חייהם של תושבי אשקלון הפכו לבלתי נסבלים בשבוע האחרון. רבים מהם לא מעכלים את האירועים.
רמי, מבעלי בית קפה בעיר, צחק כששאלתי אותו אם שקל לפתוח את המקום השבוע. "אתה צוחק? אין שעה בלי אזעקה, אתה חושב שאפשר לנהל ככה עסק?".
ל', רוקחת בעיר, מתרעמת על כך שהרשויות מתעלמות מהמצב, וכך היא ממשיכה לעבוד כרגיל. "אנשים באים עם מרשמים לא דחופים ואנחנו צריכים לעבוד בפיצול את אותן השעות הרגילות. כל נסיעה מהבית לבית המרקחת כרוכה בסיכון חיים. ברור שאפשר היה לעבור למתכונת חירום, לקבל רק מקרים דחופים ולעבוד פחות שעות, ולא בפיצול".
הנחמה של רמי ושל ל' היא שהם שומעים את הפיצוצים בעזה ורואים את המטוסים, ומקווים שהפעם נעשית עבודה שתביא להם שקט לתקופה ארוכה יותר.
הענקת סטטוס של אזור פיתוח א' לאשקלון עשויה להזניק את העיר. גם אזורי התעשייה בנתיבות ובשדרות הצליחו להביא להקמת מפעלים חדישים בתחומן. העובדה שמדובר בהטבה לזמן קצר בעייתית, אך היא בכל זאת תביא לתנופה כבר בקרוב, אחרי שוך הקרבות בסבב הזה. אשקלון היא מרכז הארץ - 30 ק"מ מת"א, והיא מיקום מצוין למרכזים לוגיסטיים ולמפעלים.
עיקר הדאגה: דו־קיום
כמובן שבאשקלון, כמו בשאר ערי ישראל, מודאגים עוד יותר ממרקם היחסים בין יהודים לערבים בישראל. בכל החברות הגדולות, וברבים מהעסקים הקטנים, ערביי ישראל הם חלק ממערך כוח האדם. בסלקום החליטו היום להפסיק את העבודה בשעה 13:00 למשך שעה ולעמוד מחוץ למשרדים ולאתרי החברה יחד, בקריאה לדו־קיום - קריאה של המתונים.
רמי מאשקלון אמר ל"ישראל היום": "אני לא מודאג מהבחינה הזו. אני כל החיים עובד עם ערבים ונמשיך לעבוד יחד. אין לנו ברירה אחרת וגם להם לא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו