על אף התסיסה הפוליטית בתקופה האחרונה סביב התוכנית הכלכלית להורדת יוקר המחיה, שמגיעה היום לדיון ועדת השרים לענייני חקיקה, נראה שלפחות בין שר האוצר לראש הממשלה קיים שיתוף פעולה מלא. בעוד חברי הקואליציה מתדרכים זה נגד זה (פעם זהו ליברמן שעל הכוונת, פעם גנץ), ומה שנקרא יורים בתוך הנגמ"ש, בנט וליברמן משדרים תיאום מפליא ורואים את המדיניות הכלכלית הנוכחית עין בעין.
יחסים אלה בין ראש הממשלה לבין שר האוצר אינם טריוויאליים. באופן מסורתי קיימת מתיחות בין שני בעלי תפקידים אלה - הראשון רוצה לחלק כמה שיותר, השני צריך לשמור על הקופה הציבורית ולתמרן בין הדרג המקצועי של משרדו לפוליטיקאים. בתקופתם של לפיד, שטייניץ וכחלון כשרי האוצר בממשלות נתניהו, היו לא מעט כיפופי ידיים - אחד היה מכריז שלא יוריד את הבלו על הדלק, השני היה מכנס מסיבת עיתונאים ומודיע על החלטה הפוכה.
לעומת זאת, כיום שיתוף הפעולה שנוצר בין רה"מ בנט לבין שר האוצר ליברמן הוא שאפשר את נתוני הצמיחה. ההחלטות שהתקבלו להשאיר את המשק פתוח התבררו בדיעבד כנכונות, וכל התחזיות האפוקליפטיות התבדו. המשק נשאר פתוח בגלים הרביעי והחמישי, מודל החל"ת ההרסני לא חזר, והישראלים המשיכו לצרוך כאילו אין מחר, חברות ההיי־טק המשיכו לייצא, וגם ההוצאה הציבורית גדלה.
את התוצאה ראינו ברביעי האחרון. ישראל היא המדינה המובילה בקרב המדינות המפותחות בצמיחה ברבעון הרביעי - התמ"ג עלה ביותר מ־16%, שיא כל הזמנים.
התוכנית לא שלמה
ומה בנוגע לתוכנית הכלכלית? היא לא שלמה, וההמשך עוד יבוא. אי־הנכונות של ליברמן לחלק כספי פיצויים ומענקים לעסקים שנפגעו לפני קבלת התוצאות העסקיות של חודש ינואר היא מובנת. המדינה עדיין לא הצליחה לגבות את המענקים לעסקים שניתנו בגלים הקודמים שלא כדין, ורוצים להימנע מזה.
ההתעקשות הזאת של ליברמן הוגדרה על ידי חלק מהפוליטיקאים כ"כניעה לפקידי האוצר", והיו אף כאלה שכינו אותו "אנטישמי" ו"רצחני". הדברים המבישים שגרמו לרבים להתגרד באי־נוחות נאמרו בוועדת הכלכלה בשבוע שעבר, שבראשה עומד ח"כ מיכאל ביטון מכחול לבן, אחד המתנגדים לתוכנית הכלכלית.
צריך להגיד שככל שעובר הזמן, כך התוכנית להורדת יוקר המחיה זוכה דווקא ליותר ויותר ביקורות חיוביות - הן מצד הכלכלנים הישראלים והן מצד ה־OECD. אחת הביקורות הנוספות שנשמעת לא מעט כלפי ליברמן מופנית למה שמכונה כ"שנאה" שלו כלפי החרדים. ליברמן רוצה לעודד תעסוקה במגזר החרדי כי הוא מבין, כמו כלכלנים רבים, שמדובר בפצצת זמן מתקתקת. גודל המגזר החרדי יגיע לשליש מסך האוכלוסייה בעוד 40 שנים, וכאשר חלק ניכר ממגזר זה אינו עובד (שיעור התעסוקה בקרב הגברים החרדים עומד על 51%), המשמעות היא שנטל המסים על מעמד הביניים יצטרך לגדול.
לליברמן יש פרטנר מושלם לקידום תוכניות אלה בדמות ראש הממשלה נפתלי בנט, שגם הוא מעוניין לעודד את החרדים לצאת לשוק התעסוקה ממקום של השלמת הפערים הלימודיים. כמו ליברמן, בנט רואה בעין יפה את הורדת גיל הפטור מגיוס מ־24 ל־21, שעשוי להפוך ל"גיים צ'יינג'ר" בניסיונות הממשלה לעודד תעסוקה בקרב הגברים החרדים.
את ההוכחה לשיתוף הפעולה בין רה"מ לבין שר האוצר אפשר לראות בהיעלמותה של המועצה הלאומית לכלכלה. בתקופת נתניהו גוף זה היה פעיל מאוד, ושימש עבורו מעין מסלול עוקף פקידי אוצר - כיום המועצה הלאומית לכלכלה פועלת בלי יו"ר כבר שמונה חודשים, מיום כינון הממשלה החדשה, וכלל לא בטוח שיש כוונה למנות אחד כזה נוכח שיתוף הפעולה בין ראש הממשלה לבין שר האוצר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו