כשמדברים על חדשנות בתשתיות ובנייה, המחשבה הראשונה שעולה לרוב היא טכנולוגיות מתקדמות או מבנים הנדסיים מורכבים. אבל האמת היא שהמהפכה האמיתית מתרחשת מתחת לפני השטח – במערכות שמובילות מים ללא בזבוז, מנהלות אנרגיה בצורה יעילה ומפחיתות פסולת מזיקה. אלו הם היסודות שעליהם נבנים ערים חכמות, מפעלים מתקדמים ואפילו כלכלות שלמות.
אני סבור כי שילוב חכם של מים, אנרגיה וחומרים מתקדמים הוא המפתח לתשתיות בנות-קיימא.
כדי להתמודד עם האתגרים הסביבתיים. על מערכות תשתית ובנייה להיות לא רק עמידות ואמינות, אלא גם חכמות – כאלה שיודעות לנצל את המשאבים שלהן ביעילות ולהפחית את ההשפעה הסביבתית שלהן לכל אורך מחזור החיים שלהן. מדובר במעבר מתפיסה לינארית – שבה חומרי גלם נלקחים, משומשים ונזרקים – לתפיסה מעגלית, שבה כל רכיב נחשב למשאב פוטנציאלי לשימוש חוזר.
גם בזבוז מים מוביל לצריכת אנרגיה גבוהה יותר – ככל שהמערכת אינה יעילה ומאבדת מים, כך נדרש יותר אנרגיה לשאיבה, טיהור והובלה של מים נוספים. כלומר, כל ליטר מים שמתבזבז במערכת הוא לא רק בזבוז של משאב יקר, אלא גם צריכת אנרגיה מיותרת שמחמירה את משבר האקלים.
אז, איך עושים את זה נכון? כדי לפעול חכם בתעשיית התשתיות והבנייה, יש לאמץ גישה רב-ממדית שמשלבת טכנולוגיה, תכנון תעשייתי וחשיבה מערכתית. ראשית, יש לעשות שימוש בחומרים ממוחזרים וברי-קיימא ולהשקיע בחומרים שמיוצרים ממקורות מתחדשים או שניתנים למחזור בקלות, כמו צנרת מפלסטיק ממוחזר או ביו פלסטיק.
שנית, יש להפסיק באופן גורף שימוש בחומרים בעלי מרכיבים רעילים, כולל אלו שעומדים בתקינה הקיימת, ולצמצם בהדרגה שימוש בחומרי גלם בעלי חתימת פחמן גבוהה בייצורם, כגון בטון, אבן, ברזל וזכוכית.
שלישית, ניטור וניהול חכם של תשתיות: שימוש בחיישנים, מערכות IoT (Internet of Things) וטכנולוגיות בינה מלאכותית לניטור זרימת מים, גילוי דליפות והתאמת לחץ בזמן אמת. ישראל הצליחה לצמצם את שיעור אובדן המים מ-20% ל-7% בתקופה של שני עשורים. ניתן ונדרש להגיע לרמה של פחות מאחד אחוז אובדן.
צורך במדיניות ממשלתית ברורה
פעולה נוספת מתייחסת לתכנון מערכות מודולריות: אימוץ פתרונות שמורכבים ממודולים שהוכנו מראש בפסי ייצור המוניים, ניתנים להחלפה, שדרוג ומחזור, במקום מבנים מונוליתיים שמכבידים על תהליכי מחזור ושדרוג. משך זמן הבניה המשוקלל לדירה בישראל בשנת 2024 עומד על 34.3 חודשים. כדי לעמוד בצרכי השוק הדחופים לדיור, וצמצום עלויות הבנייה במקביל, ניתן וחייבים לצמצם את משך הבנייה לפחות מחצי מהקיים בשלב ראשון. פתרונות בניה מודולריים מאפשרים האצת של בניה והנחת תשתיות, התאמה מהירה לשינויים בשטח והקטנת בזבוז.
דוגמא טובה להצלחת מחזור בישראל הוא השימוש החוזר במים. במקום להוביל את כל המים המשומשים למערכות ביוב, מטהרים וממחזרים חלק ניכר מהם לשימוש חוזר במערכות השקיה, קירור או תעשייה, מה שמפחית משמעותית את הצורך במים חדשים וחוסך באנרגיה. יכולת מחזור המים בישראל מגיעה לרמה של כ-85%, לפיכך, ישראל למעשה עושה שימוש כפול באותו מקור מים, מה שמונע ממנה שאיבה מוגברת של משאבי טבע מצד אחד, והזנה בעלויות משופרות לסקטור החקלאי מצד שני. בישראל, קיים פוטנציאל נוסף לנצל מים אפורים, במיוחד בערים גדולות ומתקני תעשייה.
אני מאמין כי על הממשלה להציע תמריצים כלכליים כמו הנחות במיסוי, תקנים ירוקים ותמיכה ממשלתית בפרויקטים תעשייתיים ירוקים, כדי לעודד את השוק להשתמש במוצרים ממוחזרים.
כל ליטר מים שמתבזבז במערכת הוא לא רק בזבוז של משאב יקר, אלא גם צריכת אנרגיה מיותרת שמחמירה את משבר האקלים
אז נכון, בישראל כבר פועלות חברות חדשניות בתחום, אך יש צורך במדיניות ממשלתית ברורה ותמיכה רחבה יותר כדי להפוך את הפתרונות הללו לסטנדרטיים. תשתיות חכמות לא רק משפרות את היעילות התפעולית, אלא גם יוצרות חיסכון כלכלי משמעותי ומפחיתות את ההשפעה הסביבתית של פרויקטים תעשייתיים.
האתגר הבא של תעשיית הבנייה והתשתיות הוא, ללא ספק, להפוך את מה שנראה לעיתים כפתרון הנדסי פשוט לכלי שמייצר ערך בכל שלב במחזור החיים שלו. חברות שמבינות זאת ויודעות לשלב חדשנות עם קיימות, יהיו אלו שיובילו את השוק בעתיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו