בצל הגעת הנחתים: האם הכלים האלה מסוגלים לעצור את המלחמה?

במרץ 2026, הדיפלומטיה העולמית עברה למוד של שעון עצר. נחיתת כוחות המארינס בבסיסים במפרץ, לצד האולטימטום הקשוח של הנשיא טראמפ, הם לא רק הכנה למבצע צבאי רחב - הם הפעלת ה-BATNA (החלופה להסכם) בצורה האגרסיבית ביותר שנראתה מאז משבר הטילים בקובה.

כדי להבין לאן אנחנו הולכים, עלינו לנתח את הדינמיקה הזו דרך שלושה צירי זמן: הכשל שהוביל למלחמה, הכלים שמופעלים כעת, והתחזית לשבוע הגורלי שלפנינו.

חלק א'

הדרך לתופת - למה המו"מ קרס בפברואר? הסיבה שהטילים מדברים היום היא הכשל האנליטי של שיחות פברואר 2026 מוסקט בירת עומאן. לפי מודל הרווארד, המשא ומתן המקדים לא נכשל בגלל חוסר רצון, אלא בגלל הנדסה שגויה של מרחב המיקוח:

• כשל ה-Negative ZOPA (היעדר מוחלט של מרחב הסכמה). בסוף פברואר, ארה"ב הציבה דרישות פתיחה שלא היו סתם "עוגן גבוה", אלא דרישות מוקדמות שביטלו את עצם קיום המרחב אפשריות למו״מ. דרישה לפירוק המיליציות הפסקת העשרה מוחלטת לפני תחילת הדיון על הסרת סנקציות, נתפסה בטהרן כניסיון "לפרוק אותם מנשקם בטרם קרב".

במושגי הרווארד, כאשר הצדדים לא מסכימים על המדרגות" להסכם, הם נכנסים ל-Negative ZOPA - מצב שבו המקסימום שצד אחד מוכן לתת נמוך מהמינימום שהשני מוכן לקבל. המבוי הסתום הזה לא הותיר לאיראן ברירה אלא להקשיח עמדות כדי לשמור על כושר המיקוח שלה.

• אשליית ה-BATNA הסינית. במהלך פברואר, איראן חיה תחת האשליה שיש לה חלופה (BATNA) חזקה יותר מהמציאות. בטהרן האמינו שסין תספק מטרייה כלכלית ודיפלומטית שתמנע מארה"ב לפעול צבאית. הביטחון העצמי המופרז הזה בגיבוי של בייג'ינג גרם לאיראנים לסרב לכל פשרה. הם לא הבינו שסין, בראייה אסטרטגית של הרווארד, היא "שותף חלש" - היא מוכנה לקנות נפט מוזל, אך לא מוכנה להסתכן במלחמה גלובלית עבור הישרדות האייתוללות.

חלק ב'

הכלים על השולחן - המו"מ באמצעים אחרים: נכון לסוף מרץ, המשא ומתן לא נעצר; הוא פשוט עבר למגרש של הכוח הגס. הכלים שמופעלים כעת נועדו לבצע "הנדסה מחדש" של רצון היריב.

• הנחתים כ"אכיפת BATNA". נחיתת הנחתים באזור היא לא רק איום צבאי; היא מהלך פסיכולוגי שנועד לשנות את תפיסת הכוח. במושגי הרווארד, זה נקרא Commitment (מחויבות). על ידי הצבת כוחות קרקעיים, ארה"ב מבהירה שאין לה "דרך חזרה". זהו צעד שנועד לשבור את רוח הלחימה האיראנית ולהראות שה-BATNA של ארה"ב (המלחמה) היא ודאית, קטלנית ומיידית.
• האולטימטום ככלי לניהול זמן. האולטימטום של טראמפ - 5 + 10 ימים לעצירת העשרה ופירוק המיליציות או השמדה טוטאלית של תשתיות האנרגיה - הוא כלי קלאסי ליצירת Scarcity (מחסור) בזמן. במו"מ, ככל שהזמן דוחק, הצד שחשוף יותר לנזק נוטה לוותר על עמדות אידיאולוגיות לטובת אינטרסים קיומיים. טראמפ משתמש בשעון כדי להכריח את ההנהגה בטהרן לבחור בין ה"עמדה" (זכות להעשרה) לבין ה"אינטרס" (המשך שלטון האייתוללות).
• "מודל ונצואלה" - ה-Logrolling האסטרטגי. למרות הלחץ, ארה"ב מציעה Logrolling (החלפת ויתורים) מפתה מאחורי הקלעים: הפיכת איראן מ"תחנת הדלק של סין" ל"שותפת האנרגיה של המערב". ארה"ב מציעה כניסת חברות נפט אמריקאיות לשיקום התעשייה וייצוא רשמי לעולם בתמורה לניתוק סין. זהו ניסיון לValue Creation (יצירת ערך) במיטבה – ארה"ב מקבלת נפט זול ובלימת סין, איראן מקבלת כסף והישרדות.

חלק ג'

התחזית - מה סביר שיקרה בימים הקרובים? הניתוח האנליטי מצביע על שלושה מסלולים אפשריים, כששעון החול של האולטימטום הולך ואוזל:

• תרחיש "המהפך הוונצואלי" (סבירות גבוהה: 60%). בעקבות נחיתת הנחתים והבנת חומרת האולטימטום, איראן תציע "עסקת חבילה" של הרגע האחרון. הם יסכימו להקפאת העשרה ל-20 שנה תמורת הסרה מיידית של הסנקציות על הנפט והזרמת השקעות מערביות. זהו הניצחון של מודל הרווארד - שני הצדדים יוצאים עם ה-Interests שלהם (ארה"ב: ביטחון ונפט; איראן: הישרדות וכסף) תוך ויתור על ה-Positions.
• תרחיש "מלחמת ההתשה האנרגטית" (סבירות בינונית: 35%). איראן תנסה לבחון את ה-Bluff של טראמפ. היא לא תשיב לאולטימטום ותפעיל את הפרוקסים לתקיפת מכליות נפט במפרץ כדי להקפיץ את המחירים ל-200 דולר לחבית. המטרה היא להחליש את ה-BATNA האמריקאית דרך הכיס של הבוחר האמריקאי. כאן נכנסת חשיבות הנחתים - תפקידם יהיה לאבטח את ה"שיבר" בכוח, מה שיוביל לעימותים מוגבלים אך קשים.
• תרחיש "אופציית שמשון" – כשל המהימנות והמעבר למלחמה קיומית (סבירות נמוכה: 5%). זהו התרחיש שבו תיאוריית המשא ומתן של הרווארד קורסת לטובת "רציונליות של ייאוש". במצב זה, הלחץ הצבאי המאסיבי של הנחתים ושעון העצר של האולטימטום לא מייצרים פשרה, אלא אפקט הפוך. איראן מעריכה שהמחיר שהיא מוכנה לשלם עבור ריבונות וזהות אידיאולוגית גבוה יותר מכל רווח כלכלי שמוצע לה ב"מודל ונצואלה".

בתרחיש זה, מרחב ההסכמה נמחק לחלוטין. במקום "להגדיל את העוגה", הנהגת המשטר בטהרן מחליטה לשרוף את המאפייה כולה. הם מפרשים את נוכחות הנחתים כגזר דין מוות סופי למשטר ובוחרים בפריצה לעבר נשק גרעיני גלוי כצעד של "הרתעת התאבדות". כאן, מרחב ה-הסכמה של שני הצדדים הופכת להשמדה הדדית, והמשא ומתן המקצועי מפנה את מקומו לתורת המשחקים של "משחק סכום אפס" קיצוני, שבו המטרה היא לא להגיע להסכם אלא למקסם את הנזק ליריב לפני הקריסה.

קרב של טילים? קרב של עצבים

המלחמה ב-2026 היא לא רק קרב של טילים, אלא קרב של עצבים וחישובי תורת המשחקים. האולטימטום של טראמפ והגעת הנחתים הם הכלים שנועדו להכריח את איראן להבין שהעולם השתנה: סין כבר לא יכולה להציל אותם, והנפט הוא כרטיס היציאה היחיד שלהם מהחורבן.

הכותב הוא מייסד חברת הפינטק Twelve ובוגר אגף התקציבים במשרד האוצר.