, אסף סימון מבקש לסכם בנימה אופטימית ומציאותית גם יחד: "השוק ישרוד את התקופה הזו, אבל רק אם נפעל יחד – יזמים, מממנים, רשויות וממשלה. הריבית תרד, זה ברור לכולם, אבל היא לא תפתור הכול. הצעד החשוב באמת הוא שינוי בתפיסה: התחדשות עירונית היא לא רק פרויקט עסקי – זו משימה לאומית. הגיע הזמן שנתייחס אליה כך".
פאנל שלישי: שוק ההון מאמין בנדל"ן
אם בפאנלים הקודמים דובר על הצורך במימון, הרי שכאן עולה השאלה – מאיפה בדיוק יגיע הכסף? הפעם, על הבמה התיישבו נציגי שוק ההון, המוסדיים והחברות הציבוריות, שהפכו בעשור האחרון לעורק החיים הפיננסי של הנדל״ן הישראלי.
עו"ד זיו כספי, שותף מייסד במשרד גינדי כספי ושות', פותח במשפט שמסכם היטב את רוח התקופה: "הבנקים זה החמצן, אבל שוק ההון הוא מערכת הדם. בלעדיו – הענף לא יזוז קדימה. השאלה היא אם המשקיעים מאמינים שוב בנדל"ן הישראלי".
יניב פגוט, סמנכ"ל בכיר ומנהל מחלקת המסחר בבורסה לניירות ערך, מרים את הכפפה עם סקירה מרתקת: "בישראל רשומות כיום כמאה חברות נדל"ן ציבוריות, ששוות יחד למעלה מ-250 מיליארד שקל – וזה לפני עליות השערים האחרונות. ועדיין, רק כ-2.5 מיליארד שקל מושקעים במדדי הנדל"ן שלנו, בעיקר דרך קרנות סל וקרנות נאמנות. זה מספר נמוך מאוד ביחס לפוטנציאל". לדבריו, הציבור הישראלי עוד לא הפנים שהשקעה בבורסה אינה מסוכנת יותר מהשקעה בדירה: "בעולם, הפנסיות מושקעות בהיקפים אדירים בנדל"ן דרך הבורסה. אצלנו עדיין שוררת פסיכולוגיה של בטון. אני מאמין שעם הורדת הריבית וכניסת דור המשקיעים הצעיר, נראה קפיצה חדה. האפסייד של שוק הנדל"ן הציבורי עוד לפנינו".
יוסי פרשקובסקי, מנכ"ל ובעלים של קבוצת פרשקובסקי, מצטרף לדבריו ומסביר כי מבחינת החברות עצמן השוק כבר מאותת אופטימיות: "החברה שלנו חצתה שווי שוק של שני מיליארד שקל, וההון העצמי שלנו צומח משנה לשנה. אבל זה לא רק עניין של מספרים", הוא אומר, "אנחנו עובדים קשה כדי לשמר את האמון של הציבור והמשקיעים, אך הבירוקרטיה עדיין חונקת. יש לנו תוכניות מאושרות שממתינות חודשים להיתרים, וזה פוגע בקצב הבנייה. המדינה חייבת להבין שכשיזם ממתין, גם הציבור ממתין". פרשקובסקי הוסיף כי פרויקטי הדיור להשכרה הפכו לעוגן יציב בתקופה תנודתית: “זהו מנוע שמייצר תזרים וביטחון – גם למשקיעים וגם לשוכרים. המדינה צריכה להפוך אותו למדיניות קבועה, לא ליוזמה זמנית”.
עוזי לוי, מנכ"ל קבוצת מבנה, אחד מהשמות הבולטים בנדל״ן המניב, מביא דוגמה חיה להצלחת השוק: "לפני חודשיים הנפקנו אג"ח בהיקף של כמיליארד שקל. קיבלנו ביקושים של פי שלושה מהיעד, ובריבית ממוצעת של 2.78%. זה אומר הכול – המשקיעים מאמינים ביציבות של חברות הנדל״ן הישראליות". לדבריו, דווקא השמרנות היא המפתח: "אנחנו לא רצים אחרי חלומות מעבר לים. נשארים בישראל, מתמקדים בתשואות יציבות ובמינוף נמוך. זו הדרך להמשיך לצמוח גם בתקופות של אי-ודאות".
יעקב ניצן, מנכ"ל חברת רובי קפיטל, מוסיף את זווית השטח של עולם הליווי והמימון האלטרנטיבי: "אנחנו מלווים כיום כ-15 אלף יחידות דיור – פרויקטים של קבוצות רכישה, התחדשות עירונית ומיזמים חדשים. הכסף קיים, הרצון קיים, וגם ההסכמות – כולם אומרים שצריך להזרים מימון, אבל אף אחד לא מקבל החלטות. המדינה חייבת לזוז. אחרת נמשיך לדבר במקום לבנות". ניצן שיתף גם רגע אנושי שתפס את לב הקהל: "יום אחרי שחטוף חזר הביתה, השכן שלו קנה דירה. זה אולי נשמע קטן, אבל זו ישראל – שוק שמונע מאמונה, לא רק ממספרים". ניצן מדגיש כי כדי לשמור על הדופק הפיננסי של הענף, המדינה חייבת לספק ודאות: "צריך לאפשר פריסת תשלומים מול רמ"י, לשחרר חסמים בירוקרטיים, ולהפסיק להחזיק את היזמים כבני ערובה. כשהאמון חוזר – הכסף זורם".
הפאנל מקבל תפנית מעניינת כשצחי פרץ, סמנכ"ל קבוצת אקרו נדל"ן, משתף כיצד היזמות מתחדשת גם בעידן של זהירות פיננסית: "אנחנו פועלים במגוון תחומים: מגורים, מניב, התחדשות עירונית ודיור להשכרה, ורואים שהשוק חוזר בהדרגה לפעילות. המפתח הוא יצירתיות. היום כבר לא מספיק לקחת ליווי בנקאי רגיל. צריך לשלב מימון מוסדי, ערבויות צד ג’, הלוואות משתתפות, ואפילו שיתופי פעולה עם דיירים. מי שיידע להרכיב את הפאזל – ינצח". לדבריו, זהירות לא סותרת אופטימיות: "יזמות היא תעוזה מחושבת. אנחנו לא קופצים על כל הזדמנות, אבל גם לא קופאים במקום. מי שישב בצד יפספס את הרגע שהשוק יתהפך".
הדובר האחרון, טל תפוחי, מנכ"ל חברת גמלא הראל, מתבקש להסביר את ההבדלים בין סוגי המימון שמסתתרים מאחורי המונחים הגדולים של שוק ההון: "אנחנו רואים שימוש גובר באיגוח ובמימון מזנין. איגוח מתאים לפרויקטים בשלבי סיום – הוא מאפשר נזילות מיידית לחברה. מזנין מתאים לפרויקטים בתחילת הדרך, כשהיזם צריך דלק נוסף. אבל חשוב להיזהר – לתת כסף זה קל, להחזיר אותו זו אומנות. הריבית הגבוהה מחייבת אחריות".
תפוחי מסכם את רוח הפאנל במשפט אחד: "שוק ההון מאמין בנדל"ן, אבל הוא גם בוחן את הענף בעיניים חדשות. לא עוד מרדף אחרי רווח מהיר, אלא השקעה אחראית, שקופה ומדודה. וזה שינוי מבורך".
סיכום: מדינה בבנייה, שוק בהבשלה
עם סיום הכנס, כשהאולם מתרוקן לאיטו והדוברים משילים את המיקרופונים לטובת שיחות מסדרון, התחושה הכללית ברורה – משהו בתודעה הכלכלית של ענף הנדל"ן הישראלי השתנה. אם עד לפני שנה דובר בעיקר על "הישרדות", הרי שכיום שוררת תחושת התעוררות. לא התלהבות עיוורת, אלא בשלות חדשה: ההבנה שישראל נדרשת לבנות את עצמה מחדש – פיזית, כלכלית ותודעתית.
שלושת הפאנלים יחד יצרו תמונה מורכבת אך מעודדת.
המסר שעלה מכל הדוברים היה כמעט אחיד: הכסף קיים, הידע קיים, והביקוש קיים. רק ההחלטות חסרות. הכנס "זמן מימון" לא הציע פתרון קסם, אבל הצליח לייצר דבר חשוב לא פחות: תחושת אחדות סביב מטרה משותפת. אחרי הכול, כשמדינה נמצאת בבנייה – גם השוק צריך להתבגר.
פאנל ראשון
עו"ד רונית שבירו, מבעלי קבוצת שבירו: "המציאות במאה ה-21 משתנה במהירות מסחררת, אבל המערכת הציבורית מגיבה במהירות של המאה הקודמת"
זהבה בוכהולץ, מנהלת היחידה הכלכלית בפיקוח על הבנקים בבנק ישראל: "הגבלת מבצעי המימון לא נועדה לעצור את השוק, אלא לייצר איזון"
ירון רוקמן, מנכ"ל אשטרום נכסים: "זה הזמן לחשוב כמו רוזוולט בניו-דיל של אמריקה: לחבר את המדינה, הבנקים, הגופים המוסדיים והיזמים לתוכנית אחת"
רונן יפו, מנכ"ל דוניץ אלעד: "המוסדיים מאמינים בשוק, מאמינים ביציבות של החברות הישראליות. גם אם עכשיו חלה האטה מסוימת, ב-2026 נראה את ההתפרצות"
רו"ח חיה קינד, מנכ"לית קרן אבו פמילי ריט: "אין האטה בשוק השכירות – להפך. בכל פרויקט שלנו אנחנו בתפוסה של מאה אחוז בתוך חודשים ספורים"
פולי טטרו, שותף ומייסד טופ קפיטל: "המהפכה של העשור האחרון במימון החוץ-בנקאי הצילה את הענף. כשבנקים עצרו, אנחנו המשכנו להזרים חמצן"
פאנל שני
אורי פז, מייסד ומנכ"ל מכלול מימון: "הקרן שלנו מאפשרת ליזם להיכנס לפרויקט עם 15-20% הון עצמי בלבד"
שגיא ברזאני, משנה למנכ"ל קבוצת שובל: "אם המדינה תעדיף מתחמים אסטרטגיים ותגדיר להם מסלול ירוק, נוכל לראות תוצאות תוך שנים ספורות"
אסף סימון, מנכ"ל קבוצת בסט: "הגיע הזמן לשנות את הקונספציה. התחדשות עירונית היא לא מותרות – היא חובה"
רו"ח אריק גולדיאן, בעלים ומייסד קבוצת בונוס: "הממשלה בכל זאת עשתה דבר טוב אחד – היא פתחה את שוק הערבויות לתחרות"
עו"ד אייל בלכר כהן, מנכ"ל קבוצת יסודות: "הבעיה פשוטה – היזמים לא מרוויחים מספיק"
פאנל שלישי
עו"ד זיו כספי, שותף מייסד במשרד גינדי כספי ושות': "הבנקים זה החמצן, אבל שוק ההון הוא מערכת הדם. בלעדיו – הענף לא יזוז קדימה"
יניב פגוט, סמנכ"ל בכיר ומנהל מחלקת המסחר בבורסה לניירות ערך: "אני מאמין שעם הורדת הריבית וכניסת דור המשקיעים הצעיר, נראה קפיצה חדה. האפסייד של שוק הנדל"ן הציבורי עוד לפנינו"
יוסי פרשקובסקי, מנכ"ל ובעלים של קבוצת פרשקובסקי: " אנחנו עובדים קשה כדי לשמר את האמון של הציבור והמשקיעים, אך הבירוקרטיה עדיין חונקת"
עוזי לוי, מנכ"ל קבוצת מבנה: "לפני חודשיים הנפקנו אג"ח בהיקף של כמיליארד שקל. קיבלנו ביקושים של פי שלושה מהיעד"
יעקב ניצן, מנכ"ל חברת רובי קפיטל: "צריך לאפשר פריסת תשלומים מול רמ"י, לשחרר חסמים בירוקרטיים, ולהפסיק להחזיק את היזמים כבני ערובה"
צחי פרץ, סמנכ"ל קבוצת אקרו נדל"ן: "יזמות היא תעוזה מחושבת. אנחנו לא קופצים על כל הזדמנות, אבל גם לא קופאים במקום"
טל תפוחי, מנכ"ל גמלא הראל: "שוק ההון מאמין בנדל"ן, אבל הוא גם בוחן את הענף בעיניים חדשות. לא עוד מרדף אחרי רווח מהיר, אלא השקעה אחראית"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו