ישראל מדורגת במקום מפוקפק מאוד ב"אכיפת חוזים" בדירוג מדינות העולם של הבנק העולמי - במקום ה־85. מדובר בתעודת עניות למערכת המשפט ולמערכת האכיפה בכלל. אם נוסיף לכך את הדירוג הנמוך של ישראל בתחומי רישוי ורישום נכסים, באותו מדד "קלות עשיית העסקים", נבין שנוצרה פה קרקע פורייה לקיצורי דרך של יזמים ולשוק חסר שקיפות בכלל. ביורוקרטיה מסובכת מולידה שחיתות - אין שום אפשרות אחרת. זאת יש לומר כרקע לפרשת הקריסה של "פרי נדל"ן".
הקבוצה מוכרת כחברת בנייה, אך היא לא באמת תפקדה ככזו. למעשה, מדובר היה במכונה שיווקית משומנת לארגון קבוצות רכישה - פטנט ישראלי עוקף ביורוקרטיה ומחירים של שוק לא תחרותי דיו.
אלדד פרי המנוח הותיר כ־2,000 רוכשים שלפני מעט יותר משנה עמדו בפני שוקת שבורה, כשנודע להם שהחברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה להשלים את בניית הדירות שרכשו. אלא שבשבוע לפני שנרצח הוגש דו"ח לבית המשפט המפרט את מצבן של אותן דירות, ולפיו לא מדובר בהפסדים מוחלטים: חלק מהדירות נרכשו לפי מחיר הנמוך כיום ממחיר השוק שלהן בעשרות אחוזים. ומכיוון שהקרקע נותרה בבעלות הרוכשים, ההפסד במונחי השוק קטן משמעותית מההפסד ביחס לציפיותיהם.
למרות הזעם המובן של הנושים, קשה להיות פסקניים לגבי מידת האחריות הפלילית של פרי למצב שאליו הוא נקלע. אחריות פלילית כוללת הונאה ופעולות מתוכננות, או לפחות מודעות להטעיה, למרמה, לגניבה וכדומה. אלא שפרי נראה חדור אמונה ביכולות שלו להכות את השוק ולייצר דירות באיכות גבוהה ובמחיר תחרותי. פעילים בשוק לא האמינו לאסטרטגיה הזו וראו את רמת הסיכון שלה, גם אם הוא לא ראה או לא הבין אותה.
מובן שגם חברות איתנות ואפילו שמרניות מאוד קרסו, כולל בנקים וחברות ביטוח. ומכיוון שאנחנו יודעים שאף אחד לא חסין מפני קריסות מעין אלה, השאלה היא רק מהם הסיכונים שאנחנו מוכנים ומסוגלים ליטול על עצמנו. אם מתייעצים עם עורך דין טוב בתחום הנדל"ן, הוא אמור להגן עלינו מפני חשיפה גדולה מדי במהלך של רכישת נכסים. עורך דין כזה ידרוש בטוחה כנגד כל תשלום. מי שמוותרים על כך, צריכים לדעת שביום הדין הם נוטלים סיכון ששום גורם אחר לא יוכל לקבל עליו אחריות מלבדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו