על מדינת ישראל להמשיך לפתח מדיניות חקלאית אחראית ולספק תמיכה נדרשת לחקלאים

מאז פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר נקלע ענף החקלאות בישראל למשבר הגדול ביותר שידע מאז קום המדינה. כענף שגם כך עמד מול אתגרים אינספור לאורך השנים, חוסר תקציבים ועידוד תוצרת מיובאת שפגעה בו אנושות, ביום אחד קמו החקלאים לעידן אחר ושחור ששינה את הכל.

חקלאים או בני משפחותיהם נרצחו במתקפת הטרור, אחרים גויסו למילואים ורבים פונו מהאזור. משקים חקלאיים במרחבי העוטף ובגבול הצפון ניזוקו קשות - נבזזו, נשרפו ונהרסו. לחקלאים לא היתה גישה לשטחיהם שהיו תחת אש אך בלית ברירה נשארו למרות הכל.

לצערנו, זה לא עזר. החקלאים, ובהם אני, נותרנו ללא ידיים עובדות בעקבות נטישתם של העובדים הזרים את הארץ והפסקת כניסתם של עובדים פלשתינים. המחסור העצום בידיים עובדות גרם לתוצרת להישאר בחממות ולא להיקטף, ויצר מחסורים גדולים. המחסור בידיים עובדות פגע בכל חקלאי ישראל, גם במרכז, כך שהפגיעה היתה מוחלטת. ולכן המצב מחייב את המדינה לפעול כדי שהחקלאים יצליחו לשרוד את התקופה הנוכחית באופן שיאפשר לספק לאזרחים ירקות ופירות, תוך הפחתת התלות ביבוא.

לאחרונה נכנס לתוקפו חוק סימון תוצרת ישראלית. חוק שעבר לפני המלחמה, אך נכנס לתוקף בתזמון מצמרר. בדיוק בזמן שבו התבססה ההבנה בקרב הציבור שלעגבנייה הטורקית יש מחיר כבד - תמיכה במדינה עוינת. כך גם הענבים מדרום אפריקה והקישואים מירדן. כך הגיעה ההבנה הכואבת שבמקום לחזק את הכלכלה שלנו אנו מממנים את אויבינו ופוגעים בעצמנו, ומבחינה פטריוטית זה נוגד כל היגיון בתקופה זו. מצד שני, עד היום הצרכן הפשוט לא היה יכול לדעת או להבדיל מאין הגיעה התוצרת, והחוק שינה את חוקי המשחק.

החוק החדש מטרתו לעודד את הצרכן הישראלי לרכוש חקלאות ישראלית ולזהותה בקלות. השקיפות תאפשר לצרכן לקבל החלטה מושכלת בעת ביצוע רכישה, מה שמקנה לחקלאים מקומיים אפשרות להתמודד עם תחרות היבוא ממדינות זרות.

יתרה מזו, כאשר רשתות השיווק מחויבות לציין את ארץ המוצא שחור על גבי לבן בשלט, אין להן איך להסתתר - הדבר מאלץ אותן לקנות תוצרת חקלאית ישראלית כדי שמדינות זרות לא יתנוססו על השלט מעל המוצר, כיוון שעבור הצרכן המחיר הוא כבר לא השיקול הבלעדי אלא גם מאין הגיעה התוצרת.

חוק סימון תוצרת ישראלית הוא צעד חשוב לעידוד ייצור מקומי והתחדשות בחקלאות הישראלית. עם זאת, כדי שהחוק יצליח להשיג את מטרותיו, יש להבטיח יישום תקין שלו ולספק משאבים מתאימים לקידומו, וחשוב מכל לבצע אכיפה ובקרה שלו, כלומר קנסות אם ארץ המקור המסומנת בשלט היא שגויה, ולצערי כבר נתקלתי לא פעם בטעויות.

על מדינת ישראל להמשיך לפתח מדיניות חקלאית אחראית ולספק תמיכה נדרשת לחקלאים, כדי להבטיח את הצלחתו של החוק ואת חזרתה לשגרה ולצמיחה (תרתי משמע) של התעשייה החקלאית המקומית. כי חקלאות ישראלית היא משאב לאומי שאסור לנו לאבד. אין לנו ארץ אחרת.

הכותבת היא דור שלישי לחקלאים ובעלת רשת נוי השדה