BYD  סיליון 7 במבחן ארוך טווח (דיווח שני): הזווית המשפחתית

כשה-BYD סיליון 7 הגיעה למערכת אוברדרייב למבחן ארוך טווח, כבר היה לי מושג או שניים על הרכב. חולה הגה כמוני מגיע לרכב חשמלי סיני תמיד עם מטען: ציפיות, חשדנות, צורך באופי, בחיבור, במשהו שיגרום לי לרצות לקחת את הדרך הארוכה הביתה גם כשאין סיבה. את הסיליון 7 כבר פגשתי במסגרת “נהיגה ראשונה”. הכרתי את המספרים, את הביצועים, את הגרסה החזקה עם שני המנועים, ההנעה כפולה וה-531 כוחות סוס. המכונית הזו הפתיעה אותי לטובה בלא מעט תחומים. כן, גם בתחום הדינאמי. אבל רכב לא באמת נבחן רק ביומיים וכמה מאות ק”מ של נהיגה ראשונה. הוא נבחן לאורך זמן. בחיים האמיתיים.

עוד מאוברדרייב >>>

כך שעכשיו הסיליון 7 היה הרכב “שלנו” בבית. לא רכב “של המערכת”, לא רכב “מבחן”. רכב ששימש בבוקר בדרך לבית הספר, בערב להשלמות מהסופר, בסידורים של שישי, בכבישים הפקוקים, בכבישים הפתוחים, בחניות הצפופות, בקניות בקניון עם החניון המעצבן, בנסיעות קצרות וגם בארוכות. בשלב מסוים הפסקנו לדבר עליו והוא פשוט היה שם. וזה בדיוק הרגע שבו החלטתי לקחת צעד אחורה ולתת למבחן הזה זווית שונה. פחות אני וההגה, יותר האנשים שחיים איתי בתוך הרכב הזה.

BYD סיליון 7 במבחן ארוך טווח: דיווח ראשון

BYD סיליון 7: נהיגה ראשונה

BYD סיליון 7 בישראל

אישתי, למשל, לא מבינה כלום במכוניות. באמת. לא מותגים, לא הנעות, לא גרסאות. היא כן מבינה בתחושה וביוקרה, והיא כן יודעת מתי משהו איכותי ועשוי טוב. בפעמים הראשונות כשישבה לצידי, הדבר הראשון שהיא ציינה היה השקט. לא “שקט של רכב חשמלי”, אלא שקט כללי. “מרגיש רגוע פה”, היא אמרה, “כאילו הכול בחוץ קצת נרגע”.

ממושב הנוסע היא התחילה לשים לב לפרטים שאני לפעמים מדלג עליהם: איך הדלת נסגרת, איך שום דבר לא מקרקש, איך לא צריך להרים קול כדי לדבר. בלי לדעת מחירים ובלי להשוות לדגמים ספציפיים, היא זרקה לי משפט שחזר על עצמו בווריאציות שונות: “זה מרגיש לי כמו רכב יקר”. לאורך השנים היא נסעה לצידי במכוניות מבחן יוקרתיות ויקרות שעולות יותר מכפול, אבל היא לא הרגישה כאן פשרה. להפך. “יש פה משהו רגוע יותר”, היא ניסחה את זה, “פחות מתאמץ להרשים”.

אחרי כמה ימים היא לקחה את הסיליון 7 לבד לסיבוב סידורים. היא לא ניגשה אליו בהתלהבות מיוחדת, אולי להיפך. מבחינתה, זה רכב גדול, אולי גדול מידי, וכאן כבר הייתי סקרן באמת. מדובר ברכב גדול משמעותית מהמשפחתית הקומפקטית אליה היא רגילה, והחשש היה שם. כשהיא חזרה, מיד עשיתי סיבוב סביב הסיליון 7 כדי לוודא שלא התווספה שום שריטה, והחשש התפוגג. הדבר הראשון שהיא ציינה לא היה על הכח או התנהגות הכביש, אלא על זה ש”קל לנהוג בו”. לא במובן הטכני, אלא בהתנהלות. ההגה, הדוושות, והתגובה של הרכב ברורה: “יש ממש תחושה של קלילות, לא הרגשתי בנהיגה עצמה שזה רכב גדול”, היא אמרה.

“נוח גם להכנס אליו ולצאת ממנו”. היא שמה לב לגובה המושב ולדלתות שנפתחות בזווית נוחה. “זה לא אוטו מעייף”, היא אמרה אחרי יום של סידורים. בעיר, היא הרגישה שהיא שולטת בו יותר ממה שציפתה. מצד אחד הוא גדול, מצד שני תנוחת הנהיגה הגבוהה נותנת תחושה טובה של המיקום על הכביש. כן, הראות לאחור לא אידיאלית, והיא התלוננה על זה יותר מפעם אחת. “בלי המצלמות הייתי מתעצבנת”, היא הודתה, “אבל איתן זה ממש פשוט”.

המצלמות, אגב, לא היו רק עניין של חניה. היא השתמשה בהן גם ביציאה ממקומות צפופים, בסופר, ובמצבים שבהם שדה הראייה לא אידאלי. מבחינתה זו לא טכנולוגיה מתקדמת או שורה במפרט, אלא משהו שמוריד ממנה עומס. מה שעניין הוא שהיא כמעט לא דיברה על המולטימדיה, על תפריטים או על פונקציות. כנראה שרובן המוחלט פשוט מיותר עבורה. גם התאוצה החזקה לא עניינה אותה, אלא העובדה שיש כוח כשצריך. “אני משתלבת בתנועה בלי לחשוב פעמיים”, היא הסבירה. לא תחושת ריגוש, אלא תחושת ביטחון.

הבת שלנו, בת 12, חוותה את הסיליון 7 בצורה הרבה יותר אינטואיטיבית. לא היה לה אכפת מהמותג, מהמחיר או מהקטגוריה. הדבר הראשון שהיא שמה לב אליו היה המרחב. לא רק מקום לרגליים, אלא התחושה הכללית. “זה מרגיש כמו רכב לנסיעות ארוכות”, היא אמרה, גם כשנסענו עשר דקות בלבד.

היא שמה לב לדברים שילדים שמים לב אליהם: שאפשר להניח דברים במשענת היד שבגב המושב האחורי, שנוח לשבת כשמשעינים את גב המושב האחורי עוד לאחור, שיש מרחב לזוז בו. גם הגג הפנורמי (עם הוילון החשמלי) עשה את שלו, לא בקטע של “וואו”, אלא פשוט בזה שיש אור. “זה לא מרגיש סגור”, היא אמרה.

כשהגיעה התאוצה, שם היא התעוררה. בכל פעם שהאצתי חזק שמעתי את הצחקוק שלה מאחור. מבחינתה, זה היה שילוב של כח חזק ומיידי. “זה מצחיק”, היא אמרה, “מרגישים את זה בבטן”. צודקת. גם נסיעות ארוכות עברו עליה אחרת. פחות תלונות, פחות “מתי מגיעים”. היא שמה לב שאפשר לדבר בלי להרים קול, ושאפשר לשמוע מוזיקה כמו שצריך. אלה דברים שילדים לא תמיד יודעים להסביר, אבל מרגישים.

ככל שהזמן עובר, אני מבין שלמרות הכח והתנהגות הכביש שהפתיעה אותי מאד לטובה, הסיליון 7 לא נבנה רק כדי לרגש חולי הגה. הוא נבנה כדי להקל על חיי היום יום. וכשאני רואה את אישתי יוצאת רגועה מהרכב, ואת הבת שלי מחייכת מאחור, למדתי עוד כמה דברים עליו.

חשוב לציין שיש לו חסרונות. הראות לאחור דורשת הסתגלות, הטווח בפועל תלוי באופי הנהיגה, ועם המנועים האלו ורגל כבדה על הדוושה הימנית, הוא יכול להצטמצם משמעותית. גם הבלימה הרגנרטיבית לא מספיק חזקה לטעמי, גם כשהיא במצב המלא שלה. אבל בחיים האמיתיים, הדברים האלו כנראה מתגמדים מול התחושה הכללית. בזמן שהיה אצלנו, הסיליון 7 לא משך תשומת לב אלא פשוט הפך לחלק אינטגרלי מחיי היום יום שלנו. על הדרך אני חושב, יצא מהזמן הזה מבחן הדרכים הכי רלוונטי שכתבתי אי-פעם.

BYD סיליון 7

מנוע: צמד מנועים חשמליים, 23,000 סל”ד

הספק משולב: 531 כ”ס

מומנט: 70.1 קג”מ

תמסורת: אוט’, היל’ 1

בסיס גלגלים: 293 ס”מ

משקל: 2,510 ק”ג

מ-0 ל-100 קמ”ש: 4.5 שניות

מהירות מרבית: 215 קמ”ש

טווח נסיעה (יצרן): 502 ק”מ

טווח נסיעה חודשי ממוצע (מבחן): 441 ק”מ

מחיר: 263,000 שקלים

מרחק נסיעה חודשי: 1,098 ק”מ

מרחק נסיעה מצטבר: 14,668 ק”מ