השוק הישראלי חווה השתלטות סינית אדירת ממדים בשנים האחרונות. המגמה נמשכת ובשנה הקרובה נוכל לספור כבר כמעט 20 מותגים כאלו בישראל. הקהל המקומי מגיב היטב ורוכש רכבים אותם לא הכיר עד לפני רגע. שיא הביקוש מתמקד ברכבי פנאי נגישים וחשמליים, ושניים כאלו ניצבים מולנו היום.
הראשון הוא הלהיט שהגיע לכאן לפני שנה, ג’ילי ג’יאומטרי C, שמתייצב למבחן בגרסת 460 PRO (160,000 שקלים). מולו מי שנחת לפני שבועות ספורים ומסתמן כלהיט הבא, BYD אטו 3, שהגיע למבחן בגרסת Design שעלותה 165,00 שקלים.
הג’ילי הוצגה ב-2019 ונחתה אצלנו ב-2021. הקהל הגיב בצורה נלהבת
שני הרכבים דומים מאוד במידותיהם כשה-BYD מציג יתרון קל לכל כיוון ומשמעותי יותר בתא המטען (100 ל’ יותר). עיצוב הוא עניין של טעם אבל ה-BYD נראה הומוגני יותר ונוטה יותר לכיוון הפנאי. זה הזמן לציין שג’יאומטרי C מבוסס על פלטפורמה שהוסבה לשימוש חשמלי בעוד ה-BYD נבנה כרכב חשמלי ייעודי מלכתחילה.
ה-BYD הוצגה בשנה שעברה ונחתה כאן לא מזמן. גם כאן תגובת הקהל היתה מהירה ונלהבת
מערכות ההנעה מציגות נתונים דומים למדי (204 כ”ס) כשההבדלים המשמעותיים נמצאים בגודל הסוללות. בג’ילי יש סוללת עם קיבולת של 70 קוט”ש, זו שב-BYD קטנה יותר (60.4 קוט”ש).
תא הנוסעים של הג’ילי מרגיש מינימליסטי ואוורירי
הבדל משמעותי מתגלה בכניסה לתאי הנוסעים. זה שבג’ילי משתמש בגוונים בהירים יותר והוא מעוצב באופן נקי. באטו 3 יש ריבוי משטחים וחומרים, והתחושה פחות סולידית. תא הנוסעים באטו 3 מרווח יותר, ועם מסך הענק שבמרכז הקונסולה הוא מרגיש עדכני יותר. הג’ילי מחזירה נקודות בזכות מערכת סאונד עדיפה, כשאיכות ההרכבה ב-BYD רושמת שוב יתרון קל.
זה של ה-BYD עמוס יותר וגם מרווח יותר
לאורך מאות ק”מ התגלו עוד הבדלים בין השתיים. הפלטפורמה העדכנית יותר של האטו 3, שנהנית גם ממתלה אחורי מתוחכם יותר מקורת המתח בג’ילי, הרגישה בשלה יותר. בוודאי בתוך העיר על אספלט לא מושלם. על הכביש המהיר הג’ילי הציגה בידוד טוב יותר מרעשי רוח עם נוחות נסיעה דומה. על אספלט גלי בקצב גבוה יותר הרגישו שתיהן לא מרוסנות, בלשון המעטה.
יחידות ההנעה מציגות יכולת דומה למדי על הכביש. הן נשארות צמודות בבדיקות תאוצות הביניים הקלאסיות. ההגה בשתיהן מרגיש לא מדויק ואלסטי, זה של הג’ילי גם קטן מידי במידותיו. התנהגות הכביש שלהן בוגרת למדי אבל לא יותר מזה. במגבלות שתיהן ידגימו תת-היגוי חריף וחוסר תגובתיות של השלדה. הג’ילי מוסיפה כאן גם נטייה לאיבוד אחיזה תחת כוח בנהיגה נמרצת.
בכל הקשור לטווח, רושמת הג’ילי יתרון וכאן מתבטא גם המשקל הנמוך יותר שלה (ב-65 ק”ג). עם צריכה של 17 קוט”ש ל-100 ק”מ הטווח הריאלי במבחן עמד על 411 ק”מ. האטו 3 (17.7 קוט”ש ל-100 ק”מ במבחן) רשמה אצלנו טווח ריאלי נמוך ב-70 ק”מ בדיוק (341 ק”מ).
בסופו של המבחן הזה, יש מנצחת בנקודות. למרות היכולת הצמודה, הפלטפורמה המודרנית יותר של BYD נותנת לאטו 3 כמה יתרונות קלים כפי שאפשר היה לקרוא. אבל היא נותנת גם יתרון אחד משמעותי בדמות חמישה כוכבים במבחן הריסוק האירופי עם ציוני הגנה גבוהים. אישור שלא כל סינית יכולה להתגאות בה. בזכות החותמת הזו, היא מנצחת את המבחן הזה.
וזה מותיר אותנו עם שאלה אחת. סין חדרה לתרבות הצריכה המערבית בזכות שלל הצעות מושכות במחיר נמוך. אחרי נהיגה בשתי אלו, קשה לנו להצדיק את הבחירה המשפחתית בהן. במחירים מקבילים או נמוכים יותר ניתן לרכוש מכוניות משפחתיות מוכרות, בנזין או היברידיות, שיעלו עשרות מונים על אלו בכל פרמטר.
