לא ניתן להתעלם מהעומס האדיר על כבישי ישראל. אם בשנים עברו ניתן היה עדיין למצוא “שעות זהב”, בהן התנועה מתנהלת בעורקי התנועה בקצב סביר, הן נעלמו כעת. עושה רושם שבכל שעה נתונה, הכבישים המרכזיים עמוסים ופקוקים. גם בעיית החנייה הולכת ומתגברת כשחיפוש חנייה ממוצע במרכזי הערים הגדולות עולה על חצי שעה לפי מחקר שנערך לאחרונה.
התשתית המקומית קורסת ועבודות הבנייה הנמרצות, נראות כמו פלסטר זמני על שבר פתוח. עוד נתיב מכאן ועוד מחלף משם לא מצליחים לשחרר את הפקק. העתיד, לא נראה טוב יותר, לא בטווח הקצר, וניסיון לדמות את תמונת התחבורה בשלהי העשור הקרוב, לא מסמנת הקלה או פתרון עמוק לבעיות האלו.
איסוף מתוזמן
במסגרת ועידת התחבורה החכמה של משרד רוה”מ שנערכה לפני מספר חודשים, עלו כמה וכמה תסריטים לגבי תחבורת העתיד ורוב המשמעותיים שבהם עובר דרך הרכב האוטונומי. התסריט האוטופי מתאר סיטואציה בה ציים של רכבים אוטונומיים, יגיעו לפי דרישה לפתח בית הלקוח, ייקחו אותו למחוז חפצו ומשם ימשיכו לאיסוף הבא. אנחנו, לא נצטרך לנהוג או לחפש חנייה. רק להזמין מכונית לפי הצרכים שלנו ולצאת לדרך. לאלו שלא נהנים ממלאכת הנהיגה זה נשמע כמו פתרון מצוין.
צי אוטונומי שעובד מסביב לשעון גם יפחית את כמות המכוניות בכבישים, גם יוריד את הזיהום, גם ישחרר את המדרכות מעול החנייה. חלום. מתי ייקרה כל הטוב הזה? לפי בכירים מחברת פולקסווגן איתם שוחחנו, כבר ב-2025 ינוע צי כזה בגרמניה, על טווח של כ-50 ק”מ. פיילוט. אולי זה הזמן להזכיר, שמחקר לגבי רכבים אוטונומיים נערך על ידי היצרניות האירופאיות הגדולות כבר מאמצע שנות ה-80′. דיון עם אלו שמובילים את התחום הזה היום, מציירים מפה סבוכה למדי, בדרך לאוטונומיה אמיתית מלאה של כלי רכב. מכאן שגם הפתרון שמובא כאן, שאהוד ומוסכם על התעשייה, עוד רחוק מאיתנו.
בינתיים בארץ, נצטרך לחכות לשירות כזה קצת יותר (למרות הצהרות של חברות מקומיות כאלו ואחרות). וכמובן, לחכות עוד שנים רבות עד שהפתרון הזה יהפוך להיות מספיק זמין, כולל ומשמעותי, עד שיעלים את הצורך בשימוש ברכב הפרטי. בינתיים, גם אחרי שהרכבת הקלה תצא לדרך, אנו עשויים לגלות שאנחנו עדיין מצויים עם מצבת כלי רכב חדשים שגדלה במספרה במאות אלפים מדי שנה, פוקקת את המדינה עמוק אל תוך העשור הזה.
הפתרון הזמין, האמיתי, המיידי, הוא הפתרון הדו-גלגלי. מספרי המכירות ששברו שיאים השנה (צפוי לחצות לראשונה את קו ה-20,000 כלים) של אלו, מצביעים אל הכיוון הכללי. אם מכניסים לחשבון את אגרות הגודש הצפויות ועוד הפתעות שיטיל עלינו המחוקק, מי שירצה להתנייד באופן חופשי, יהיה חייב לקחת את הפתרון הדו”ג בחשבון. כמובן, שהכלים שיהפכו נפוצים ביותר בכביש הם קטנועים המחיר נגיש יחסית, שימלאו את הכרך. חלקם יהיה חשמליים, עם היערכות של כמה יבואנים משמעותיים בכיוון הזה, ואפשר לצפות שעד לסוף העשור שוק הדו”ג הישראלי יחצה את קו ה-25,000 כלים בשנה.
כך שמי שמצפה שמפת התחבורה של אומת ההייטק תראה כמו זו של עיר מרכזית וטכנולוגית, עשוי לגלות שהכיוון הוא דווקא הפוך. עם ריבוי של דו”ג קטנים כהכרח, כדרך היחידה להתמודד עם המטרופולין הסתום.
חוזרים לקטנות
וברור לחלוטין, שגם בעשור הנוכחי, הישראלי הממוצע לא יוותר על המכונית הפרטית שלו. למרות כל האמור לעיל, וגם נוכח קווי רכבת יעילים (בתקווה) ייקח זמן לנו לוותר על הרכב האישי שלנו. המכונית היא סימן לחופש, סמל סטטוס, או סתם שריד עתיק לעידן אחר. לוותר עליה הוא עניין של תרבות, הרגל והבנה כי הזמנים משתנים ויעילותה הולכת ופוחתת. אלו לא תהליכים שמתרחשים ביום אחד, בוודאי שלא אצל הקהל הישראלי, שברובו, הוא עדיין שמרני למדי.
מה שכן יישתנה מהר למדי זה סוג המכוניות. רמז למכונית אורבנית עתידית אפשר לקבל מהאייגו X החדשה. בעידן של אורבניזציה ודוחק, נאלץ אט-אט לעבור למכוניות קטנות יותר. אפשר לצפות שבמהלך השנים הקרובות הטכנולוגיה החשמלית תוזל ותחלחל גם לרמות מחיר נמוכות יותר. האייגו X מראה לנו כיוון אפשרי כזה (רק שהיא עדיין מונעת בבנזין). הממדים קטנים, חזות הפנאי נשמרת, עם התמחור הנכון רכבים מסוג זה עשויים להיות הלהיטים של העשור הקרוב אצלנו. אז אנחנו צופים שהקטנות הזולות יחזרו לחוד השוק המקומי.
כמובן שהיכולת הסמי-אקטיבית שכבר נפוצה ברכבים חדשים רבים תמשיך ותחלחל גם היא לרכבים מסגמנטים נמוכים יותר. וכאן בהחלט יכולה להיות בשורה למנמנמים בפקק. מערכות סמי-אוטונומיות יודעות כבר היום לתפקד בצורה סבירה לחלוטין. אפשר בהחלט לשער שבמחצית הבאה נוכל להגיע לפקק בקטעי כביש מוגדרים (איילון נניח) ולתת למכונית לזחול שם בעצמה. האם המחוקק יאפשר זאת? רק הזמן יגיד.
על אישי וציבורי
באין פתרון עירוני יעיל אחר, נמשיך גם בשנים הקרובות לראות את פתרונות הניידות האישיים צומחים. התחבורה הציבורית תנסה לשפר את השירות באמצעות שירותים דוגמת באבל דן וכדומה. בכפוף לאישור המחוקק ימשיכו פרויקטים המרחיבים את קווי הרכבות ויכולת הספיקה שלהם. אפילו תוכניות לרכבלים במיקומים אסטרטגיים יושבים במגירות ומחכים לאישור. העשור הזה, אמור להיות האחרון לפעילות שירותים מעין אלו, היות והתסריט האוטופי הנוכחי של התעשיה, זה שהובא בתחילת כתבה זו, ייתר את השימוש באלו בעתיד. בינתיים חברות כמו גו-טו שמציעה אפליקציה חוצת פלטפורמות להתניידות אישית, ימשיכו להציע את מרכולתן.
השימוש ברכבי משא נטולי זיהום צפוי להתגבר. משאיות חלוקה חשמליות עירוניות לדוגמה, שאינן צריכות טווח חשמלי יוצא דופן, יכולות להפחית בצורה משמעותית את הזיהום בעיר. משאיות לקווים בינעירוניים ארוכים, ייעשו שימוש בתא-דלק, כשאופי השימוש שלהן מתאים יותר לכמות ואופן פריסת תחנות מימן. וולטה לדוגמה כבר היום מציעה בארה”ב משאיות חלוקה כאלו, חשמליות לחלוטין. לא היינו ממהרים לקבוע שקרובים הימים בהם נראה כאלו בכבישי ורחובות ישראל.
ככלל, הצהרות בנוגע לעתיד החשמלי, נזרקות בקלות יתרה לאוויר בשנים האחרונות. אלו טוענים שלא ייצרו יותר מנועי בעירה פנימית מכאן ואלו מצהירים כי לא יתירו מכירה של רכבים מזהמים משם. אך גם בנושא הזה, כמו תמיד, האמת נחה פחות או יותר באמצע. בשנת 2030 40 אחוז מסך כל הרכבים שיימכרו בעולם צפויים להיות חשמליים. גם אם ישראל תעלה על הצפי הזה, הגיוני להניח שלא יותר ממחצית מכלי הרכב שיימכרו כאן יהיו חשמליים לחלוטין. ככל הנראה, הרבה פחות. מכאן, שגם צי הרכב הכבד של ישראל, לא תחום שמאמץ טכנולוגיה חדשה בקלות, יישען עדיין ברובו על מנועים מזהמים.
מי שכן יימצא את עצמו, ברכב כל-חשמלי צריך להיות טרוד בניהול רשת החשמל בישראל. רשת החשמל של ישראל תצטרך להתמודד לא רק עם כלי הרכב החשמליים שינועו כאן על הכבישים אלא גם עם רמת החיים שעולה מדי שנה ומעמיסה על רשת החשמל. התוכניות לאנרגיה מתחדשת ושימוש בגז של משרד האנרגיה דורשות השקעה של עשרות מיליארדי שקלים בדרך למתן מענה לצרכי המדינה ב-2030. מכאן שעתיד התפתחות רשת עמדות הטעינה בישראל הולך יד ביד עם צמיחת תשתית החשמל בישראל והפיכתה לחכמה וחזקה יותר.
ואולי בכל זאת
בינתיים, אפליקציות כמו גריבו, יצוצו וינתבו את מאמיני החשמל של ישראל בדרכם אל עמדת הטעינה הפעילה הקרובה. זהו שרות דמוי ווייז, המאפשר לנווט לעמדות טעינה ולתכנן מסלול לפי מצבן. גם התחבורה הציבורית תעבור מהפך. בכל הנוגע לשירותים היקפיים. כבר היום חברת הופ-און מציעה טעינת רב-קו ותשלום עם ביט (של בנק הפועלים) דרך האפליקציה של החברה. בתחומים כאלו, המשיקים לתחבורה, דוגמת ארנקים דיגיטליים, נראה שינויים ברורים בהרגלי השימוש.
ואם נגענו בטכנולוגיה בתחום השירותים, אין ספק שדווקא כאן נראה את ההתפתחות המהירה והמשמעותית ביותר. השוק הישראלי עשוי סוף-סוף ולהציע שירותים מבוססי ביג-דאטא. לדוגמה חברת בקלר מתחילה כבר היום להציע שירותי בדיקת היסטורית רכב אונליין. אפשר לצפות שבעתיד שירותים כאלו יצמצמו את הצורך בבדיקת משומש בצורה פיזית, בדומה לשירותים שונים מעבר לים.
עוד משהו שהוכיח השוק הישראלי, בחסות מגיפת הקורונה, הוא המעבר המהיר מאוד למכירת רכב דיגיטלית. הפרה וגם העגל, גילו רצון משותף ברור, והתגברו על מכשולי הסגרים דרך רכישות אונליין. שוכחים ברגע, את טקסי קניית הרכב החדש ששלטו כאן במשך עשורים. לתוך העשור הקרוב, רכישת רכב תהפוך קלה וזמינה יותר, אפשרויות הטרייד-אין אף הן צפויות להתיישר לפי התסריט החדש. שוכחים ברגע, את טקסי קניית הרכב החדש ששלטו כאן במשך עשורים. לתוך העשור הקרוב, רכישת רכב תהפוך קלה וזמינה יותר, אפשרויות הטרייד-אין אף הן צפויות להתיישר לפי התסריט החדש.
תחזית עגומה
עם עשרות אלפי יחידות דיור שנמצאות בשלבי תכנון שונים, רק בגוש, ותשתית שנמצאת כבר היום בפיגור, מצב התחבורה בישראל רק ילך ויחמיר במהלך העשור הקרוב. ההבטחה לתחבורה מבוססת אוטונומיה, כזו שתייתר את הצורך ברכב פרטי, היא חלום רחוק. כך שגם לקראת שנת 2030 אפשר לצפות שהמצב בכבישים כאן לא יהיה טוב יותר. להיפך.
השוק הישראלי ימשיך לצמוח, ברגע שבעיות הייצור שקיימות היום בעולם ייפתרו. הכיוון ברור, אחוז מכוניות החשמליות יעלה, מגמת רכבי הפנאי תשתלב בצורך ברכבים קטנים יותר. הקטגוריה הלוהטת? תהיה ככל הנראה רכבי פנאי מסוגננים קטנים בעלי הנעה חליפית. מי שעתיד להרוויח מכל אלו, הוא השוק הדו”ג. זה הפתרון היעיל והזמין היחיד כרגע למצוקת הפקקים והחניה. הצמיחה שלו תגיע מתוך אילוץ, חוסר ברירה. אם המחוקק ישכיל לעודד את השימוש ברכב דו”ג, להפחית מס על אביזרי בטיחות, לפתור את בעיית הביטוח ולאמץ שיטות רישוי אירופאיות עדכניות, הכבישים שלנו יוכלו להיראות אחרת. לא בעוד עשור, אלא כבר מחר בבוקר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו