זה נראה כמו עוד סיפור שצריך למצוא את מקומו במדורי הרכילות ובקרב אנשים עם זמן עודף. המנכ״ל האגדי של אחת החברות הגדולות בעולם ניהל רומן מחוץ לנישואין עם אשת עסקים סינית.
במבט ראשון, כבר ראינו את הסרט הזה בעבר: סיפורים כאלה קיימים משחר ההיסטוריה, והם ימשיכו להתקיים כל עוד המין האנושי ימשיך לשגשג על כדור הארץ. במבט שני, הסיפור הזה שבמרכזו דיווחים שלפיהם האישה הייתה קשורה לכאורה לשירותי המודיעין הסיניים רחב הרבה יותר, ומזכיר את ״אפקט הפרפר״: אירוע קטן וזניח יכול ליצור גלי הדף בעלי השפעה אסטרטגית וגלובלית.
לפני הכול, זהו סיפור על התחרות האסטרטגית המתעצבת בין סין לארה״ב במאה ה־21. שתי המדינות רוצות לנצח במאה הזו, כפי שארה״ב ניצחה במאה ה־20 מול ברית המועצות, והן אינן בוחלות באמצעים. התחרות היא על משאבים, כוח, הגמוניה וגם על הטכנולוגיות החשובות ביותר של העתיד.
בתוך המאבק הזה, הריגול ממש כמו בימי המלחמה הקרה ממלא תפקיד חשוב במיוחד, משום שהוא עשוי להעניק לכל מעצמה נתיב מהיר לניצחון. ואם כדי להשיג יתרון צריך לרגל באגרסיביות על אדמת ארה״ב ולנסות להתקרב למנכ״ל של חברת ענק כך יהיה.
זוהי, במילים אחרות, המלחמה הקרה החדשה, שבה הכפפות כבר מזמן ירדו. זו גם לא הפעם הראשונה: בעבר כבר הוכח שסין מפעילה מאמצי ריגול נרחבים נגד חברות אמריקניות ואירופיות כדי להשיג ידע שישמש אותה. כך, למשל, משרד המשפטים האמריקני האשים קציני מודיעין סיניים ושותפיהם בניסיון לגנוב מידע הקשור למנוע מטוסים מסחרי, בזמן שסין פיתחה מנוע מקביל עבור מטוס ה־C919 שלה.
החשיבות של מהפכת ה-AI
החשיפה ממחישה גם את החשיבות האסטרטגית של מהפכת ה־AI , הנתפסת כאחת המהפכות החשובות בתולדות האנושות ויש שיאמרו החשובה שבהן. לא בכדי סירב הנשיא טראמפ לדרישותיהם של מנהלי חברות הטכנולוגיה להציב גבולות לקצב פיתוח ה־AI , בשל חששו שבעוד ארה״ב מטילה על עצמה מגבלות, סין הדיקטטורית תדהר ללא מגבלות לעבר עליונות טכנולוגית בתחום ותנצח את העתיד.
כך נוצרת מציאות מוזרה, שבה התקדמות טכנולוגית שנוצרה ברובה בשוק הפרטי הופכת לאינטרס מדינתי מהמעלה הראשונה. אם לממשלה יש אינטרס מובהק ב־AI , ייתכן שנראה רגולציה וכללים יוצאי דופן לתעשייה כולה.
בעולם המודרני, מנכ״ל של חברת שבבים הוא דמות בעלת חשיבות לאומית, והאופן שבו הוא מנהל את החברה שלו ואפילו את ענייניו הפרטיים אינו רק עניינם של בעלי המניות, אלא גם של הממשל בוושינגטון. בעבר, המידע הרגיש ביותר היה מצוי בידי אנשי ממשל, ביטחון ומודיעין. כיום, הוא מצוי גם בידי אנשים הפועלים בשירותן של חברות ציבוריות. במציאות כזו, לצד החשש מפני AI ש״יצא משליטה״, גובר הסיכוי להרחבת אחיזתה של הממשלה בתעשייה כולה ולטשטוש הגבולות בין המגזר הציבורי לפרטי.
כוחן של חברות הטכנולוגיה מתחדד
וברקע מתחדד כוחן העצום של חברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם. חמש החברות הגדולות ביותר נסחרות יחד בשווי של כ־20 טריליון דולר וזה סכום הדומה לתמ״ג של סין, הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. מיקרוסופט לבדה דיווחה ברבעון האחרון על רווח נקי של כ־36.6 מיליארד דולר, כמעט כמו התוצר השנתי של איסלנד.
זהו כוח אדיר המרוכז בידי חברות מעטות, המשפיעות עמוקות על חייהם, חירותם וביטחונם של מיליארדי אנשים. כך היה גם בעבר, אבל הדבר נעשה בולט עוד יותר עם המהפכות הטכנולוגיות שהפכו את חיינו למרושתים כל כך. מנכ״לי החברות האלה, שמתגאים לרוב בחולצות פולו צנועות, מוצאים את עצמם במעמד של נשיאים ומלכים, שבו קשה לשמור על איפוק וצניעות.
המסר צריך לחלחל גם אצלנו, בישראל. התחרות האסטרטגית עם סין ומהפכת ה־AI הן הזדמנות אסטרטגית לישראל למצב את עצמה כבת ברית בעלת ערך מיוחד לארה״ב, בייחוד בעידן שבו השותפות בין שתי המדינות ניצבת בצומת דרכים.
זו גם הזדמנות לבסס את מקומה של ישראל כחלק בלתי נפרד מתעשיית ה־AI העולמית, כפי שטייוואן עשתה בתעשיית השבבים. יש לישראל בסיס טכנולוגי ואנושי שיאפשר זאת, וגם אקוסיסטם שמחבר בין המגזר הציבורי לפרטי. כעת נותר להצטייד בשני דברים נדירים במיוחד במחוזותינו: חזון ואסטרטגיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו