ירידה של כ־88% בימי העבודה שאבדו למשק: דוח השביתות המלא לשנת 2025 פורסם היום (חמישי) וחשף מה היו הגורמים העיקריים לשביתות במשק בשנה שעברה, מיהם הארגונים ששבתו הכי הרבה - ועלויות השבתת המשק "הטיפוסיות" ליום אחד.
את הדוח פרסמה הממונה הראשית על יחסי עבודה במשרד העבודה, והוא חשף כי 40% מהשביתות במשק באותה השנה היו בעקבות אלימות. כמו כן, חלה ירידה דרמטית בהיקף נזקי השביתות למשק. מדובר בירידה של כ־88% בימי העבודה שאבדו למשק בעקבות שביתות בשנת 2025, מ־762 אלף ל־90 אלף ימי עבודה שאבדו. מי שמוביל את השביתות הוא ארגון ההסתדרות עם 13 שביתות והסתדרות המורים עם שש שביתות.
דו"ח השביתות של משרד העבודה מצביע על מעבר משביתות מלאות וממושכות, שאפיינו את שנת 2024, לעיצומים ולצעדי מחאה קצובים בזמן. במשרד העבודה מציינים כי השינוי התרחש על רקע ההתפתחויות הביטחוניות והחזרה ההדרגתית לשגרה במחצית הראשונה של השנה, לצד מבצע "עם כלביא" בחודש יוני, שהחזיר את המשק לתנאי חירום והשפיע על היקף הצעדים הארגוניים.
אחד הנתונים הבולטים בדו"ח נוגע דווקא לסיבות שבגללן עובדים בחרו לשבות. בעוד שב-2024 רוב השביתות הוכרזו על רקע תביעות שכר, ב-2025 נרשמה תפנית: 40% מהשביתות, קרי 10 אירועים נבעו מאלימות. חלק ניכר מהאירועים התרחש במגזר נותני השירותים הציבוריים: חמישה במערכת החינוך וההוראה, שלושה בשירותי התחבורה הציבורית, אחד בקרב עובדי המדינה ואחד בבתי החולים.
השכר, שהיה במשך שנים אחד הגורמים המרכזיים לסכסוכי עבודה, נדחק השנה למקום נמוך יותר. 16% מהשביתות הוכרזו על רקע שינויים מבניים וארגוניים, ובהם שביתות בתחומי הבנקאות, הנמלים ופרקליטי המדינה. שיעור זהה העומד על 16% נבע מתביעות שכר, הטבות או הלנת שכר, בין היתר בתחומי החינוך, המגזר השלישי והמינהל המקומי. 8% נוספים מהשביתות נבעו מהרעת תנאי עבודה. יתר השביתות עסקו בנושאים כמו אי-הגעה להסכם קיבוצי, תנאים פיזיים, מכירת חברה, מיקור חוץ ויציגות עובדים.
"שיאן השביתות"
גם מבחינה גיאוגרפית נרשמו פערים בין האזורים. תל אביב והמרכז היוותה את "שיאנית השביתות" באותה השנה, עם 28% מכלל השביתות. אחריו ניצבו אזור הצפון ואזור ירושלים והדרום, עם 24% מהשביתות בכל אחד מהם.
בכל הנוגע לעיצומים, התמונה נראית אחרת: 40% מהעיצומים הוכרזו במישור הארצי. ברמה המקומית, ירושלים הובילה עם 20% מאירועי העיצומים, ואחריה תל אביב, חיפה, באר שבע ולוד - עם 10% כל אחת. העיצומים עצמם לא התפרסו באופן אחיד לאורך השנה. על פי הדו"ח, עיקר האירועים התרחשו בחודש יולי, בו נרשמו חמישה אירועי עיצומים ואילו בדצמבר נרשמו שניים.
"המחיר הטיפוסי" לשביתה
לצד מספר האירועים, הדו"ח מנסה לכמת גם את המחיר הכלכלי של שביתות. לפי החישוב, "מחיר טיפוסי" של אירוע שביתה לאחר החרגת האירועים הקיצוניים ביותר עמד על כ-1.54 מיליון שקל בהפסד שכר לעובדים וכ-2.54 מיליון שקל בהפסד למשק. במשרד העבודה מעריכים כי אם מכפילים את העלות הטיפוסית במספר השביתות, מתקבל אומדן של כ-157.4 מיליון שקל בהפסד שכר לעובדים וכ-259.2 מיליון שקל בהפסד למשק.
"מאחורי כל שביתה שנמנעת יש משא ומתן, תיווך ועבודה מקצועית שמטרתם לאפשר לעובדים ולמעסיקים להגיע להסכמות מבלי לפגוע ברציפות העבודה במשק", מסרה הממונה הראשית על יחסי עבודה במשרד העבודה, עו”ד רבקה ורבנר. "בשנת 2025 טיפלה היחידה ברוב המכריע של סכסוכי העבודה שנרשמו, וכ־90% מהסכסוכים שטופלו לא הגיעו לצעדים ארגוניים.
"תמרור אזהרה"
"לצד ההישג הזה, הנתון שלפיו 40% מהשביתות נבעו מאלימות כלפי עובדים הוא תמרור אזהרה משמעותי. אלימות כלפי עובדי הוראה, צוותים רפואיים, עובדי תחבורה ומשרתי ציבור אינה יכולה להפוך לחלק משגרת העבודה בישראל".
מנכ"ל משרד העבודה, רובי שמש, הגיב לנתונים שנחשפו ואמר כי הם "מראים שטיפול מקצועי בסכסוכי עבודה הוא לא רק כלי ליצירת הסכמות, יש לו ערך כלכלי ממשי למשק. לפי אומדן הדו"ח, מניעת הסלמה של סכסוכי עבודה חסכה למשק מאות מיליוני שקלים.
"מבחינתנו, זו בדיוק המשימה של משרד העבודה: להיות במקום שבו אפשר לפתור מחלוקות לפני שהן הופכות למשבר, לשמור על זכויות העובדים ובמקביל על הרציפות והתפקוד של המשק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו