אורי בץ - חם ומגניב

שרב כבד בחוץ. 36 מעלות בצל, בירושלים. אחוזי הלחות בשמיים. אחרי שיטוטים רבים בחיפוש אחר הבית הנסתר שלו במעבה הצמחייה בלב שכונת רחביה, אורי בץ פותח לי, מגיח מהתחנה המטאורולוגית הפרטית שהקים בחדר העבודה הקטן שלו. "נותרו רק שני שרבים בחודש מאי", הוא כותב באותו רגע לאלפי החברים שלו בפייסבוק, "שתו מים, חיבשו כובע וחסו בצל. עד כמה שזה ניתן, כמובן". 

חמוש באהבה בלתי נגמרת לדרך, ובעיקר לרוח שלו, בץ (68) הוא תופעה. צונאמי אנושי של דיווחים על חם ועל קר, שלא פוסקים לרגע. לפני שלוש שנים פרש לגמלאות מהשירות המטאורולוגי, אבל את האהבה למקצוע שום דבר לא יעצור.

"אני חזאי ואהיה כזה עד נשימתי האחרונה. עשר שעות ביום אני יושב כאן, מתעדכן במפות המטאורולוגיות, הסינופטיות, מנתח אותן, משווה עם ימים קודמים ומספק את התחזית שלי. אתה יודע למה האנשים כל כך צמודים למזג האוויר אפילו בקיץ, כשהתחזית לא ממש משתנה? כי הם מכורים לעתיד, ומזג האוויר זה הכלי המדעי היחיד שמנבא את העתיד. 40 שנה הייתי בשירות המטאורולוגי, עכשיו אני כאן, ובקרוב אגדיל את התחנה הביתית שלי. אני לא מתחרה בשירות המטאורולוגי, אבל זאת העבודה שלי. יש לי את כל הציוד שיש להם, פלוס ניסיון. עכשיו תן לי רק דקה, אני חייב למדוד את המעלות בירושלים".

ביקשתי מבלהה, אשתו, עוד כוס מים.

לא הייתי ילד חנון

בץ, אב לשלושה, היה כוכב מזג האוויר הראשון של ישראל עוד בשנות ה־80, הרבה לפני שהתחזית הפכה למופע בידור. בימים ההם היה החזאי התורן של השירות המטאורולוגי עולה לשידור ברדיו ומוסר תחזית רצינית ומנומקת. לא כולם אהבו את הסחבקיות של בץ, את משפטי המחץ והשירה ששזר בתחזיות, שהזכירו לפעמים את אלו של גרטל מהשחייה. חבריו, המטאורולוגים המיתולוגיים, כבר מזמן פרשו לגמלאות, חלקם כבר אינם בין החיים. אבל בץ ובלוריתו המתנפנפת עדיין כאן, נמרצים כסופה, נחושים להשביע את רעבונם של ההמונים לאינפורמציה בחום ובקור.

פעם, למשל, קיבל שיחה בלילה מאזרח מודאג ששאל מה יהיה מזג האוויר בעוד שבוע, כי בתו מתחתנת בגן אירועים פתוח. "הסכמתי לתת לו את התחזית, אבל קבענו שיום לפני החתונה אתן לו תחזית מדויקת יותר. הסיכום היה שאם אני צודק, אני מקבל ממנו 70 שקלים. זה היה בחורף, ואני הבטחתי לו שלא יהיה גשם. ועמדתי בזה".

מאז פרישתו משירות המדינה, בץ מפעיל חמ"ל מטאורולוגי גדול בביתו, ומספק מדי יום תחזיות מעודכנות לאתרי האינטרנט השונים. יש לו תוכנית שבועית משלו ברדיו ירושלים, פינה מיוחדת ברשת ב' בכל מוצאי שבת, והוא מוזמן לשלל תוכניות, שבהן הוא פורס את תחזיותיו. עמוד הפייסבוק שלו הפך ללהיט: אלפי חברים צמודים אליו ומגיבים לכל תחזית עסיסית וצבעונית שהוא מנפק כמעט מדי שעה. כך, למשל, הוא כתב באמצע אוגוסט שעבר - לא נגענו: "מסוף השבוע הבא חוזרים לטמפרטורה רגילה, ללא גלי חום. בבקרים תנשב רוח צפריר נעימה. תושבי ההרים - שהסוודר יהיה בהישג יד". 

לפני כשבועיים כתב בץ: "תצלום לוויין עת נשבר השרב ברצועת החוף. ולכולנו נשבר מהשרב. הקפידו על כללי שתיית מים". ובשיא החום, לפני כשבוע: "אל תתלוננו. מה עדיף: שרב - או טורנדו כמו בארה"ב, שהורס כל חלקה טובה? שבירת השרב ביום ב'. ושהשמש תחייך מקיר לקיר, לכולנו".

בשש בערב, הוא עדיין לא התעייף. הוא על הרגליים כבר משש בבוקר. ממחשבו האישי הוא מחובר ללווייני נאס"א ("בדיוק כמו בשירות המטאורולוגי"), ועכשיו הוא בכלל בשיחת סקייפ עם תחנת המדידה בפוריה, ליד טבריה.

"הלו, שמוליק, מה נשמע בפוריה, מה הטמפרטורה אצלכם עכשיו?" הוא שואל.

שמוליק מצמיד את תחנת המדידה האישית שלו למסך המחשב: 33 מעלות.

"וואו, חם אש, הא? כמה אחוזי לחות?"

"שמוליק צין הוא חבר ואיש יקר. הקמנו יחד את פורום מזג האוויר באתר וואלה, הוא בוגר גיאולוגיה ומטאורולוג בנשמתו ועכשיו אנחנו מקימים יחד שירות מטאורולוגי חדש, מלא וגדול, אצלי בבית. יהיו כאן שלושה מחשבים עם כל הציוד, המפות והלוויינים הנדרשים למדידת מזג האוויר, מכשירי מדידה קטנים ואמינים כמו של שמוליק, ונערוך השוואות מסודרות, ניתוח מפורט של מזג האוויר בארץ ובעולם. אני מתרגש מהסיפור הזה".

תגיד, אנשים בגילך לא אמורים לשבת בכיסא נוח במרפסת ולספור ציפורים נודדות? 

"אתה לא מבין כמה אני אוהב את מה שאני עושה. בשבילי להתעסק במזג האוויר זה חלום. זה מרתק. להבין את השקע, מה מתקרב, מה מתרחק, לעשות חישובים וניתוחים. הנה, עכשיו היתה כאן תופעה של גשם בחודש מאי. אז הלכתי אחורה עד שנת 1900 ובדקתי מתי עוד זה קרה. גיליתי שזה קורה בערך פעם ב־30 שנה, אבל בחג השבועות זה באמת היה קצת חריג. זה פשוט מעניין אותי מאוד".

בץ אומר שהוא בעצם מכור לעתיד. כשאני יושב מולו ומתבונן במעשיו, באינספור הספרים על מזג האוויר במכתבה שלו, בתמונות כדור הארץ והירח והשמש והגשם והטיולים בארץ ובעולם, אפשר להבין על מה הוא מדבר. בץ מבהיר שגם לנכדים יש לו די זמן, ושלא אדאג יותר מדי.

הוא נולד באחד מימי השלג הסוערים בירושלים של שנות ה־40. עד היום יש מי שמכנה אותו "איש השלג". בילדותו עבר לצריף בבאר שבע, ושם, בגיל 10, דבק בו השיגעון הזה.

"כשפתחו את תחנת הרכבת בבאר שבע, ב־1955, אבא לקח אותי לטקס. זאת היתה שנת בצורת, והיינו כבר בחודש מארס. היה יום אפור כזה, דוד בן־גוריון עמד על הבמה ונאם, ופתאום התחיל לטפטף. התחילה התרוצצות גדולה. יצחק נבון רץ והביא לבן־גוריון מטרייה, כולם התחילו להסתתר, ואז קרה משהו מדהים. בן־גוריון החל לזעוק (מחקה את קולו): 'אנחנו מתפללים לגשם, ואתם מתרגשים ממנו?' כולם מייד קיפלו את המטריות ונשמעו לקולו המהדהד. הגשם ירד, והעיניים של בן־גוריון הבריקו משמחה. ואיך כולם נהו אחריו. זאת היתה חוויית ילדות, שבה הבנתי כמה כוח יש למזג האוויר וכמה השפעה על האנשים".

בץ מתעקש שהוא לא היה הילד החנון של הכיתה, הוא אפילו שיחק קצת כדורגל, אבל כן, הוא בהחלט קרא באנציקלופדיות על מטאורולוגיה, אטמוספירה, גשם ושמש. הוא שירת בחיל המודיעין והשתחרר בדרגת סגן אלוף, ועד היום הוא משרת במילואים בפיקוד העורף.

לחיילים המשכימים עם שחר

כשיצא לאזרחות החליט ללכת בעקבות החלום ונרשם ללימודי מטאורולוגיה וגיאולוגיה באוניברסיטה העברית. "אחד המרצים שלי היה בכיר מאוד בשירות המטאורולוגי, והוא שאל אם אני רוצה להיות חזאי. עד עכשיו אני מרגיש צמרמורת כשאני נזכר בזה".

בץ אכן הפך חזאי ב־1971. אחד המורים שלו באוניברסיטה, יהודה טוקטלי, היה אז סגן מנהל השירות המטאורולוגי והוא הציע לו לבוא לעבוד בשירות. "במשך שנה שלמה למדתי שם את המקצוע ומה זה להיות חזאי. החזאי הבכיר יהויכין פייגה ישב ולימד אותי את המבצעיות של המקצוע, ואיך עוברים מהתיאוריות שלמדתי באוניברסיטה אל העבודה המעשית בשירות". 

בבית דגן, בבניין החיזוי הרשמי של מדינת ישראל, הוא פגש את רוברט אולינסקי ואת אליעזר דנציגר ואת מרגלית רייכמן ואת נורית פלדהיים ז"ל, ויותר מאוחר הצטרפו נחום יודוביץ וגולדי גושן, וגם נתן ששון ז"ל, עם המבטא הכבד ("שקע חמקמק"), הזכור בעיקר מההופעות המיתולוגיות בטלוויזיה. 

בעוד חבריו נצמדו לטקסט וסיפקו את התחזית ביובש מסוים או בקרירות לא מעטה, בץ תמיד דאג לתבל אותה בקורטוב של שובבות. "ובאילת, זו ארץ השמש הנצחית, שם תהיה הטמפרטורה 45 מעלות בצל", נהג לסיים את דיווחיו. 

"תקשיב, אתה לא מאמין. בשנות ה־70 עוד היינו שולחים את התחזית לרדיו בכתב יד. ניתחתי את המפה וכתבתי: גשם לא יירד כאן. ואז קריין החדשות מקריא בסוף המהדורה את התחזית שלי, ואחרי שהוא מסיים את מה שכתבתי לו, הוא מוסיף: 'יש מבול באשקלון'. כמעט רציתי לפרוש מרוב אכזבה ובושה". 

הלהט האישי שלו למזג האוויר הוביל אותו לא פעם גם למחוזות מביכים. "בשנות ה־80, כשכבר דיברנו בקולנו, נתתי תחזית ליממה הקרובה, ואמרתי שבים המלח ממתינות 40 ביום ו־30 בלילה. והנה, אופס, אני מתחיל לקבל טלפונים. בחור אחד שאל אותי איפה הן ממתינות, הבחורות. חשבתי שזאת מתיחה, אבל האיש היה רציני לגמרי. מאז תמיד הקפדתי להגיד 'מעלות' אחרי המספרים".

בכל לילה בץ כבר היה מתכנן איך יפתיע בבוקר בתחזית שלו. "לא הייתי נרדם לפני שמצאתי כל מיני משפטים ומילים, ושירים של לאה גולדברג ושל רחל ושל אחרים, שקשורים למזג אוויר. יום אחד עליתי לשידור בקול ישראל ואמרתי: 'בהרים כבר השמש מלהטת' (מתוך שיר של נתן אלתרמן; ע"נ), והמגיש לא נתן לי להשלים את המשפט אלא עשה את זה בעצמו: 'ובעמק עוד נוצץ הטל'. זה היה נחמד מאוד.

"כשהבן שלי שחר היה חייל, הוא היה עם החברים שלו בבקעה. רציתי למסור לו ד"ש מאבא דרך הרדיו. אמרתי בשידור: 'ולכל החיילים המשכימים עם שחר בבקעת הירדן, הטמפרטורה שם תהיה...' הייתי בהחלט סורר, כזה שלא הולך בתלם. זה היה הסגנון שלי, ולא הסכמתי להיות פורמלי, כי זה משעמם. הבנתי כבר לפני המון שנים שמזג אוויר ומפות וכל מיני לוויינים זה לא מעניין. הציבור אוהב דרמה ובידור".

אבל בשירות המטאורולוגי לא כולם אהבו את הסגנון שלך. נחשבת חריג בנוף הזה.

"אני דווקא חושב שהרוב אהבו אותי. אף פעם לא הייתי יס מן, ואני יודע שמאזינים היו מתקשרים לשירות המטאורולוגי ומבקשים לשמוע אותי, דווקא בגלל הסגנון הצבעוני שלי. ברור שהיו גם חיכוכים וויכוחים בתוך השירות על התחזית הנכונה. זה ניתוח מפות. צריך לזכור שאז, בשנות ה־70 וה־80, לא היה את המכשור שיש היום, עם המחשבים המדויקים. אנחנו היינו צריכים להסתדר עם תרמומטרים, מד לחץ, מד קרינה, מד לחות ומפות שונות שאותן קראנו ופיענחנו. אני קראתי את המפה והחלטתי על שרב כבד, אחר ראה את אותו דבר וחשב שיהיה רק חם מהרגיל. מישהו החליט שהגשם לא יגיע, שלא יהיו כאן משקעים, אחר חשב אחרת. היום הכל משודרג, הציוד אלקטרוני ודיגיטלי, הכל ממוחשב עם לוויינים, ורק צריך לפתוח את המסך ולקבוע תחזית".

בלהה, אשתו של בץ, עוצרת את הראיון. "אני הייתי מורה לגיאוגרפיה. בבוקר, לפני שהלכתי לבית הספר, אורי החזאי הפרטי שלי נתן לי את התחזית, עוד לפני הרדיו. היה לנו תינוק בבית והייתי צריכה לדעת אם לתלות את החיתולים מבד. אורי אמר שלא יהיה גשם, אז תליתי בחוץ. כשהגעתי לבית הספר כבר ירד גשם שוטף, וחטפתי שטיפה מהמורות. כל חדר המורים היה עלי. 'בעלך אמר שלא יהיה גשם היום, מה זה???' ואני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. אל תדאג, הוא חטף גם ממני כשחזר הביתה".

זיכרונות משבשבת

לפני 25 שנים הפכו בץ וחבריו למיני סלבס. "פגשנו את רפול, שהיה כבר חבר כנסת, והוא אמר לי: 'תגיד, למה בעצם רק בירדן יש תחזית בטלוויזיה? אני רוצה שתהיה גם כאן'. הוא הבטיח לדבר עם חיים יבין, ואכן, בתוך זמן קצר זה קרה. כך נולדה הפינה המיתולוגית 'שבשבת' בסוף מבט לחדשות.

"היינו מקליטים את התחזיות מראש. האמצעים לא היו טובים, אפילו לא ראינו את המפה שנמצאת על המסך מאחורינו. פעם אחת, נתן ששון ז"ל עמד עם מקל התחזית שלו, והמפה בגב. הוא רצה להגיד שיהיה גשם באיטליה, אבל לא הצליח עם היד לאחור לכוון את המקל ולמקם אותו על איטליה, אלא נדד ליוון. הוא חזר וניסה, עד שבסוף אמר 'זה שקע חמקמק' - והמשפט הפך לקאלט.

"עשינו פעם את ההצגות הכי טובות בעיר, למרות התנאים הקשים. התחילו לזהות אותי ברחוב, אבל ברור שלא היתה לנו החשיפה שיש לחזאים כיום. יום אחד הגיע אלינו לשירות המטאורולוגי שר בכיר. הוא שאל אותי 'איך אתה יודע, על המפות, איפה יהיה גשם?' אמרתי לו: 'איפה שרטוב'. אז הוא הלך למפה ובדק פיזית אם רטוב שם. זה היה מצחיק".

עם כניסת ערוץ 2, ואחריו ערוץ 10, הפכה תחזית מזג האוויר למופע ריאליטי לכל דבר, וזה גם הזמן שדני רופ הצעיר, עם סגנון ההגשה המעודכן והקליל, הדיח את בץ ממעמד הכוכב שלו. "אני הכנסתי את דני רופ לתחזית עוד בערוץ הראשון. חיים יבין רצה שנביא לפינה גם צעירים וצעירות, יפים ויפות, אז הבאנו את רופ, ששירת כצופה בחיל האוויר, והבאנו גם את אחותי, שבכלל לא היתה חזאית. אני התחלתי לדני רופ את הקריירה, הוא היה יפה ועם חיוך נעים, והוא לקח את זה קדימה, ואין לי בעיה עם זה. אני מפרגן לו".

כשאתה מסתכל על החזאים של היום, אתה לא מקנא בהם? על צורת ההגשה החופשית, על הפרסום והכסף?

"חלקם בכלל לא חזאים, אלא מגישי מזג אוויר בטלוויזיה. אני בקשר איתם, ואני לא מקנא במשכורות הגדולות האלה. יש לי מספיק בשביל עצמי ובשביל הילדים שלי, ואין לי תלונות. אם הם היו פוגעים באינטגריטי שלי, או אז הייתי מזדעזע. תשאל כל אחד ברחוב 'מי זה אורי בץ?' אין אחד שלא יידע. אבל אני רוצה להגיד לך עוד משהו. תסתכל על התחזיות בערוץ 1, 2, ו־10, ותראה שכל אחד אומר משהו אחר - לגבי המעלות, לגבי הזמן שהשרב יישבר, לגבי דברים כלליים אחרים. בתחזיות שאני מספק אני מדייק לפי שעות, ולמעשה נותן חיזוי מפורט יותר".

איזו עונה בשנה אתה אוהב?

"אה, את כולן". 

לא יכול להיות. 

"טוב, אני חושב שאת החורף, כי אז יש אתגר הרבה יותר גדול בתחזית". 

ומקום בעולם? 

"אה, זה ברור, את דרום אמריקה, עם הקרחונים המדהימים, ואת איסלנד, שם יש את השקע שמוריד את הגשם באירופה וגם אצלנו. כשאתה מגיע לשם ורואה איך זה נוצר, זה ממש פלא".

כל החיים שלך זה רק מזג אוויר?

"לא, לא. יש לי עוד תחומי עניין. אני אוהב תרבות וזמר ושירה טובה, והיסטוריה וטיולים ומה לא. מצד שני, לא יודע. אם מזג האוויר כבר זורם לי בדם 46 שנה, אז אולי זה בעצם כל החיים שלי". 

erann@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו